המחאות ההמוניות של קהילת ביתא ישראל (מה שמכונה בטעות "אתיופים") הציתו דיון ציבורי על מה שהיה ברור עוד משנות ה-50, עת עלו לארץ בהמוניהם יהודים מארצות האסלאם: האפלייה הממסדית כנגד כל מי שאינו בצד ה"נכון".

פעם זו הייתה אפלייה גלויה ובוטה כנגד כל עולה חדש (אפילו כנגד אשכנזים) שלא השתייך לחונטת מפא"י של בן גוריון וחבריו.

היום, 60 שנה אחרי, ו-30 שנה לאחר עלייתם של ביתא ישראל (בפעולות צבאיות שלא הותירו אפילו את אוייבי ישראל אדישים) הצעירים שכבר נולדו כאן מוחים כנגד היד הקלה של המשטרה ובתי המשפט כנגד צעירי העדה.

אומנם מה שהצית את כל העניין היה אותו סרטון בו תועד שוטר מכה את החייל דמאס פקדה, אך הזעם אותו ראינו ברחובות ירושלים ותל אביב בימים האחרונים הוא זעם של 20 שנה לפחות שרק חיכה לפרוץ.

אומנם אין ספק על עצם קיומה של המחאה, אך יש להיזהר פן יצטרפו אליה גורמים שטובת המפגינים היא הדבר האחרון אשר מעניין אותם.
ישנם קולות, גם בקרב המפגינים עצמם, הטוענים כי ההפגנה יצאה מכלל שליטה וכי האלימות והוונדליזם לא היו אמורות להיות חלק מהמחאה, ואכן במהלך ההפגנה נחשפו יותר ויותר פרצופים מוכרים שהיו שותפים ל"מחאות" אחרות כגון "המחאה החברתית של 2011", והפגנות למען פולשים מאפריקה (אותם הם מכנים "פליטים").
את אותם טרמפיסטים המנצלים כל במה לצורך קידום מטרותיהם יש לחשוף, ומהר לפני שיגרמו לשסע גדול יותר מאשר קיים ממילא.
כמו כן כדי שהמחאה לא תצטייר בעיני שאר הציבור היהודי הציוני כנסיון נוסף של ארגוני השמאל להתריס נגד המדינה מארגני המחאה חייבים לסרב לקבל כל סיוע מארגונים כגון "הקרן לישראל החדשה" שעל פי הדיווחים כבר "תרמה" עשרות אלפי שקלים לטובת ארגון ההפגנה בתל אביב.

פגישתו של ראש הממשלה נתניהו עם החייל שתועד מותקף על ידי שוטר היא צעד ראשון אך לא מספיק.
לאחר שההפגנות ידעכו והרוחות יירגעו, על הממשלה החדשה לתת עדיפות לכל עניין האנטישמיות במדינת ישראל, וכן – למרות נסיונות ההדחקה יש להפנים שקיימת אנטישמיות במדינת ישראל (והיא לא פחות חזקה מאשר האנטישמיות בגולה).
אפלייה בין יהודי ליהודי בגלל גוון עור או אדיקותו הדתית היא אנטישמיות לכל דבר ועניין ולכן הממשלה צריכה לתת את הדעת בעניין זה, ואת זה ניתן לעשות אך ורק על ידי קידום חקיקה של חוק יסוד חדש אשר יקבע כי מדינת ישראל לא תסבול אנטישמיות כלפי יהודים אפילו אם היא באה מצד יהודים אחרים.
חוק שכזה יטיב עם כלל היהודים ובוודאי שעם קהילת ביתא ישראל.

ומילה אחרונה לגבי האלימות: אלימות של יהודים כנגד יהודים היא דבר בזוי, ויש להימנע ממנה ככל האפשר, אך מאידך יש לזכור כי הפגנה שקטה (על כל נושא שהוא) מעולם לא השיגה את מטרותיה.

ההפגנות ההמוניות נגד התכנית להחריב את היישוב היהודי בחבל עזה ("תכנית ההתנתקות") אומנם הצטלמו יפה בתקשורת השמאלנית אך לא הניבה דבר, ובסופו של דבר אלפי משפחות איבדו את בתיהם.

אפילו ההפגנות של תושבי דרום תל אביב בשנים האחרונות כנגד הפולשים האפריקאים, שיש עליהן קונצנזוס בקרב רוב מוחלט של העם, לא הניבו ולא יניבו דבר.
הפעם היחידה בה הממשלה פעלה בנושא הפולשים מאפריקה הייתה לאחר ההפגנה הסוערת במאי 2012, אז הממשלה קידמה את הקמתו של מתקן השהייה "חולות" וזירזה את סיום בנייתה של גדר הגבול בדרום.

על המפגינים למצוא את האיזון שבין הפגנה קולנית וסוערת שתעורר הדים, לבין הימנעות מפגיעה בנפש (אפילו אם מדובר בשוטרים).