הם מתוקצבים, מתוכננים ומפתיעים כל פעם מחדש. לפעמים מחליפים בגדים ותפאורה, קובעים את התזמון, אבל בסוף אלו תמיד אותם פרצופים קטלניים. כמעט כולם מחבלים משוחררים, והיום הם פועלים באופן ממוסד מתוך הרשות הפלשתינית. דו"ח בלתי נתפס של הקול היהודי בשיתוף פורום 'נלחמים על כל דונם', שמתפרסם כאן לראשונה, חושף את מעלליה של הוועדה למאבק בהתנחלויות הפועלת מטעם רשות הפלשתינית * כעת נותר לנסות להבין מדוע האנשים האלה עדיין חופשיים

מאת אלישע ירד, 11 באוגוסט 2022

דמיינו לרגע מצב תאורטי שבו ארגון ערבי רשמי במדינת ישראל משליט טרור וזורע פחד ביישובים ובכבישים ברחבי הארץ, מנסה שוב ושוב לפגוע בכוחות הביטחון ואינו בוחל בשום דרך, אלימה ככל שתהיה. פעיליו מובילים מדי שבוע התפרעויות אלימות ופוגעים בלוחמי צה"ל, פושטים על יישובים יהודיים, תוקפים באלימות תושבים ומשאירים אחריהם הרס וחורבן. כל זה קורה לאור יום. זהות פעילי הארגון ידועה, ופניהם גלויות למצלמה. אך למרות הכול בארגון מצליחים להתל במערכת הביטחון כבר שנים ולשמור על מסווה של פעילות לגיטימית שמאפשרת להם לפעול בחופשיות.

נשמע לכם תרחיש מופרך שלא יכול לקרות במדינה בעלת המודיעין הטוב בעולם? מתברר שביהודה ושומרון פועל כבר זמן רב, שמונה שנים לפחות, ארגון טרור רשמי מטעם הרשות הפלשתינית המבעיר את השטח בקביעות ומהתל בכוחות הביטחון. זוהי הוועדה למאבק בהתנחלויות ובגדר שהקימה הרשות הפלשתינית, או בשמה הרשמי פחות: הוועדה למאבק בהתיישבות.

היא כפופה לאבו מאזן ומנהלת שלל ארגונים ומחלקות. ראשיה ומרבית פעיליה הם מחבלים משוחררים בעלי מוניטין עשיר של פעולות טרור, ואת נחת זרועה חווה כמעט כל יישוב צעיר ביהודה ושומרון.

דו"ח מחקר מקיף שפרסם בסוף השבוע שעבר העיתונאי אלחנן גרונר מאתר 'הקול היהודי' בשיתוף פעולה עם פורום 'מאבק על כל דונם' ומובא כאן בהרחבה חושף את פעילות הוועדה בשנים האחרונות, מגלה את זהות אנשיה וסוקר שלב אחרי שלב כיצד הצליחה הרשות הפלשתינית להתל במערכת הביטחון ולנהל מערכה נחושה ואלימה לכיבוש הארץ במסווה של פעילות עממית לגיטימית.

 

מחבלים בראש

בשנת 2014 החליטו ברשות הפלשתינית שיש להאיץ את תוכניות ההשתלטות על שטחים נוספים ביו"ש. חלק מההשתלטות קלה למדי ודורשת בעיקר תקציבים ופעילים שיעסקו בחקלאות ובבנייה, אולם במקומות אחרים ההשתלטות מאתגרת וקשה יותר, כמו בסמיכות ליישובים יהודיים ובמקומות אסטרטגיים אחרים.

כדי להתמודד עם האתגרים הקימה הרשות גוף רשמי שמיועד למשימות בחוד החנית, היכן שדרוש מאבק נחוש ועיקש: יחידת הקומנדו של הרשות הפלשתינית. נשיא הרשות אבו מאזן החליט להגדיל את המשרד לענייני חומות והתיישבות, שהוקם כעשור קודם לכן, ולהופכו לגוף רשמי עתיר תקציבים ובעל סמכויות נרחבות ששמו 'הוועדה לענייני גדרות והתנחלויות'.

