ההזדמנות האחרונה לחזור לצפון השומרון / אלישע ירד

על רקע הטרור שהולך ומתעצם במחוז ג'נין שבצפון השומרון – תמונות בלעדיות שהגיעו לידי עולם קטן, מתעדות בנייה ערבית שהחלה לאחרונה בשטח הישובים גנים וכדים שפונו במסגרת תוכנית ההתנתקות, ונשארו שוממים באורח פלא במשך 15 שנה. כעת, עולה הדרישה לחדש את ההתיישבות היהודית במקום בטרם נאחר את המועד. "היעדר הנוכחות היהודית אפשר לטרור לגדול ולהתעצם באין מפריע"

"ירו עלינו אלפי כדורים, לא זוכר דבר כזה 20 שנה", סיפר בסוף השבוע שעבר קצין בימ"מ שהשתתף במבצע המעצרים בג'נין בו נפל לוחם הימ"מ, רס"ב נעם רז, והמחיש לציבור עד כמה ארגוני הטרור בצפון השומרון הפכו לצבא של ממש השולט על אקס טריטוריה משלו.
הקרב בו נפל נעם רז הי"ד, היה רק השיא בגל הטרור ששטף את המדינה בשבועות האחרונים. המחבלים שביצעו את הפיגועים הקשים בתל אביב, בני ברק, אלעד כולם הגיעו מאיזור ג'נין, ולא במקרה.
הסרטונים שמגיעים מג'נין וסביבותיה מראים עשרות ומאות חמושים צועדים בחופשיות ברחובות ג'נין שהפכה לממלכת טרור, כדי למנוע את פעילות צה"ל בסיכול פיגועים.
לפני מספר חודשים חשף מח"ט מנשה לשעבר, כי בחצי השנה שקדמה החליט הדרג המדיני לעצור את הכניסות לג'נין שחזרה להיראות כפי שהיתה קודם "חומת מגן".
ההחלטה כמובן רק החריפה את הבעיה, וכיום כל פעילות של צה"ל בג'נין היא תחת אש כבדה, וכרוכה בסיכון חיים ממשי כפי שאכן קרה בסוף השבוע שעבר.
אז כיצד הגענו למצב הזה בו קיימת לנו מדינת טרור בלב הארץ – קילומטרים ספורים מעפולה ובית שאן, ואיך גם היום – 20 אחרי מבצע חומת מגן שמיגר באופן יחסי את קיני הטרור ברחבי יו"ש – ג'נין נשארה בירת טרור חזקה ועצמאית.
לפני כ17 שנה עמד אריאל שרון על בימת הכנסת, והודיע לעם ישראל על החלטתו לבצע את תוכנית ההתנתקות.
"אני מבטיח לעם ישראל 40 שנה של שקט", הצהיר שרון בפאתוס, וטען כי מדובר ביציאה משטחים שגורמים לנו לכאבי ראש ומלחמות תמידיות, והתנתקות מהם תביא ביטחון ושלווה.
ציבור המתיישבים ומומחי ביטחון התריעו שוב ושוב בפני שרון – "ההתנתקות תתפוצץ לנו בפנים", אך הוא סרב להביט נכוחה אל המציאות, וברגל גסה החריב את יישובי גוש קטיף וצפון השומרון.
הנסיגה מעזה התפוצצה לנו בפנים כמעט מיד.
שנה בלבד לאחר הגירוש, השתלט חמאס על עזה והפך אותה לבסיס צבאי כנגד ישראל, ממנו נורו אלפי רקטות לעבר ערי המרכז ויישובי העוטף.
בצפון השומרון זה לקח מעט יותר זמן, אך כמו פצצה עם מנגנון השהייה היא מתפוצצת לנו היום בכל הכוח.
את התזכורת הכואבת לכך קיבלנו רק ביום שישי שעבר עם נפילתו של לוחם הימ"מ רס"ב נועם רז הי"ד.
אם נשאל היום כל מומחה מהי בירת הטרור של יהודה ושומרון, התשובה המיידיית תהיה ג'נין. באופן כל כך לא מפתיע חבל הארץ שנשאר נקי מיהודים – הפך לקן צרעות ממנו יצאו רוב המחבלים בגל הפיגועים האחרון.
