הנושא המרכזי כלל אינו ליברמן, אלא סילוקו של יעלון

השבוע האחרון, בו התפטר שר הבטחון יעלון (עקב הכוונה למנות במקומו את אביגדור ליברמן לשר הבטחון), חשף בפנינו שוב עד כמה השמאל הישראלי חסר אונים מבחינה ציבורית.

מה לא שמענו בכלי התעמולה על גווניהם (רדיו, טלוויזיה, אינטרנט, כו')?
פאשיזם, לאומנות, ושאר מונחים מוכרים וממוחזרים עפו לכל עבר על ידי כל שמאלן שרצה להיראות ולהישמע.

ועל מה הייתה המהומה?
על כך שנתניהו העז להעביר ממשרד הבטחון את אותו ליכודניק שרק לפני מספר שנים כונה "ימין ניצי" על ידי אותם אלה שהיום חפצים בעיקרו ואבלים על לכתו.

ולשמאל יש סיבה מצויינת להתאבל: יעלון הוא שר הבטחון שקרוב לוודאי שבמהלך כהונתו הוחרבו הכי הרבה מאחזים יהודיים ביהודה ושומרון מאז חורבן גוש קטיף.

ולא רק זאת: התבטאויותיו נגד חייל צה"ל שחיסל מחבל ועומד כיום למשפט ערבים במיוחד לאזני השמאל, ולכן כמו במקרה של אריאל שרון בימי טרום חורבן גוש קטיף, כך נוצר לו "אתרוג" חדש.

ומה לגבי ליברמן? האם יש בסיס לדברי ההפחדה של השמאל?
אם אכן כך הם פני הדברים, אזי שנצטרך לשאול שמאלנים כדוגמת ציפורה לבני, עמיר פרץ, ושאר בכירים בממשלת אולמרט (2006-2009) איך הם ישבו עם ליברמן באותה הממשלה שבה הוא כיהן כסגן ראש הממשלה וכשר לעניינים אסטרטגיים?

ובל נשכח שלאחר בחירות 2009 נאבקו 2 המפלגות הגדולות (קדימה והליכוד) על קולו של ליברמן, ששימש אז כלשון המאזניים, כאשר בסופו של דבר מפלגת "העבודה" ישבה באותה ממשלת נתניהו יחד עם ליברמן שכיהן בה כשר החוץ.

לכן בל נטעה!
הנושא כאן אינו ליברמן, אלא סילוקו של יעלון, בו תלו השמאלנים תקוות רבות.

ישנו שוני מהותי  בין ליברמן ליעלון: בעוד ליברמן מייצר רעש התקשורתי על ידי התבטאויות שמיתגו אותו כ"בולדוזר" (אך לדברים אין כיסוי), יעלון ביצע בשקט מופתי את מדיניות מר"צ תחת מסווה של ממשלת ימין, וזוהי בהחלט סיבה לאבל מבחינת השמאל.

ליברמן (מימין) ויעלון

ליברמן (מימין) ויעלון

 

One comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *