ז' בחשוון תשע"ה (ערב שבת) – תכנית התעמולות "אולפן שישי" (ערוץ 2):

רוני דניאל מראיין 3 אנשי בטחון בדימוס המייצגים מעל ל-100 אנשי בטחון לשעבר (מוסד, צבא, ומשטרה) החתומים על מכתב הקורא לראש הממשלה ליזום תהליך מדיני (קרי מסירת ארץ ישראל לערבים).

היה מביך לשמוע את אלוף במילואים אמנון רשף (מיוזמי המכתב) אומר לרוני דניאל כי מכיוון שהוא ראה את מדינות ערב ה"מתונות" משתפות פעולה עם ישראל נגד חמאס במהלך מבצע "צוק איתן", הוא ציפה להתנעתו של תהליך מדיני מיד לאחר המלחמה.

לטענתו אין שום מניעה בטחונית מלחתום על הסכם שלום.

והוא לא היחיד.

גם 2 חבריו שהתראיינו לצידו היו נחרצים וחד משמעיים – יש "פרטנר" לשלום ובעיות הבטחון הם בעצם תירוץ לא להגיע להסדר.

כשאני חושב על דבריהם אני מנסה להיזכר. איפה ומתי שמענו את הדיבורים הללו?

האם לא היו אלה יצחק רבין ושמעון פרס שהבטיחו לנו בתקופת טרום אוסלו שלא תעוף ולו קטיושה אחת מרצועת עזה?

האם לא שמענו את תומכי ה"התנתקות" (גירוש גוש קטיף) אומרים לנו שאם לא יהיו נא התנחלויות ברצועת עזה אז לא תהיה סיבה לערבים לשגר רקטות לעבר שדרות?

כמובן שעובדות מעולם לא הפריעו לשמאל להמשיך לחלום בהקיץ על שלום.

הם ימשיכו לחלום בהקיץ, ותפקידנו הוא להזכיר. להזכיר ולא לשכוח מה המחיר ששילמנו על הרפתקאות כמו אוסלו (מעל 1800 הרוגים) ו"התנתקות" חד צדדית (שהביאה את הטילים של החמאס עד לפאתי חיפה).

ולסיכום תהייה – למה התכוון אלוף במילואים אייל בן ראובן באומרו כי "אם לא נלך בדרך הזאת (שלום) נלך בדרך אחרת. מנהיגות אחרת ומנהיגים אחרים"?

האם יש כאן רמיזה לכך שצפויה לנו "מחאה" בסגנון "המחאה החברתית" של קיץ 2011?