לראש הוועדה מונה זיאד אבו עין, שר בכיר ברשות הפלשתינית, מרצח בעל עבר עשיר בפעולות טרור אכזריות, ובהן פיגוע מטען בטבריה בשנת 1979 שבו נרצחו הנערים בעז להב ודוד לנקרי הי"ד. הוא נידון למאסר עולם באשמת רצח אך שוחרר בעסקת ג'יבריל בשנת 1985.

אבו עין לא זכה להאריך ימים בתפקידו. חודשים אחדים לאחר מינויו לתפקיד לקה בליבו במהלך התפרעות ערבית שארגן בסמוך ליישוב שילה בבנימין, ומת כעבור זמן קצר. החליף אותו וליד עסאף, שהיה שנתיים קודם לכן שר החקלאות ברשות, וריצה אף הוא עונשי מאסר בכלא הישראלי שהצטברו לפרק זמן של כשש שנים. עסאף פרש לפני כשנה, לאחר שעלו נגדו טענות ברשתות החברתיות על שחיתות כספית ומוסרית. בין השאר נטען כי שלשל לכיסו כסף שיועד לפרויקט חאן אל-אחמר.

את מקומו של עסאף ממלא מועיד שעבאן, תושב טול כרם וחבר המועצה המהפכנית של פת"ח. גם הוא נושא קופת שרצים מאחוריו – או אותות הצטיינות, אם תשאלו את הצד הערבי – של אחת עשרה שנות מאסר בכלא הישראלי בגין פעולות טרור. גם שאר חברי הוועדה אינם שיות תמימים, ומרביתם לקו בעונשי מאסר ממושכים בגין פעולות טרור, ריגול למען מדינת אויב או השתייכות למחבלי פדאיון.

מאבק עממי

"מטרת העל של הרשות הפלשתינית והוועדה למאבק בהתנחלויות היא כיבוש שטחי יהודה ושומרון והפיכתם לאזורים ערביים, ולצורך השגת המטרה הזו הרשות הפלשתינית עובדת בשיטת זרועות התמנון", אומר אלחנן גרונר, עיתונאי הקול היהודי. "הוועדה למאבק בהתנחלויות היא בעצם הזרוע שאחראית לכיבוש היעדים הקשים, והיא עושה זאת בשלל דרכים, אלימות יותר או פחות, ומנסה לעטוף הכול במסווה של פעילות עממית ותמימה".

בהמשך הדו"ח מפרט גרונר מה הם "היעדים הקשים", שעליהם נאבקת הוועדה. "נקודות אסטרטגיות מבחינה גאוגרפית, היסטורית או מדינית שהרשות הפלשתינית סימנה אותם כיעד להשתלטות וההשתלטות הערבית נתקלת באכיפה מצד מערכת הביטחון, ואזורים סמוכים ליישובים יהודיים או כאלה שקמה בהם נקודת התיישבות חדשה".

שיטות העבודה של הוועדה מגוונות ומתפרסות על פני תחומים רבים. "נלחמים בכל החזיתות", כלשון גרונר. פעולות השתלטות אקטיביות, כמו הקמת מבנים לא חוקיים לתפיסת השטח, הגנה משפטית עליהם ובנייתם מחדש במקרה של הריסה, פעולות חקלאיות וסלילת דרכים, ריכוז ארגונים פנים-ערביים, הקמת ועדות מקומיות להשתלטות ול"התמודדות עם המתנחלים" והובלת התפרעויות ופרובוקציות קבועות ומאורגנות באזורים אסטרטגיים לצורך השתלטות על קרקעות ומניעת התפשטותם של יישובים יהודיים.

"להתפרעויות יש מטרה נוספת", מחדד גרונר בדו"ח, "והיא יצירת לחץ בין-לאומי ודה לגיטימציה על ישראל כדי שזו תחשוש לאכוף את החוק ולמנוע הפעילות לתפיסת הקרקעות באותו מקום".

לוועדה כמה מחלקות. כל אחת מהן עוסקת בתחום אחר, אך כולן נאבקות לכיבוש אותו יעד מתוך המערכה הענפה שמנהלת הרשות. במחלקות: מחלקת קשרי חוץ ויחסים בינלאומיים, מחלקת מאבק עממי (ארגון התפרעויות והתקפות), ארגון ועדות השתלטות והגנה בכפרים, מחלקת תיעוד ומידע, מחלקה לתביעות משפטיות ולרישומי קרקעות ומחלקת 'סומוד' לחיזוק האחיזה הערבית בשטחי C.