צפון השומרון, שעוד לפני הגירוש לא היה סמל לשליטה ישראלית בשל ההתיישבות היהודית הדלילה בו, הפך לאחר הגירוש למעין מדינת טרור קטנה, בה כל מעצר פשוט, הופך למבצע צבאי מורכב ומסוכן.
קחו לדוגמה את הכפר רומאנה, ממנו יצאו המחבלים שביצעו את הפיגוע הרצחני באלעד.
הכפר, שוכן קילומטר וחצי בלבד מגדר ההפרדה אך בתפיסה הצה"לית וגם האזרחית הוא נמצא מעבר להרי החושך.
דוגמה נוספת למדינת הטרור שקמה בצפון השומרון לצד מדינת ישראל, קיבלנו בחודש האחרון בהתבטאות של רה"מ בנט.
"לכדנו כעת עוד 7 מחבלים מאזור ג'נין – במגרש הביתי שלהם", התגאה רה"מ בנט לפני כשבועיים בדף הפייסבוק שלו, ופרסם ידיעה על לכידת חוליית טרור שעמדה לבצע פיגועי התאבדות בלב הארץ.
"המגרש הביתי" כלשון בנט, היה לא אחר מהכפרים דיר אבו דעיף וג'למה שנמצאים גם הם כשני קילומטר בלבד מגדר המערכת מיישובי הגלבוע.
ההתבטאות הזאת המחישה שוב בצורה הכי פשוטה כיצד הנסיגה מצפון השומרון, הפכה סופית את האזור לאקס טריטוריה עצמאית ומרוחקת.
צפון השומרון שנפרש על פני שטח עצום, סבל מאז ומתמיד ממחסור בישובים יהודים, ובחלקו המרכזי של השטח שכנו ארבעה ישובים בלבד. שניים בחלקו הדרומי – חומש ושאנור, ושניים בחלקו הצפוני בסמוך לגלבוע – גנים וכדים.
גם ארבעת ישובים אלה לא היו גדולים, וסך כל תושביהם הגיע לכ200 משפחות ערב הגירוש.
הציבור האמוני – מי שהיה אחראי להקמת מרבית הישובים באותה תקופה, לא הגיע לצפון השומרון ונשאר קרוב לירושלים ולפתח תקווה – מרכזי הציונות הדתית באותן שנים.
בהסכמי אוסלו עברה ג'נין כמו שאר הערים הערביות ביו"ש לשליטה פלסטינית, והמרחבים העצומים שבין גנים וכדים לחומש ושאנור הפכו לרצף טריטוריאלי ערבי ולכר פורה לטרור.
תוכנית ההתנתקות שהמשיכה את דרך אוסלו, ניקתה לחלוטין את האזור מיהודים ונתנה את מכת הפטיש האחרונה להקמתה של מדינת הטרור.
הגירוש מיישובי גוש קטיף צפון השומרון הותיר פצע פעור ומדמם בלב רבבות יהודים, ורבים מהם החלו לפעול להחזרת הנוכחות היהודית לאזורים שפונו.
הישוב חומש, הקרוב יחסית לישובים יהודים אחרים, הוכרז כיעד ראשוני, והפעילים יצאו למאבק נחוש. חומש תחילה! מאז, במשך העשור וחצי האחרון, התבצעו עשרות נסיונות עלייה לישוב, שהביאו לאחר מאבקים ארוכים להמצאותה של ישיבת חומש במקום ושמירת המקום בשליטה יהודית.
הישוב שאנור שנמצא ארבעה קילומטר צפונית לחומש, לא חזר לנוכחות יהודית קבועה, אך זכה לעליות תכופות אחת לכמה חודשים, שמחות משפחתיות של מגורשי שאנור – ביניהם ברית לאחיו של כותב שורות אלו שנמנה על מגורשי הישוב, וכן מספר אירועים מרכזיים שיזמה מועצת איזורית שומרון.
בשנה האחרונה אף התקיימו כמה נסיונות להתיישבות מחודשת במקום בידי גרעין של משפחות מיישובי השומרון, שנגדעו במיידית בידי צה"ל והמשטרה שפינו את המשפחות מהמקום בתוך שעות ספורות.
