"תזמון זה הכל בחיים" אומר המשפט המפורסם, ודו"ח מבקר המדינה שפורסם היום (רביעי – ט"ו בחשוון תשע"ו) בעניינם של המונופולים הגדולים במשק הישראלי לא יכל להתפרסם בתזמון מושלם יותר מבחינתם של שוחרי הכלכלה החופשית והתחרותית.

חברת החשמל, שעדיין עובדת על חיבורם מחדש של עשרות אלפי בתים לזרם החשמל (שנותקו מהזרם עקב הסופה הקצרה שפקדה אותנו לפני מספר ימים), "מככבת" גם הפעם (כבכל שנה) בדו"ח המבקר שקובע כי חובות חברת חשמל מהווים 10.7% מהחוב הציבורי של מדינת ישראל (71 מיליארד שקל).
כמו כן מציין המבקר כי מאז חקיקת חוק משק החשמל (בשנת 1996 למניינם), ובמשך למעלה מ-18 שנים ועד מועד סיום הביקורת, משרדי וגופי הממשלה השונים לא ביצעו את השינויים המבניים במשק החשמל כנדרש בחוק, ואף לא מימשו את המתווים שהם בעצמם גיבשו בשנים 2013-2010 לשינוי כזה.
במילים אחרות – דווקא ממשלות ליכוד (שאמורות להיות קפיטליסטיות) לא עשו דבר כדי לפתוח את שוק החשמל לתחרות ולשבור את המונופול שמחזיק את כלל אזרחי ישראל כבני ערובה.

אם נתעלם לרגע מהחוב שצברה חברת החשמל (שהרי חלקו כלל אינו תלוי בחברה אלא בממשלה שמונעת מהחברה עצמה לנתק את הערבים ביהודה ושומרון מחשמל למרות שאלה כלל לא משלמים), ונתמקד בשירות ובמקצועיות הרי שכאן בא לידי ביטוי כוחו של המונופול שבעצם אומר לכם (האזרחים הפשוטים) ש"אתם מוזמנים להתנתק בכל רגע שתחפצו", משום שהמונופול יודע שאין לכם חלופה אחרת (בניגוד לחברות בשוק הסלולר, האינטרנט, או אפילו הגז הביתי).
המבוגרים שבינינו זוכרים את עידן המונופלים הגדולים של "בזק" ו"אגד", ואת התחרות הקיימת היום בשוק הטלפוניה והתחבורה הציבורית שאינה רכבת.
אין שום סיבה שבמדינה שמגדירה עצמה מדינה מודרנית ומפותחת יהיה שחקן אחד בלבד במגרש שנקרא משק החשמל.
זה מנגנון שמצד אחד שואב כספים מהאזרח כדי לממן את עצמו ומצד שני מספק שירות ירוד מעצם הידיעה שהאזרח בכל מקרה לא יתנתק משום שאין לו ברירה אחרת.

אפשר להתנתק אם לא מרוצים אבל החלופה היא להישאר בחושך (תחנת כוח של חברת החשמל)

מונופול נוסף ש"כיכב" בדו"ח הוא אולי השני בגודלו, אך בניגוד לחברת החשמל הוא אולי המונופול שמרגיז הכי הרבה ישראלים בתדירות יומיומית – רכבת ישראל.

אין כמעט ישראלי שלא חווה את החוויה של לחכות לרכבת ולגלות שהיא תאחר, ואם אתם נוסעים קבועים אז רוב הסיכויים שאתם חווים את החוויה המפוקפקת כמעט כל יום (ובעיקר בחורף).

אומנם הדו"ח שפורסם היום לא מתמקד בהכרח בשירות, אלא קובע כי קיימים ליקויים בטיחותיים בכל הקשור לתחזוקת הקרונועים בחברה וכי בנוסף קיימים ליקויים בכל מערך הפיקוח של משרד התחבורה על הרכבת.

ובדיוק כמו במקרה של חברת החשמל: אם אתם לא מרוצים מתיפקודה של הרכבת תמיד תוכלו לנסוע באוטובוס.

אם לא תהיו מרוצים תמיד תוכלו לנסוע באוטובוס

ועכשיו נגיע למונופול האחרון, אבל אחד כזה שמשנה לשנה אנחנו פחות ופחות תלויים בו (בניגוד לשנים קודמות) – דואר ישראל.

המהפיכה הטכנולוגית של העשור האחרון גרמה לנו להיות עצמאיים הרבה יותר מבחינת תקשורת.
כך למשל אנחנו פשוט שולחים דואר אלקטרוני (מייל) לחברים או בני משפחה המתגוררים בחו"ל במקום לכתוב ולשלוח מכתב שיגיע אליהם אחרי ימים או שבועות.
אפילו הפעולה של "תשלום חשבונות" כבר הפכה לפעולה שאפשר לבצע בעזרת הסמארטפון, ובלי לפקוד את סניף הדואר הקרוב לבית (ולחכות בתורים הארוכים).
למעשה, הפעולה היחידה שבה אנחנו עדיין זקוקים לשירותיו של הדואר הוא קבלת משלוחים.

אך למרות שהדואר במדינות רבות בעולם התאים את עצמו למציאות הטכנולוגית הנוכחית, בישראל עדיין מדובר בגוף ציבורי לא יעיל שנשען על כספי ציבור.

דו"ח המבקר קובע כי הוצאות השכר מהוות כ-64 אחוז מהוצאות החברה, וכי על אף מצבה הכספי הבעייתי של החברה אישר הדירקטוריון לעובדים בכירים פיצויי פרישה נוספים בשיעורים גבוהים בסכום כולל של כ 6.7 מיליון שקלים.
עוד קבע המבקר כי "למרות הירידה שמציגה חברת הדואר בהיקף קרובי המשפחה והמועסקים, נכון למועד הביקורת עדיין כ 14% מהעובדים היו קרובי משפחה בחברה וליותר מרבע מחברי הועד היו קרובי משפחה בחברה".

חגיגה שכוללת הוצאות שכר מופרזות והעסקת בני משפחה (והכל על חשבון האזרח)

יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין (ליכוד), אמר היום עם פירסום הדו"ח כי "אין ספק שמונופולים הם ריחיים על צוואר המשק כולו. חלפו 18 שנים מאז הוחלט על הצורך בתחרות בשוק החשמל. מי שהיה זקוק לתזכורת עד כמה זה נחוץ – קיבל אותה השבוע. המשך המצב הקיים הוא סיכון לחברה ולמשק".

והוא אכן צודק. מדובר באבן ריחיים כבדה מנשוא על צווארם של האזרחים הישראלים אשר מממנים את החגיגה הזאת.
אומנם המשק הישראלי נמצא היום במצב הרבה יותר טוב מאשר היה בשנות ה-80 וה-90 למניינם, אך במציאות שבה תנועת הליכוד מרכיבה את הממשלה מאז שנת 2009 למניינם, כל הסבר לקיומם של מונופלים ייחשב כתירוץ ולא יותר.