נסקור את פעילות המחלקה שנושאת את השם התמים 'מאבק עממי"' בראש המחלקה, עבדאללה אבו רחמה, תושב בילעין ומחבל משוחרר, בחר השר הקודם, וליד עסאף. לאבו רחמה עבר עשיר בארגון התפרעויות, ובהנהגתו בשנים האחרונות רשמה המחלקה לא מעט הישגים.

מטרת המחלקה היא הגברת 'המאבק העממי' ביהודה ושומרון, והדבר נעשה בין השאר על ידי סיוע של אנשי המחלקה לערביי הכפרים להקים "ועדות הגנה", כדי "להדוף התקפות מתנחלים" ו"ארגון אירועי התקוממות", כלשונם. בפועל, כשפעילות הוועדה מגיעה לשטח המילים המכובסות נעלמות, ובמקומן מתגלים פורעים ערבים אלימים נחושים. הנה חלק ממעללי המאבק ה'עממי' הזה שהובילה המחלקה.

 

 

הלינץ' בקוצרא

בכסלו תשע"ח (דצמבר 2017) יצאה קבוצת מטיילים יהודים מהיישוב מגדלים לעבר גוש שילה. בקבוצה היו נערים בני 12–13 ושני מלווים בוגרים, אחד מהם מג"ד (במיל'). אף שצעדו הרחק מבתי הכפר קוצרא מצאו את עצמם חברי הקבוצה מותקפים בידי המון ערבי שיידה עליהם אבנים מגובה.

הילדים נכנסו עם אחד המלווים למערה כדי להיות מוגנים מהאבנים, ושני המלווים, שנפצעו מהאבנים, ירו באוויר. לטענת הערבים, מהירי נהרג אחד הפורעים.

במקום התאספו עוד ועוד פורעים, ובשלב מסוים הצליחו להניס את מלווה הנשק הפצוע ולהשתלט על המערה שהיו בה המלווה השני והילדים. אחד הערבים הטיח אבן גדולה בראשו של המלווה ואחר חטף את אקדחו, ערבי אחר התיז גז מדמיע, וערבי נוסף היכה ילדים באלות.

רק כעבור זמן רב הגיעו למקום כוחות צבא, חילצו את הקבוצה והעניקו טיפול לפצועים. איש מהפורעים לא נעצר בשטח, ורק כעבור כמה ימים נעצרו כמה מהמעורבים באירוע. התברר כי המטיילים לא היו ערים לתהליך השתלטות על המרחב באזור, תהליך שהובילה ועדת ההתנגדות לגדרות ולהתנחלויות בשיתוף פעולה הדוק עם 'ועדת ההגנה' של קוצרא.

התברר כי במימונו וביוזמתו של וליד עסאף הוקמו בסביבה מבנים חקלאיים ונסללו דרכים. מאחד מהמבנים הללו נפתחה התקיפה. על המבנים אף הוצבו שלטים שנכתב בהם כי נבנו באדיבות וליד עסאף.

אירועי המסיק: פאזעה

עוד שורת מקרים התרחשה באוקטובר 2020. אנשי הוועדה למאבק בהתנחלויות השיקו לקראת עונת המסיק קמפיין ששמו 'פאזעה', מילה שפירושה בערבית גיוס חירום כללי, ועם פעילי ארגון PSCC בשיתוף ארגוני אנרכיסטים ישראלים וזרים (ISM, אנרכיסטים נגד גדרות ועוד) ערכו פרובוקציות אלימות שאף חדרו לשטח היישובים.

אחת מהן התרחשה בגבעת עוז ציון בבנימין. באחד הימים הבחינו תושבי הגבעה בקבוצת ערבים שמטפסת לעבר הגבעה. תחילה חשבו התושבים כי מדובר בערבים שהגיעו למסוק באזור, אך משהו בהתנהגותם עורר את חשד התושבים, ושניים מהם ירדו לברר מה רצונם. להתקפה הזאת הם לא ציפו.

קבוצת האנשים, שלבשה בגדים תואמים שעליהם סמל הקמפיין, הסתערה על שני התושבים באגרופים ובאלות והחלה לנסות לחטוף אחד מהם לכפר. רק תגובה מהירה של תושבים אחרים הצליחה לשחרר את התושב מידי הפורעים ולהדוף אותם.

