תכתובות המייל של הילארי קלינטון שנחשפו במסגרת חוק חופש המידע האמריקאי חושפים תמונה מטרידה מאד מבחינת ישראל על מה שחושבים יועציה הבכירים על ישראל – יועצים שככל הנראה ימונו לתפקידים בכירים אם קלינטון תיבחר בסופו של דבר לנשיאות ארה"ב. יועצים שדעותיהם חופפים לעמדותיהם של אנשי מר"צ (במקרה הטוב) והרשימה הערבית בכנסת (במקרה הרע יותר).

מתוך 20 אלף תכתובות שנחשפו כ-1000 תכתובות עוסקים בישראל, כאשר את עיקר האש מושך באופן טבעי ראש הממשלה נתניהו, וליתר דיוק – ה"מכשול" שהוא מהווה לשלום בין ישראל לערבים המכונים "פלסטינים".

עיקר התכתובות הם מהתקופה בה כיהנה קלינטון כשרת החוץ של ארה"ב (2008-2012), בהם מייעצים לה יועציה איך להתנהל מול נתניהו ומדינת ישראל ומול יהדות ארה"ב.

ה"כוכב" המרכזי הוא סידני (סיד) בלומנטל – יהודי שמילא תפקיד רשמי בממשלו של ביל קלינטון, אך לא יכל למלא תפקיד רשמי במחלקת המדינה תחת הילארי קלינטון עקב וטו שהטיל אובמה לאחר שסימן אותו כזה שעמד מאחורי המתקפות האישיות נגדו בזמן הפריימריס למפלגה הדמוקרטית  ב-2008 (אז התמודדו קלינטון ואובמה על ראשות המפלגה הדמוקרטית לקראת הבחירות לנשיאות).
אבל בלומנטל לא היה צריך תפקיד רשמי כדי להמשיך ולשמש כיועץ בכיר וקרוב להילארי, ובטח בכל הקשור לישראל וליהודי ארה"ב כאשר הדגש הוא על שדולת איפא"ק, אותה ראה כשדולה ימנית אשר משמשת כזרוע של הימין הישראלי בארה"ב וכפועל יוצא ייעץ בלומנטל להילארי להכיר בשדולה היהודית שמאלנית ג'יי סטריט, שרבים מחבריה אף התבטאו שישראל צריכה להיות מדינת כלל אזרחיה במקום מדינה יהודית.

בכל הקשור לנתניהו בלומנטל היה קיצוני אף יותר: בהתבטאות ציורית על גבול האנטישמית המתייחסת לראש הממשלה כתב בלומנטל לקלינטון וייעץ לה "החזיקי את רגליו קרוב לאש".
לאחר "משט המרמרה" בקיץ תש"ע (2010) השווה בלומנטל את השתלטות צה"ל על ספינת הטרור הטורקית כ"אנטבה של ביבי" וכתב לקלינטון כך: "הפשיטה על הספינה מזכירה את הפשיטה על אנטבה. מלבד העובדה שהפעם לא היו בני ערובה, כלי נשק, וזו לא אפריקה. ביבי מחפש נואשות את אישורו של אביו שהעריץ את בנו יוני על שנהרג בגבורה באנטבה ולעולם לא יצליח להשתוות לאחיו".

ובהתייחסות קצרה לאהוד ברק (שכיהן אז כשר הבטחון) כתב בלומנטל "אהוד ברק חי מחדש את נעוריו כאיש קומנדו שרוצח פלסטינים בלבנון".

אך קלינטון לא התכתבה רק עם יועציה הקרובים בכל הקשור לישראל, אלא גם עם תום פיקרינג (מי ששימש כשגריר ארה"ב בישראל בשנות ה-80), שהציע לה במכתב ששלח לה להפעיל לחץ על נתניהו דרך "מחאת נשים נגד הכיבוש":
"נתניהו לא הולך לזוז עבור שום דבר שהפלסטינים יכולים להציע לו ושהם יכולים לקיים. הקואליציה שלו קשה מדי ועשויה להתפורר על נושאים מרכזיים. הוא לא יכול לתת שום דבר שהפלסטינים יסכימו לקבל בלי עזרתנו. גם הפלסטינים מחולקים בתוכם ונמצאים בעמדה דומה – שום דבר שהם יכולים לעשות מבחינה פוליטית לא פוגש אפילו את הצרכים המינימליים שלהם, בשעה שהם צריכים למשוך את הישראלים לתהליך המדיני ויותר מכך, להזיז אותם.
על הפלסטינים לזנוח את הטרור והאלימות, ובמקום זאת לפנות למחאה בלתי-אלימה, אזרחית לחלוטין, נגד השליטה הישראלית בהם. את המחאה הזו צריכות להוביל נשים בלבד, שכן אצל הגברים הפלסטינים, התרבות היא להשתמש בכוח.
זה לא דבר ודאי, אבל לעניות דעתי, זה רחוק מלהיות חסר סיכוי"

לקריאה מורחבת על ההתכתבות בין קלינטון ליועציה מתוך כתבה רחבה באתר NRG ליחצו כאן.
ולקריאה על ההתכתבות עם השגריר לשעבר מתוך הכתבה באתר "וו-אללה" ליחצו כאן.

המטרה: ישראל (דוגמית מדבריו של בלומנטל שנשלחו לקלינטון)

יהיו חלק מהממשל העתידי אם קלינטון תיבחר לנשיאה