בס"ד

לא לנהל קרב מאסף, להתיישב בשטח

לאורך שנים ניסו להיאבק בהשתלטות הערבית על שטחי יו"ש, ללא הצלחה. ניצחון במערכה יבוא דרך פעילות התיישבות יזומה. תגובה לקובי אלירז

---

הכותב הוא תושב רמת מגרון ופעיל התיישבות

 

ההשתלטות הערבית על שטחי יהודה ושומרון, הטרידה בשנים האחרונות לא מעט אנשים, ותוכניות ופרוייקטים רבים קמו במטרה לעצור את התופעה.

כנגד ההשתלטות המסיבית שעלולה להביא להקמת מדינה "פלסטינית" דה פקטו בשטח, ניסו גורמים רבים – ביניהם ראשי מועצות ופעילי התיישבות אחרים, להקים תוכניות ממשלתיות שונות שיאבקו בתופעה על ידי אכיפה אפקטיבית והדוקה של הבניה הערבית בשטחי C.

אותם גורמים סברו, כי על ידי הקמת גוף ממשלתי בעל סמכויות ומשאבים, שיפעל לפי תוכניות מסודרות, יהיה ניתן לשמור על השטחים הפתוחים ביהודה ושומרון מפני בניה ערבית בלתי חוקית.

שיטת הפעולה הזו, כפי שנראה בסקירה זריזה בשטח, כשלה במבחן המציאות.

בסוף השבוע האחרון, התראיין קובי אלירז יועץ שר הביטחון לשעבר לענייני התיישבות אצל העיתונאי קלמן ליבסקינד במעריב, ופרס תמונה מדאיגה ביותר בעניין ההשתלטות הערבית ההולכת וגוברת, שמעלה לא מעט סימני שאלה ותהיות לגבי יעילות המאבק אותו ניהלה לכאורה המדינה בשנים האחרונות, נגד הבניה הערבית בשטחי C.

אלירז, למי שלא מכיר, ידוע כאחד האנשים המומחים ביותר בתחום ההתיישבות, והיה ממובילי המאבק בשנים האחרונות לאכיפת הבניה הערבית בשטחי C.

אלירז הספיק לכהן בתפקידו תחת שלושה שרי ביטחון שונים, וניסה בכל פעם מחדש לקדם תוכנית מקיפה וסדורה שתאכוף באופן אפקטיבי את הבניה הערבית בשטחי C, ותסיר את האיום מאיבוד עתודות הקרקע ביו"ש והקמת מדינה "פלסטינית".

בראיון מספר אלירז על חוסר היעילות שנתקל בעבודת המנהל האזרחי: "נקראתי לטפל בעליה דרמטית של עתירות ערביות נגד הריסת מבנים, שזינקו בלמעלה מ400 אחוזים בתוך שנה".

"ביקשתי את כל החומר והתחלתי לעבור עליו, ואז הבנתי מה קורה. בנאדם בנה בית לא חוקי לפני שבע שנים, ומאז אנחנו מוציאים לו צווים והוא מגיש ערעורים ועתירות, ובין לבין הוא ממשיך לבנות, ואחרי שבע שנים ההליכים שלו עוד לא הגיעו לשום מקום, אבל בשטח יש לו כבר 15 מבנים, ואנחנו עדיין מתרוצצים אחריו ואף אחד לא עוצר אותו", תיאר אלירז את שיטת הבניה הערבית ששמה ללעג וקלס את ניסיונות האכיפה של המנהל האזרחי.

אלירז ממשיך וחושף בפני ליבסקינד נתונים מבהילים מהמתחולל בשטח: "אתה זוכר את נצרים, בגוש קטיף?", הוא שואל. "את זה שכל יציאה לכביש הייתה אירוע ביטחוני? זה הגורל שמצפה ל־70־80 יישובים ביו"ש. לשם אנחנו הולכים. כל השטח שמסביב יהיה "פלסטיני". כל יציאה מהבית תהפוך למורכבת ביטחונית. כל הציר של בית אל, עפרה, עלי, שילה ותפוח, יהפוך לקנטונים ישראליים מבודדים. זה יהיה גורלם של הרבה מאוד יישובים", הזהיר אלירז.

תפיסת העבודה שהוביל אלירז, קנתה לה קונצנזוס נרחב בשנים האחרונות, בקרב כמעט כל סיעות הימין וציבור המתיישבים.

אך היו כאלו שחלקו כבר אז על הטענה כי בעזרת מנגנון אכיפה יעיל, יהיה ניתן לשמור על השטחים הפתוחים.
פעילים תושבי הגבעות, טענו כבר לפני כמה שנים, כי הדבר היחיד שיוכל למנוע את ההשתלטות הערבית, הוא פעילות התיישבותית יזומה בשטחים הפתוחים ביו"ש בצורת הקמת ישובים חדשים.