את ההתקפה בעוז ציון הוביל מוחמד ח'טיב, פעיל מרכזי בוועדה, שהוביל פרובוקציות רבות אחרות באותה תקופה ליד יצהר, יקיר, גבעת רונן, עטרת ועוד. את פאזעה הוביל ח'טיב עם איימן גריב ופעילים נוספים מרחבי יהודה ושומרון שנעו מנקודה לנקודה במרחב.

 

תל ארומה: המבצר החשמונאי שהפך למסגד השאהידים

עוד מאבק דגל שניהלה הוועדה בשנים האחרונות הוא המאבק על תל ארומה בשומרון. התל שוכן מדרום ליישוב איתמר בפסגה גבוהה המתנשאת לגובה 843 מטרים מעל פני הים.

מלבד המיקום האסטרטגי, החולש על הסביבה, יש למקום משמעות היסטורית עתיקה: הוא מוזכר בספר שופטים כמקום מושבו של אבימלך, בנו של השופט גדעון, ובמקום נמצאו שרידי מבצר חשמונאי גדול הכולל מערכת מאגרי מים ועוד. בהסכמי אוסלו נמסר האתר ההיסטורי לשליטה אזרחית פלשתינית (שטח B), אך גם לאחר הסכמי אוסלו היו מגיעים אליו מטיילים יהודים.

החל מתחילת שנת 2020 החליטה הרשות הפלשתינית לקדם תוכנית ענק להשתלטות על תל ארומה ולהפיכתו לאתר תיירות פלשתיני. בהוצאת התוכנית לפועל היו שותפים משרד התיירות ברשות הפלשתינית ומושל שכם, אך גם וליד עסאף נקרא לדגל לנצח על המאבק לכיבוש ההר.

עסאף הגיע להר עם אנשיו ונשאר לשמור בשטח בשעה שמשאיות וכלים כבדים החלו לפרוץ כביש למקום. הצבא ביטל טיול יהודי מאורגן למקום בעקבות עצרת שארגן עסאף והשתתפו בה מאות פורעים ערבים שתקפו במשך שעות את כוחות צה"ל ומג"ב. גם יהודים שניסו לעלות להר ולמנוע את ההשתלטות חוו התקפה פראית מצד מאות הערבים שחיכו על הרכס, ואחד מהם נפצע בראשו ופונה לטיפול רפואי.

הסרטונים שהתפרסמו, שנראים בהם שוטרי מג"ב מתחבאים מאחורי ג'יפים בניסיון להתגונן תוך כדי מנוסה, הופצו בכל רחבי יהודה ושומרון והפכו את המאבק על תל ארומה לגאווה פלשתינית.

בדף הפייסבוק של הוועדה פורסם באותו יום תיעוד נרחב של צעירים ערבים תוקפים ג'יפים של צה"ל באבנים ובבקבוקי תבערה, מטפסים על ג'יפ מג"ב ועוקרים את האנטנה, וצוין: "כך נסוגו כוחות הכיבוש לאחר שהצעירים התעמתו איתם בגבורה". בפוסט נוסף נכתב: "צבא הכיבוש נסוג מביתא ומתל ארומה לאחר קרב של שתים עשרה שעות". "הנוער שולט בהר, הדגל לא ייפול", הצהירו בוועדה.

לאחר העימותים שהובילו לנסיגת צה"ל מההר פרסם וליד עאסף מכתב ברכה למתפרעים בביתא והציג אותם כמודל לאומי לחיקוי. בה בעת עודדה הוועדה התפרעויות דומות של ערביי ביתא, והם הפילו דגל ישראל שהוצב ביישוב אביתר.

המאבק האלים בהובלת הוועדה למאבק בהתנחלויות הרתיע את צה"ל, וזה ביטל את האישור ליהודים לטייל במקום ואפשר למעשה את המשך ההשתלטות הערבית על אתר המורשת ואת הרס השרידים הארכאולוגיים.

באותה תקופה אף התגאו בוועדה כי הצליחו לגרום לפינוייה של חווה חקלאית יהודית שעמדה בפסגתו של הר עיבל לאחר התפרעויות רבות במקום והפעלת לחץ על מערכת הביטחון.

