אחרי שנה של קואליציה מקרטעת, בשבועות האחרונים נראה שגם בתוך חברי הממשלה החלה לחלחל ההבנה שהקואליציה מתקרבת לסוף ימיה.

פערי הדעות בין המפלגות שנדחקו עד עתה הצידה בנסיון לשמור על מבנה גופה השברירי של הממשלה, צפו ועלו בימים האחרונים מכל הכיוונים ביחד – כשהפעם, כל צד נחוש להשיג את שלו.

בימין כבר התחילו להישמע קריאות שמחה, שמפניות נפתחו אצל כמה מפעילי הימין וארגוני המחאה כנגד הממשלה קיבלו זריקת מרץ למאמץ אחרון משותף לקבירתה הסופית של הממשלה היהודית-ערבית האנטי ציונית הראשונה שהייתה כאן ותיזכר לדיראון עולם.

גם אני כיהודי – ובטח כתושב הגבעות שחווה על בשרו היטב את נחת זרועה של הממשלה הנוכחית, אשמח מאוד בנפילתה של הממשלה. ממשלה שלא זו בלבד שנלחמה בהתיישבות, אף חרטה על דגלה את קעקוע היהודית והמסורת וחברה רשמית ובאופן פומבי לאויבי ישראל.

אבל, וזה אבל חשוב – מבלי ללמד אפילו זכות קטנה על הממשלה הנוכחית, כאן המקום להודות ולהזכיר לעצמנו שגם הממשלה הקודמת ואלו שקדמו לה לא היו מושלמות בלשון המעטה.

אם ניקח לדוגמה את הנושא בו אני פועל – ישוב הארץ ושמירה על שלמותה, הוא מעולם לא היה נושא שהממשלה פעלה בו בצורה טובה.

גרוע מכך, בשנותיהן של ממשלות נתניהו לדורותיהן חווינו מאות פינויים והריסות, מעצרים, החרמות ציוד, הטלת צווי שטח צבאי סגור והתנכלויות אחרות.

נכון, ממשלת בנט-גנץ-עבאס הצליחה להתעלות על ממשלת נתניהו – גם בהיקף ההתנכלות, בעוצמתה ובעיקר בהיותה באופן פומבי ומתריס מבלי להתנצל.

אם נתניהו עשה זאת עוד איכשהו בצנעה – העלים עין מהבנייה הערבית המשתוללת, התחמק מקבלת אחריות על מסעות הרס, סיפק תשובות ותירוצים לרוב וטען תמיד כי הוא בעד ההתיישבות – בממשלה הזאת הכל היה על השולחן, ללא בושה.

חייב להודות שהייתי תמים.

חלמתי וקוויתי שהמעשים הרעים של הממשלה הזאת – כמעט בכל נושא – יהודי, לאומי ובטחוני, יגרמו לעם ישראל להתעורר מהתרדמת העמוקה בה היה שרוי במשך שנים כשהייתה פה ממשלת ימין, ולהתחיל לחשב מסלול מחדש.

איך הגענו למצב הזה, מה פספסנו במשך שנים ובעיקר מהם היעדים והחזון שלנו לממשלת החלומות הימנית שאנו כה משתוקקים להקים.

קוויתי מאוד אך התאכזבתי.

במקום חשבון נפש וחזרה לשיח של ערכים, יהדות וחזון ציוני – הציבור נשאב רק יותר לשיח הפוליטי הרדוד של ביבי-בנט.

במשך כל השנה האחרונה, כל נושא שדרוש תיקון עמוק שעלה לסדר היום הציבורי, נמדד מיד במשקפי ביבי-בנט.

הטראומה מהממשלה הנוכחית דחקה אנשים אל הישן והמוכר, זה שהיה לא מושלם – אפילו לא קרוב לכך, אבל במצב היום נראה חלומי.

"זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים".

כיהודים וכאנשים שנשלחו לעולם הזה "לתקן עולם במלכות ש-די, אסור לנו להשלים עם הדבר הזה.

השאיפה לשלימות ולמדינה יהודית תמיד צריכה להיות לנגד עינינו.

הממשלה הבאה שתקום, ככל הנראה תורכב ממפלגות ימניות.