"מלחמת מאסף שתעסוק כל הזמן בנסיון לאכוף את הבניה הערבית היזומה, בלי להידרש לנושא לעומק ולהחליט מה ברצוננו לעשות בשטחים האלו, לא באמת תצליח למנוע את ההשתלטות הערבית", טענו.

לטענתם, יש בנסיון למנוע בנייה ערבית מבלי לבנות במקומה ישובים יהודיים, 2 בעיות – ערכית ופרקטית.

הראשונה, מבחינה ערכית, מדינה או עם שלא בונה ומנסה להתיישב בשטח – מכריז שהארץ איננה שייכת לו, ולכן לא יהיה מסוגל להילחם על השארת השטחים הפתוחים במצב סטטי, מול עם שבטוח שהארץ שלו ופועל לכובשה בכל מחיר.

שנית, כך טענו, למדינה לא קיימים באמת כלים להצליח להילחם במערכה כזו, וכל הגופים שהוקמו, החל מוועדות במשרד הביטחון, דרך רכזים מטעם המועצות וכלה בחמ"ל סי – מחלקה שהוקמה במנהל האזרחי כדי להקל כביכול על האכיפה, נכשלו כישלון חרוץ וגילו עצלות וגרירת רגליים מרהיבות.

כל זה כשבנתיים הזמן אוזל, והבניה הערבית קובעת במרץ עובדות בלתי הפיכות בשטח.

"רק נוכחות יהודית קבועה בשטח שתתפרס במרחבים, תוך הצהרה ברורה שהארץ שייכת לנו ובכוונתנו להתיישב בה, תוכל לנצח במלחמה על שטחי יהודה ושומרון ולמנוע את ההשתלטות הערבית על השטחים הפתוחים", אמרו.

כיום מסקירה מהירה בשטח, נראה כי ניסיונות אכיפת הבניה הערבית ללא התיישבות יהודית בשטח, לא הצליחו לשנות באופן משמעותי את המאזן הדמוגרפי, ואנו דוהרים לעבר הקמת מדינה "פלסטינית" דה פקטו בשטח.

גם קובי אלירז שהיה אדריכל ויוזם התפיסה הזו, הודה השבוע בייאוש כי תפיסת ההתיישבות שהוביל, כשלה, וכיצד עמל על תוכניות למאבק בתופעה, אולם מצא את עצמו מכתת את רגליו ממשרד ממשלתי אחד למשנהו בנסיון לרתום אותם לפעילות, אך נפל על אוזניים ערלות.

"בעצם, אפשר לומר שאני עסוק בלחפש במסדרונות השלטון הישראלי אנשים שהסיפור הזה מעניין אותם, ואני כנראה לא מספיק מוכשר, כי עד עכשיו לא מצאתי", אמר אלירז באירוניה בראיון לקלמן ליבסקינד במעריב.

לאור הנתונים האחרונים, נראה כי מלבד להכות על חטא ולבכות על העשור שחלף כמעט מבלי שהוקמו נקודות התיישבות יהודית חדשות בשטחים הפתוחים שהלכו ונתפסו בידים ערביות, מוטל על מנהיגי הציבור להתעורר בהקדם ולפתוח בתנופת בניה מסיבית ורחבה, של ישובים חדשים בשטחים הפתוחים, תוך הצהרה ברורה כי הארץ הזאת שלנו ובכוונתנו להתיישב בה לאורכה ולרחבה.

הקמת הישובים צריכה לפעול לפי תוכניות מסודרות, ולהתנהל בצורה אסטרטגית ומחושבת, במקומות שייצרו רצפי התיישבות יהודים ויקטעו רצפים ערביים שהולכים ומתהדקים. כן, ממש כמו שהרשות ה"פלסטינית" מקדמת במרץ כבר מעל עשור במימון אירופאי נדיב, בזמן שאנחנו ישנים על האף.

עד שנבחרי הציבור יתעוררו, אסור לנו האזרחים הפשוטים להחשות. בכל יום שחולף כ100 דונם חדשים משטחי יהודה ושומרון נתפסים ועוברים לידי האויב.

מוטל עלינו לרדת בכוחות עצמנו לשטח ולבסס בכל הכוח עוד ועוד נקודות התיישבות במרחבים. טוב יעשו גופי ההתיישבות הרשמיים אם ישכילו להצטרף במוקדם או במאוחר לעניין ויתרמו מנסיונם וכספם לטובת הפעילות, אך עד אז, אל לנו לחכות.

כבר כיום פועלות נקודות התיישבות חדשות באופן עצמאי, ומצליחות לשמור וליישב באמצעים שונים עשרות אלפי דונמים.

אם כל יהודי שארץ ישראל יקרה לליבו, יצטרף אליהם, יתמוך בפעילותם מרחוק או יקים נקודה בכוחות עצמו, נוכל לייצר תנועה משמעותית שתשנה את המגמה בשטחי יו"ש ותבלום בדקה ה90 את חנק הישובים שבסופם – הקמת מדינה "פלסטינית".