למה המדינה כ"כ מפחדת מהחמאס?

בשבועות האחרונים אנו שומעים אימרות מפי "בכירים" בממשלה, הטוענים שיש לשקם את הרצועה בתמורה לשקט של שנה שנתיים, אבל מה קרה?
האם לא שמענו מפי אותם שרי ממשלה כמה חייבים להביס את החמאס, ואפילו במחיר של כיבוש עזה? שמענו כמה החמאס יקבל מכות קשות אם יעז לתקוף וכו', אך נראה שכל האמירות הללו מתהפכות כאשר הפן הכספי של המדינה מצוי בסכנה.

במבצע האחרון, "צוק איתן", הטייקונים נפגעו כפי שמעולם לא נפגעו.
בעקבות צוק איתן הגירעון של המדינה עלה מ-400 מ' ש"ח ביולי 2013 ל2.3 מיליארד ויותר.
המבצע עלה למעלה מ10 מיליארד ש"ח ומהר מאוד הגיעו לפשרה עם החמאס תמורת ה"שקט".
ערוצי החדשות מצאו עצמם בסכנת קריסה ומפעלי המזון ניזקו מאוד.

אם כן ברור למה שרי הממשלה הנוכחית דואגים ל"שלום זמני תמורת שקט". זה כלכלי והישרדותי עבורם לעת עתה מצד אחד אבל מצד שני האם מי שגר בסמוך לעזה לא נחשב בעיני המדינה והוא יכול לסבול בשקט בינתיים?

אין זה אלא יצרים רעים של ממשלת זדון שתחלוף מהר מאוד, או שתגרום לחורבן של הכנסת.
אנו לא נזיל דמעה עליהם, אבל חבל מאוד שלמדינה אכפת רק מאזור תל אביב והסביבה ואולי גם אילת.
השאלה היא מה משרת את האינטרסים שלהם ומה לא.

 

מפת הטווחים של חמאס במבצע "צוק איתן": אם אתם הייתם ראש ממשלה שאוהב את מקומו בכנסת לא הייתם מפחדים?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.