האם היא תחזיר את הסטטוס קוו הרע ששרר כאן במשך העשור וחצי האחרונים, או תהיה זו שתפתח בתיקון עמוק ושורשי בנושא ארץ ישראל שהלך ונשכח, בתיקון מערכת המשפט, הזהות היהודית של המדינה ושאר ערכי היהדות?

זה הכל תלוי בנו.

אם עם ישראל יגיע למערכת הבחירות הנוכחית כשהוא מבורר ונושא סל ערכים ויעדים אותם ידרוש מנבחרי הציבור שמציגים את עצמם כ"ימניים", נצליח בעז"ה לשנות את המגמה.

בשבועות הבאים אשתדל בעזרת השם לסקור כאן בכל שבת, תחום אחר בנושא ישוב הארץ שדרוש תיקון ושינוי דחוף.

מה היה עד היום, איך הגענו למצב הזה, מה אנו צריכים לעשות כדי לשנות את המצב ומה החזון שלנו – אליו אנו שואפים להגיע.

**********

לפני שנתחיל לעסוק בנושאים הדרושים תיקון, בעיניי, אפשר כבר להצביע מראש על שורש הבעיה בכל התחום של חיבור עם ישראל לארצו.

שכחנו למה אנחנו כאן. חדלנו לבטוח בזכותנו על הארץ. הפסקנו להאמין שאם באמת נילחם על הארץ ה' הבטיח לנו שנצליח לרשת אותה – גם אם כרגע זה נראה לא מציאותי.

נטשנו את המהות והתחלנו להמציא לעצמנו תירוצים וערכים שונים ומשונים.

בשבת הקרובה נקרא בתורה את סיפור חטא המרגלים בפרשת שלח לך. מי שיתבונן בפסוקים יוכל ללמוד בצורה הכי טובה דרך אלו עיניים צריך יהודי להסתכל על הקשיים והנסיונות שהקב"ה מקרה בדרכו.

משה רבינו שולח את המרגלים לארץ לבחון אותה ואת יושביה. המרגלים חוזרים לבני ישראל בפנים נפולות ומיואשות ומספרים "ערים בצורות חומה… וגם בני ענק ראינו שם", אין לנו סיכוי לכבוש אותה. זה לא מציאותי.

מה היינו מצפים שיהושע וכלב יענו להם? טענות רציונליות כמו "במאמץ משותף נצליח לכבוש אותה" "בואו נשב ונטכס תחבולות מלחמה".

אבל לא. יהושע וכלב מפתיעים ועונים שנשמעת כביכול תשובה מנותקת מהטענה, אבל בפועל מצביעה על הבעיה האמיתות. "עלה נעלה וירשנו אותה – כי יכול נוכל לה", הם מתעקשים, ומוסיפים "טובה הארץ מאוד מאוד". עזבו אתכם תירוצים, אנחנו יכולים לעשות את זה, הארץ הטובה הזאת מחכה לנו בכליון עיניים. מה שחסר כאן הוא לא כלי מלחמה כזה או אחר- אלא האמונה שלכם ביכולת של עם ישראל. כשתאמינו, באמת הכל ייפתר וה' יסייע בידינו.

כך גם היום.

פעמים רבות אנו נופלים לחשיבה רדודה ורציונלית נטו שרואה צעד אחד בלבד קדימה, ומפסיקה להאמין במהלכים ארוכי טווח. החזון והאמונה שלנו נדחקים הצידה, ומושלכים בקרן זווית.

המצב ביו"ש נראה אבוד.

הקמת ישובים חדשים? אין סיכוי היום, תראה איך המדינה מתנכלת לכל מי שרק בונה מחוץ לגדרות הישובים.

שטחי C? עוד שניה כבר אנחנו מאבדים אותם, תראו איך הרש"פ משאירה לנו אבק.

שטחי A וB? עזוב אל תחלום על זה אפילו – חבל על הזמן, תתעסק עם ה60 אחוז שנשארו לנו בידים.

וכך הלאה.. כשמה שמוגדר "ריאלי" נסוג אחורה משנה לשנה.

אז נכון, ברור ש"בתחבולות תעשה לך מלחמה" ויש לא מעט כלים וטקטיקות בהם צריך לפעול כדי לנצח, אבל תמיד חשוב לזכור את העיקר – החזון והאמונה שצריכים להיות חקוקים במוחנו.

עלה נעלה וירשנו אותה – כי יכול נוכל לה!