האירוע בתל ארומה המחיש שוב את שיתוף הפעולה בין הזרועות בוועדה, ששילבו את כיבוש ההר באמצעות פריצת כבישים ובנייה מסיבית על שטח הרכס עם ניהול מאבק אלים להדיפת המתיישבים וכוחות הביטחון.

התקפה על חווה יהודית ליד אריאל

באותה שנה בדצמבר הובילה הוועדה התקפה על חווה יהודית ליד אריאל, ובה הציתו עגלת ציוד של בעל החווה ותקפו באלימות באבנים ובאגרופים כל יהודי שהגיע לאזור. התבטאות של אחד מבכירי הוועדה לאחר האירוע יכולה ללמד מה בדיוק מתכוונים פעילי הוועדה כשהם משתמשים בביטוי "התנגדות עממית".

"פעילי ההתנגדות העממית הפלשתינית הצליחו להסתער על מאחז ההתיישבות ולהניף את דגל החופש", כתב אבו סלאח בחשבון הפייסבוק שלו וקרא לשאר הערבים ללכת אף הם בדרך "שהידי החירות" סמיר קונטאר ומחבלים נוספים, ובהם "חמזה הפקיסטני", מחבל מהחזית העממית שניסה לבצע פעולה דומה לשל קונטאר אך נלכד לאחר קרב יריות, ולהילחם בעבור ה"חופש של פלשתין".

בוועדה אף פועלים לא מעט להאדרת מחבלים ופעילות טרור. בשנים האחרונות הספיק השר וליד עסאף לחנוך 'תערוכת כבוד לשהידים', שבה הוצגו תמונותיהם של עשרות רבי מרצחים, ואף לבקר ביקור תמיכה אצל משפחות מחבלים, ובהן משפחת המחבל שרצח את הרב אחיעד אטינגר ומשפחתו של רוצח החייל רונן לוברסקי הי"ד.

ואולם מרבית הרטוריקה של אנשי הוועדה בפרט והרשות הפלשתינית בכלל מתמקדת בתמיכה ב"התנגדות עממית", שפירושה מאבק רחב והמוני יותר, שיכול לכלול פוגרום רצחני, פיגועי דקירה ואלימות, אך מצטייר טוב יותר בעיני העולם ממחבלים מתאבדים ופיגועי ירי.

בריאיון שהעניק לתקשורת הערבית במרץ 2019 קרא וליד עסאף לציבור הערבי "להעצים את ההתנגדות העממית", ומנה כמה אירועים שבהם הצליחו תושבי כפרים ביו"ש באמצעות מאבקים אלימים שהובילה הוועדה להסיג את היהודים מן האזור. במקרים שמנה אפשר למצוא את פינוי היישוב אביתר באחד מניסיונות העלייה הקודמים, לינץ' שעשו ערביי קוצרא במטיילים יהודים בסמוך לכפר והתפרעות אלימה מדי שבוע בכפר קדום כבר יותר מעשור.

כחלק מהשמירה על מסווה של פעילות עממית מציגים את עצמם תמיד פעילי הוועדה במהלך האירועים כחקלאים תושבי האזור שמבקשים בסך הכול לגשת לאדמתם. בוועדה דאגו אפילו לתלבושת מתאימה להצגה, ובכל אירוע מגיע עם הפעילים ח'ירי חנון אבו נאסר, פעיל מרכזי בוועדה, לבוש בבגדים מסורתיים ומגלם את תפקיד החקלאי העשוק. אבו נאסר מתעמת בקביעות עם החיילים ועם המתיישבים ואף נוהג באלימות, אך דואג תמיד להחזיק בידיו מכוש או טורייה שיצטלמו יפה וייצרו תמונות מושלמות שיופצו אחר כך בעולם ויראו את "פשעי הכיבוש".

עוד הישג שרשמה הוועדה בשנים האחרונות הוא חאן אל-אחמר. במקבץ הבדווי שבשטחי C בסמוך לכביש 1 הרשות הפלשתינית רואה חשיבות אדירה בשל מקומו על כביש מרכזי שיוצר רצף טריטוריאלי ממזרח לירושלים בין "צפון הגדה" לדרומה.

לכן הובילה הרשות הפלשתינית באמצעות הוועדה את המאבק נגד פינוי המקום, ומנהלת זה שנים קו של דחיית כל חלופה שהוצעה לבדווים. גם כאן הוביל את המאבק ראש מחלקת ה"מאבק העממי" עבדאללה אבו רחמה, ואנשיו הובילו את המערכה בשטח.

