חיסול המחבלים בשטח – ביטוי לשינוי תודעתי

מאז החל גל הטרור הנוכחי (חול המועד סוכות תשע"ו) אנו עדים לדבר בולט שעל רקע הסערה הבטחונית רבים לא שמים לב אליו – הטיפול במחבלים בשטח.

אם בתקופות של אירועים בודדים ביום (מה שקורה ביהודה ושומרון כל יום) אנו שומעים על מחבל שנתפס ונעצר (ולאחר מכן נשלח לבית ההבראה), הרי שהלחץ הציבורי עושה את שלו, ובהתאם לכך גם הוראות הפתיחה באש בשטח השתנו: חיילים ושוטרים, ואפילו אזרחים בעלי נשק, חותרים למגע על מנת לפגוע, וברוב המקרים המחבלים נהרגים בזירת הפיגוע.
כמובן שעדיין ישנם מקרים בהם יש מקום לשיפור (כמו במקרה של המחבל שניסה לדקור יהודים בפתח תקווה), אך אי אפשר לצפות ל-100 אחוז תוך תקופה של כמה שבועות בלבד.

אחד מהמקרים הבודדים בהם לא חוסל המחבל (ההשתלטות על המחבל שניסה לדקור יהודים בפתח תקווה)

אחד מהמקרים הבודדים בהם לא חוסל המחבל (ההשתלטות על המחבל שניסה לדקור יהודים בפתח תקווה)

השיפור בהתנהלות מול המחבלים הערבים מקורו לא בממשלה הלחיצה של נתניהו, אלא בשינוי תודעה מצד האזרחים – שינוי שהתהווה במהלך השנים האחרונות.
אם בעבר אזרחים נושאי נשק ברשיון היו חוששים להשתמש בו מחשש שמערכת המשפט השמאלנית תרדוף אותם, הרי שבגל הטרור הנוכחי השימוש בנשק הפך לרצוי ואף לחובה.
עד כדי כך שאפילו כתב שמאלני כמו רוני דניאל (ערוץ התעמולה 2) קרא בשידור חי לאזרחים בעלי נשק לשאת אותו בכל זמן.

ואם מישהו היה צריך הוכחה נוספת לכך שהציבור מבין כעת שמחבלים יש לחסל ולא לפנות לבית חולים קיבל אותה במוצאי השבת של ד' בחשוון, כאשר מחבל ערבי בן 22 שנורה (לאחר שדקר חייל צה"ל ופצע אותו קל) ופונה באמבולנס בנסיון להביאו לבית החולים מת מפצעיו לאחר שתושבי חברון היהודים חסמו את האמבולנס ואף ניקבו את אחד מצמיגיו.
פעולה שכתוצאה ממנה המחבל לא הגיע בזמן לבית החולים ומת בעודו שוכב באנבולנס.

אך כמובן שלא הכל הולך כשורה.
למרות שבגל הנוכחי אנשי השמאל המוצהר חוששים להתבטא יותר מדי שמא יתוייגו מיד כבוגדים, עדיין ישנם שמגנים כמעט כל שימוש בנשק נגד מחבל בשטח.
חלקם (זהבה גלאון לדוגמא) כינתה את השימוש בנשק כ"יד קלילה על ההדק", ונציגי האוייב הערבי בכנסת כגון ג'מאל זחאלקה כינה את החיסולים כ"הוצאות להורג" (בהתייחסו לירי במחבלת בתחנה המרכזית בעפולה).

עניין נוסף הוא גם הוראות הפתיחה באש לעבר ערבים מעזה המתקרבים לגדר הגבול בדרום.
במסגרת הפסקות האש לאחר מבצעי "עמוד ענן" (2012) ו"צוק איתן" (2014) הותר לערבים להגיע עד כדי מאות מטרים בלבד מגדר הגבול, אך בפעם האחרונה שהתקרבו הערבים לגדר הם זכו לירי חי מהחיילים.
ירי שכתוצאה ממנו חוסלו שישה ערבים חמושים באבנים ובקבוקי תבערה. פעולה שכזאת לא הייתה מתבצעת אילולא נתניהו לא התיר את ידי החיילים ונותן להם את הכלים לעשות את מה שהם אומנו לעשות – להגן על הגבולות מפני אוייבים.

התקרבו לגדר הגבול וחוסלו (מחבלים ערבים בעזה)

התקרבו לגדר הגבול וחוסלו (מחבלים ערבים בעזה)

אולם חייבים לזכור דבר אחד חשוב: השיפור בהתנהלות כוחות הבטחון והאזרחים החמושים נגד המחבלים ברחובות הערים לא הגיע מהממשלה, אלא למרות הממשלה.
נתניהו אומנם פחדן ולחיץ, אך הוא אינו טיפש. הוא קורא ושומע את הקולות בציבור הישראלי שקורא ללא הפסק (גם בימים של רגיעה) לעונש מוות למחבלים שנשפטים ומורשעים בבתי המשפט ולמרות שעדיין לא חוקק חוק שכזה (באשמתו של נתניהו), נתניהו בעצמו יודע שמצבו הפוליטי יתדרדר הרבה יותר אם הוא יכבול את ידי החיילים והשוטרים בשטח מול מחבל שדוקר יהודים ברחובות ישראל.

ולכן חייבים להמשיך ולהפעיל לחץ על הממשלה בכל הפורומים האפשריים.
נתניהו הוא ראש ממשלה וירטואלי, וככזה הוא מקפיד לעדכן באופן יומי את עמודי הפייסבוק והטוויטר שלו.
הוא קורא ושומע את רחשי הציבור שבחר בו וגם את אלה שלא בחרו בו, והוא מודאג.
הוא רוצה להישאר בשלטון, וגם הוא מבין שהמשך סירוס צה"ל והמשטרה הוא כהפלת ממשלת הליכוד.

החופש לכוחות הבטחון לפתוח באש על מחבלים הוא כנראה זמני עד יעבור זעם מצד הערבים, אבל בעזרת לחץ ציבורי מאסיבי אפשר להפוך אותו לקבוע.

5 comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.