דעה: לא בג"ץ הוא הבעיה אלא השיטה למינוי שופטיו

בימים האחרונים שוב עלתה לדיון ציבורי חלקה של מערכת המשפט בנושא חקיקה, וזאת על רקע פסילה נוספת של "חוק במסתננים", שאמור לתת מענה לפלישה המונית של פולשים זרים מאפריקה.

ב-20 שנה האחרונות זה מורגש היטב – בית המשפט העליון לקח על עצמו את תפקיד המונרך, אשר מאשר ומבטל חוקים רבים של הכנסת, והתסיסה הציבורית בהתאם.
מזה 20 שנה שהעם בישראל בוחר כמעט באופן רצוף ממשלה שלכאורה ימנית, אך לא רואה תוצאות בשטח: בין הנושאים שבג"ץ התערב בהם  היו נושאי הבנייה ביהודה ושומרון, גיור, זכויות חד מיניים, ושוהים בלתי חוקיים.

הטענה המרכזית, שהיא גם הנכונה מכולם, היא שרוב מוחלט של שופטי העליון הם שמאלנים אשר מפרשים את החוק כראות עיניהם ועל פי ערכיהם הליברליים לכאורה.

הדוגמא הבולטת ביותר היא נושא הבנייה היהודית ביהודה ושומרון: למרות שאין כל מניעה חוקית (ישראלית ובינלאומית) מיהודים לבנות בשטחי יו"ש (עיינו ערך דו"ח לוי), עדיין מתעקשים שופטי הבג"ץ שההתנחלויות הם בניגוד לחוק הבינלאומי (ולא ברור על מה מתבססת הפרשנות הזאת זולת כמובן תפיסת עולמם השמאלנית).

כך גם כאמור בנושא הפולשים הזרים מאפריקה – חוק המסתננים שלא מצליח לעבור את אישורם עומד בכל הקריטריונים הבינלאומיים ואף מעבר לכך: לפי אמנת הפלטים הבינלאומית (שישראל חתומה עליה) לכל מדינה יש את הזכות לגרש מתחומה מהגרי עבודה, ואף פליטים העלולים להוות סיכון בטחוני (ורוב מדינות אפריקה נכנסות לקטגוריה הזאת, ובעיקר סודאן).
זו גם הסיבה שישראל לא מקבלת לתחומה פליטים מסוריה, למרות העובדה שאלה נחשבים לפי כל אמת מידה לפליטים לכל דבר (סוריה היא מדינת אוייב ולכן ישראל לא תקבל לתחומה אזרחי אוייב).

כל מדינה החתומה על אמנת הפליטים יכולה בהחלט ליישם מדיניות כלפי הפליטים הנמצאים בשטחה (בהנחה שהם אכן פליטים ולא מסתנני גבול).
כך למשל ברוב מדינות אירופה הפליטים מבוסניה והבלקן קיבלו מעמד תושב ואף אזרחות והשתלבו בחברה, בעוד שפליטים רבים מאפריקה הוחזרו למדינותיהם לאחר תקופת זמן מסויימת.

על פי אמנת הפליטים לכל מדינה יש את הזכות שלא להתיר לפליטים שבשטחה לעבוד או לרכוש השכלה (מה שדורשים ארגוני השמאל בישראל עבור הפולשים מאפריקה), אלא לשכנם במחנה פליטים שעומד בקריטריונים הבינלאומיים, ומתקן "חולות" שבנגב עומד בכל קריטריון ואף מעבר לכך (שם הפולשים מקבלים דמי כיס, ארוחות, שירות רפואי, ועוד ועוד הטבות שאף אזרח יהודי לא מקבל אותם בחינם).

אולם לא החוק הבינלאומי עומד לנגד עיניהם של ארגוני השמאל למניהם שנלחמים בעד הפולשים, אלא עתיד המדינה: הם מבינים שמצביעי השמאל מזדקנים ובקושי נולדים, ולכן הם חרדים לעתידם הפוליטי ועל יכולתם להשפיע בעתיד.
ולכן המהלך המתבקש מבחינם היא "לייבא אלקטורט" שיסייע להם לשרוד פוליטית.

את אוזן הקשבת הטבעית שלהם הם מוצאים בדמותו של בית המשפט העליון, שהוא הגוף הכמעט יחיד שעדיין נשלט על ידי השמאל הקיצוני.
כמעט כל עתירה של ארגוני השמאל מתקבלת על ידי שופטי הבג"ץ ששותפים לאותה אידאולוגיה עם העותרים.

הפיתרון כאמור הוא לא לפרק את בית המשפט העליון (כפי שמתבטאים מספר מתסיסים), אלא להיפך: בית משפט עליון הוא מפלטו האחרון של האזרח אשר אמור לקבל מענה חוקתי מול עולות מצד הממשלה, אך בדגש על אזרח. לא מהגר עבודה או מסתנן גבול.

הפיתרון הוא לשנות את שיטת מינוי השופטים. שיטה שהיא מאין "חבר ממנה חבר" והיא זו שמנציחה את המצב הקיים.
בארה"ב לדוגמא, מי שממנה את נשיאה בית המשפט העליון (בכפוף לאישור בית המחוקקים), הוא הנשיא שנבחר על ידי העם.

בישראל הדבר מתבקש משום ששופטי העליון חייבים לבוא מתוך העם ולא להיות מורמים ממנו.
בישראל ישנה קבוצת מיעוט זניחה המהווה בקושי 10 אחוז מהציבור היהודי אשר כופה את תפיסת עולמה על כולנו, וזה ממש לא משנה מה שמנו בקלפי.

יהיו כאלה שיטענו שמדובר בשיטה מסוכנת וב"מינויים פוליטיים", אך למעשה השיטה הנהוגה כיום היא כבר פוליטית בחלקה, כאשר בועדה למינוי שופטים יושבים פוליטיקאים לצדם של שופטים ואנשי מקצוע.
שופט בעל דעות ימניות לא בהכרח פחות טוב מקצועית משופט בעל דעות שמאלניות, אולם בכל זאת רוב השופטים משתייכים למחנה השמאלני. ולמה? משום ששופט שמאלני, בניגוד לימני, ינקוט בשיטה האקטיביסטית ויתערב בחקיקה של הכנסת.
לכן יש לשנות את השיטה למינוי שופטים כדי שמי שנבחר על ידי הציבור יבחר גם את השופטים.
כך נמנע את המצב שבו ממשלה ימנית לא יכולה למשול בגלל שבבית המשפט העליון יושבת ברנז'ה שמאלנית המנותקת מהעם ומערכיו.

זה לא אומר שבית המשפט יישר קו עם כל החלטות הממשלה (להיפך – בית המשפט העליון חיב להיות עצמאי על פי חוק), אך זה יבטיח שלא כל חקיקה תגיע לבג"ץ, ועוד יותר חשוב – לא כל עתירה תבוטל משום שלשופטי העליון היא לא מסתדרת עם תפיסת העולם.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.