לעומת הישובים חומש ושאנור בהם התקיימה נוכחות יהודית קבועה – גם אם חלקית לאורך השנים, הישובים גנים וכדים זכו לדריסת רגל יהודית פעמים בודדות מאז פינוי המקום.
מספר ביקורים בודדים, כ15 במספר, פעם פעמיים בשנה לכל היותר, התרחשו בעשור וחצי האחרון.
בלילה, בשקט, הגיעו קבוצות יהודים קטנות, להתגעגע, לזכור, לנשק את האדמה, לבכות על גלי ההריסות והפחם ולהתפלל ליום שנחזור.
באורח פלא, למרות השנים הארוכות שעברו, נשארו הישובים שפונו – ריקים גם מבנייה ערבית.
מלבד הררי הזבל שהושלך ברחבי הישובים בבזיון כסימן לאתר היהודי שהיה במקום, הישובים נותרו שוממים לחלוטין.
העובדה ששלושת הישובים נותרו בשממונם, כמו מחכים ומצפים לשובנו במשך 15 שנה מאז הגירוש, היא סוג של נס והבטחה אלוקית. "ושממו עליה אויביכם".
אבל זהו, שעון החול בשטח כבר הולך ואוזל, ונראה שהגיעה העת שהקב"ה מצפה מאיתנו לקום ולעשות מעשה.
השבוע, בעקבות מידע שהגיע אלינו על בנייה ערבית שהחלה בשטח הישובים גנים וכדים, יצאנו לשטח על מנת לנסות ולברר מה מתרחש בישובים שהיו שוממים ועזובים.
החומרים שהצלחנו לתעד במבצע מורכב ומסובך, חשפו תמונה חמורה ומדאיגה.
בתים ערבים החלו להיבנות בפרק הזמן האחרון בפאתי הישוב גנים מצדו הצפוני והמזרחי, וכן בשטח כביש הביטחון של הישוב.
גם בישוב כדים הסמוך, הוקמו בפאתי הישוב מצדו הצפוני מספר בתי בלוקים, ומגרשים רבים אחרים הוכשרו לבנייה.
בישוב גנים, נוסף לבתים שכבר עומדים על תילם, ניתן להבחין גם בהתחלות בנייה נוספות בשלבים שונים – כשבחלקם אפשר לראות משטחי בלוקים שעומדים על יציקת הבטון ומחכים לפועלים שיבואו בימים הקרובים.
מלבד הבנייה ניתן לראות גם חלקות חקלאיות שהוכשרו לאחרונה בפאתי הישוב, ומהוות אמצעי נוסף להשתלטות ערבית על המקום.
הרחבה הגדולה במרכז הישוב גנים ששימשה עד לא מזמן למזבלה אזורית, הפכה למפעל מאולתר לדישת תבואה מהשדות הסמוכים, בו נראים טרקטורים ופועלים ערבים עובדים במרץ.
על פי החומרים שתיעדנו, קצב הבנייה נראה מסיבי ובסמוך לכל אחד מהישובים עומדים כעת בין חמישה לעשרה בתים בשלבי בנייה שונים שסוגרים על הישוב ומתחילים לחדור לתוכו.
עוד לא איחרנו את המועד.
נכון לשבוע זה, מרבית שטח הישובים עדיין נותר ריק בציפיה לידים יהודיות שיגאלו אותו משממונו. אולם נראה שבעוד לא הרבה זמן מצב הבנייה הערבית כבר יהיה שונה לחלוטין.
גל הטרור שהתעצם לאחרונה וההבנה שחלחלה בעקבותיו בציבור ובמערכת הביטחון, שאין למדינת ישראל אפשרות לוותר על נוכחות צה"לית בצפון השומרון, הם בדיוק ההזדמנות לחדש את ההתיישבות בחבל הארץ הזה.
החזרה לגנים ולכדים היא צעד פשוט ביותר.
מדובר בכ8 ק"מ בלבד – 5-10 ד' נסיעה מיישובי הגלבוע.
הישובים נמצאים בשטח C וכך גם כביש הגישה אליהם.
כל מה שדרוש הוא ביטול חוק ההתנתקות שכבר אושר בקריאה טרומית, ואת הרצון שלנו לחזור לאותם חבלי ארץ שננטשו ונעזבו.
זה אפשרי, זה חיוני, ומחובתנו לעשות זאת לפני שיהיה מאוחר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.