ביולי 2018 הוביל אבו רחמה מאבק פיזי עם פקחי המנהל האזרחי שבאו לחלק צווים בחאן אל-אחמר. הם ישבו במקום ימים רבים והתעמתו עם כוחות המשטרה. בעימותים נעצר מאבטחו האישי של וליד עסאף, שהשתתף בתקיפת השוטרים. עסאף טען אז בריאיון כי כ-50,000 ערבים הגיעו במהלך התקופה לכוננות לילה מפני פינוי בחאן אל-אחמר.

ואיך אפשר בלי חוויה אישית. לפני כתשעה חודשים גילינו לפתע המון ערבי עולה על הגבעה שלנו, רמת מגרון. הם הגיעו בתהלוכה מהכפר והיו נחושים להיכנס לקו הבתים. בראש ההמון הלכו אנשים נכבדים יותר, ומאחור התגודדו צעירים רעולי פנים שאחזו בידיהם אבנים ואלות. על אחד מהם נמצאה אחר כך סכין. מבט חטוך בדמויות שהובילו את השיירה גילה שוב את הפרצופים המוכרים של אנשי הוועדה למאבק בהתנחלויות. מועיד שעבאן, עבדאללה אבו רחמה ורבים אחרים היו שם והחלו לתקוף אותנו.

כוחות צה"ל שהוקפצו לגבעה לא הכירו כלל את אנשי הוועדה והיו בטוחים שמדובר בכלל בחקלאים מהכפר בורקא הסמוך. בפיקוד למעלה הלכו רחוק והחליטו משום מה כי מדובר בהפגנה של פעילי שמאל.

אתם יכולים לנחש לבד איזו תגובה רפה קיבלו המפגינים. עד שהחלו הכוחות להדוף אותם בעדינות, משל היה מדובר בהפגנת נכים, הספיקו הפורעים להשחית ציוד בגבעה ולתקוף באלימות תושבים מספר.

חושך איתן

הוועדה מנהלת גם מערכה ענפה ומסוכנת לא פחות מהבערת השטח באלימות במחלקת 'סומוד', מילה שפירושה בערבית מאבק איתן לאחיזה באדמה. במחלקה הזאת יזמה הוועדה בשנים האחרונות מבצעי השתלטות ליליים, נטיעות המוניות בשטחים אסטרטגיים ובנייה מחודשת של בתים שהרס המנהל האזרחי.

אחד המבצעים האחרונים שהוציאה הוועדה בהנהגתו של השר מועיד שעבאן היה מבצע בזק לבניית בתי קבע במאהל בדווי סמוך ליישוב כוכב השחר בבנימין.

בשעות החשכה הגיעו מועיד שעבאן ואנשי הוועדה למאהל, שהיו בו עד אותו רגע אוהלים מתפרקים, והחלו בהקמת מבנה בטון גדול לקיבוע האחיזה הערבית במקום. משאיות נכנסו למאהל בזו אחר זו ופרקו בלוקים וחומרים לבטון, והשר שעבאן עצמו השתתף בבנייה, ערבב את הטיט וסחב בלוקים כתף אל כתף עם הפעילים. כשהאיר הבוקר כבר עמד המבנה על תילו והתנוסס כעובדה מוגמרת בשטח. את המבנה הגדירו הערבים במאהל "בית ספר", כדי להקשות את הריסתו בידי המנהל האזרחי, שחושש להרוס מבנים הומניטריים.

"בית הספר" במאהל הבדווי לא היה בית הספר היחיד שהקימה הוועדה. כמה שבועות קודם לכן הקימה הוועדה שני "בתי ספר" במקבצים בדוויים בסביבה, סמוך למעיינות עוג'ה ולחוות מלאכי השלום.

חשוב להכיר את הנתון הזה: לפי נתוני ארגון רגבים בדו"ח שפרסם הארגון באוגוסט 2021, הרשות הפלשתינית הקימה עד היום בתמיכת האיחוד האירופי יותר ממאה בתי ספר כאלו באדמות מדינה, בשמורות טבע ובשטחי אש. משנת 2017 בניית בתי הספר נעשית בדרך כלל במהירות שיא ומאורגנת כולה מטעם הרשות הפלשתינית.

