יומיים מאז האירועים במשחק הכדורגל בשרלואה, בו השליכו אוהדי בית"ר אבוקות וחזיזים למגרש, ותקשורת השמאל בישראל ממשיכה להסית נגד האוהדים הירושלמים.
אין תועמלן שמאל שמכבד את עצמו שלא נוגע בנושא, והעצות לממשלה והמשטרה רבות: מלעצור את ה"חוליגנים" ועד להכריז על ארגון האוהדים "לה פמיליה" כארגון טרור.
אחד מהתועמלנים שלא מחמיצים הזדמנות להסית נגד המועדון הירושלמי ואוהדיו הוא עמנואל רוזן – אוהד ידוע של הפועל תל אביב ומי שבעבר נחשד באונס.

לעומת אתרי חדשות יחידי סגולה שהתייחסו עניינית לאירועים עצמם – השלכת האבוקות למגרש והחפץ שפגע בשוער הקבוצה הבלגית (אירועים שעליהם בית"ר ללא ספק תיענש, ובצדק), רוזן בפרט (וכל אתרי השמאל בכלל) הקדישו את כל מרצם והתמקדו בנושא אחר לגמרי – הנפת דגל "הליגה להגנה יהודית" ביציע של בית"ר.

וכך כותב רוזן במאמר דעה שפורסם באתר ערוץ הספורט:
"כמו שבמדינה הוציאו לפני 27 שנה אל מחוץ לחוק את תנועת "כך" של הרב כהנא, הגיע הזמן שההתאחדות תעשה את אותו הדבר עם הזרוע הספורטיבית של המפלגה המנוחה ותעלים את 'לה פמיליה'.
ארגון טרור מוצלח הוא לא כזה שמצליח לגייס לשורותיו את הרוב. אלא אחד שמטיל את אימתו וכופה את נזקיו על הרוב הדומם.
הרבה יותר מרימוני העשן וממפגן הברבריות המגעיל, בלטו אתמול בשרלרואה שחקני בית"ר, אלה שעל הדשא. החנפנים שמחאו כפיים לחברי הכנופיה ביציע, והפחדנים לידם שקפאו במקומם. לא נמצא אחד, על הדשא או מן הספסל, שיעז לפנות אל היציע עטור דגלי ישראל וכהנא, ולסמן להם להפסיק.
ועדיין, לא הטיפשים שמחאו אתמול כפיים לאפסים ביציע הם הבעיה. הבעיה היא כיצד ההתאחדות לכדורגל, ואולי גם שרי הספורט למיניהם, מאפשרים שנה אחרי שנה, ועונה אחרי עונה, את המשך קיומו של הגידול הסרטני הזה המכונה – בית"ר טהורה לעד".

כמובן שלא הייתה חצי התייחסות לעובדה שאוהדי שרלרואה קראו קריאות אנטישמיות לעבר אוהדי בית"ר עוד לפני המשחק, וגם במהלך המשחק, וכמובן שאדון רוזן לא הזכיר ולו בחצי מילה את העובדה שהאוהדים הבלגים הצדיעו במועל יד נאצי (הייתכן שהוא מזדהה איתם כי גם חלק מאוהדי הפועל נוהגים כך?).
כל שעניין אותו ואת חבריו היה דגל "ארגון הטרור" הכהניסטי.

יש לציין שבעבר גם אוהדי הקבוצה אותה אוהד רוזן (הפועל ת"א) השליכו אבוקות במשחק חוץ באירופה אך כמובן שלא שמענו קריאות ממנו ומחבריו לפרק את אותו ארגון אוהדים שהיה אחראי למעשה (הם הרי לא מניפים דגלים של "ארגוני טרור" ולכן מותר להם להשליך אבוקות אל המגרש).
יותר מכך – אנו לא שומעים את אדון רוזן וחבר מרעיו מתרעמים ודורשים לסגור את הפועל על כך שביציעי בלומפילד שרים אוהדי הפועל שירי נאצה ואיחולי שואה לאוהדי קבוצות אחרות (בעיקר לאוהדי היריבה העירונית מכבי), וגם לא שמענו את רוזן מתייחס לעובדה שדגל ישראל הוא מוקצה ביציעי בלומפילד, ובטח שלא היינו עדים ללינץ' תקשורתי אחרי שאוהדי הפועל חיללו והשחיתו קברים של קרובי משפחתם של אלה שלטענתם פגעו במועדון האדום, ובטוח שלא נשמעה הדרישה לסגור את הפועל לאחר שאוהד פרץ למגרש כדי לתקוף שחקן יריב.
ואם כבר ישנה התייחסות אז היא מיתממת ומתחסדת, כפי שרוזן מתייחס בסוף המאמר ברמיזה (ללא איזכור שמה של הפועל תל אביב) לאוהדי קבוצתו ששרים שירי נאצה ומחללים קברים, אך ממהר לסייג וטוען שלכל קבוצה יש קבוצת אוהדים חוליגנים (לכל קבוצה כמובן חוץ מלבית"ר – אצלם מדובר בארגון "טרור"):
"אני גם מכיר כמובן את הטענות נגד אוהדים אחרים של קבוצות אחרות, שמחללים קברים ושרים שירי נאצים. לכל קבוצת כדורגל בעולם יש אוהדים חוליגנים. אני כמעט בטוח שיש אחד כזה אפילו בהפועל רעננה.
אבל בית"ר ירושלים היא לא קבוצה שיש לה אוהדים חוליגנים. בית"ר היא חוליגנים שיש להם קבוצה. ואת התקלה הזו צריך לפרק – ולהרכיב מחדש"

כאמור, זו אינה הפעם הראשונה (וככל הנראה גם לא האחרונה) שעמנואל רוזן מסית במסווה של "מאמר דעה" נגד אוהדי בית"ר ירושלים.
כבר ב-2008 למניינם כתב רוזן מאמר דעה לאתר ONE וגם אז התייחס בעיקר לדבר אחד – הנפת דגל "הליגה להגנה יהודית" ביציעי בית"ר. באותו מאמר הוא כתב אז: "בפתיחת המחצית השניה הניפו אוהדי בית"ר הגזענים רמיזה ברורה לדגלי תנועת כך של הטרוריסט היהודי מאיר כהנא. זה כאילו שאוהדי סכנין היו מניפים, נניח, את דגל החמאס".

וכשאוהדים של קבוצות ערביות (לא רק סכנין) מניפים בגאון דגלי חמאס ואש"ף ביציעיהם רוזן כמובן דומם.