שני מבצעים נוספים שיזמה הוועדה לאחרונה היו בנייה מחודשת בתוך יממה בלבד של מאהלים בדוויים שפלשו לשטחי אש והרס המנהל האזרחי, וכן בתים ערביים שנבנו בשטח C ליד היישוב מעון וננקטו נגדם הליכי הריסה ופינוי.

בכל המקרים הללו הגיעו אנשי הוועדה לשטח, מחולקים לצוותי עבודה, הזמינו ציוד וחומרי בנייה ופיקדו על העבודה עד שעמדו הבתים על תילם. נוסף על מבצעי הבנייה מנהל איימן ע'ריב, אחד מבכירי הוועדה, חברת עבודות עפר בבקעת הירדן שמטרתה השתלטות על שטחי C. מטרת החברה אינה רווח, והיא מתוקצבת על ידי הוועדה. לפיכך גם החרמת כלים לפרק זמן של כמה ימים מפעם לפעם בידי המנהל האזרחי לא גורמת לע'ריב להפסיק את העבודות.

לא אירוע נקודתי

רק החומרים שהובאו בדו"ח, שכוללים הסתה לטרור, תקיפות אלימות בפועל, הובלת התפרעויות ובנייה בלתי חוקית סיטונאית, יכולים להכניס את כל אחד מראשי הוועדה לשנים טובות בכלא. אם נתחשב בעבר הפלילי העשיר של אנשי הוועדה, העבודה תהיה קלה עוד יותר. מדוע אפוא מדינת ישראל אינה סוגרת את הגוף הזה לאלתר? למה מלבד כמה מעצרים נקודתיים לכמה שעות במהלך אירוע לא נעצרו פעילי הוועדה בשנים האחרונות?

"יש כיום בעיה מהותית ותפיסה לקויה במערכת הביטחון", אומר עמישב מלט, חבר פורום מאבק על כל דונם, שעוקב מקרוב אחר פעילות הוועדה. "מערכת הביטחון מצליחה ברוב האירועים להשיג מודיעין מקדים, אך חסר לה חיבור של הנקודות והדמויות והבנה שיש קשר הדוק בין כלל האירועים ביו"ש. מערכת הביטחון נאלצת להתמודד מדי יום עם מגוון אירועי חיכוך ועימותים אלימים בצד הערבי של מבצעי השתלטות מאורגנים, התפרעויות המוניות, תקיפות של חקלאים ואירועי טרור נוספים, אך העובדה שגוף אחד מנהל את כל האירועים הללו בשלט קרוב או רחוק נעלמה איכשהו מעיני מערכת הביטחון, והיא ממשיכה להתייחס לאירועים הללו כאל מקרי פתע נקודתיים.

"די שאנשי הוועדה ילבשו בגדים של חקלאים ויטענו באוזני הקצין בשטח כי הם חקלאים ערבים מהכפר הסמוך, כדי שהצבא יקנה את ההצגה. נתקלנו בעשרות אירועים שבהם הקצינים בשטח, לרבות מח"ט הגזרה, לא הכירו ולא ידעו דבר על זהות אנשי הוועדה שהובילו את האירוע. איך אין לכל מ"פ שנכנס לגזרה פנקס פשוט ובו שמותיהם ותמונותיהם של הפורעים הללו?" תוהה מלט.

גרונר מספר כי במהלך הכנת המחקר אף העביר חומרים לכוחות הביטחון, והודות לו נמנעו אירועים מתוכננים לאחר שגורמים במערכת הבינו כי לא מדובר בפעילות חקלאית תמימה אלא באירועי פרובוקציה אלימים. את ההבנה הזו מקווים בקול היהודי ובפורום מאבק על כל דונם להביא לציבור, לחברי הכנסת, למועצות ביהודה ושומרון ולכלל הגורמים במערכת הביטחון.

"צריך להפסיק להסתכל על כל אירוע כזה באופן נקודתי", מסכם גרונר, "ולהבין שיש גורמים שמארגנים את האירועים ומבעירים נקודה אחרי נקודה. למה נער גבעות בן 14 מקבל צווים מנהליים של הגבלות קשות, ולהבדיל האויב האמיתי, ח'ירי חנון, עבדאללה אבו רחמה, כמאל אבו ספקה ושאר המחבלים המשוחררים הללו מסתובבים חופשיים?"