לתפארת מדינת ישראל?

הבחירה באליס מילר להדליק משואה ביום העצמאות ה-67 למדינה מהווה המשך ישיר להידרדרות הרוחנית והתרבותית של העם בישראל.

לצעירים שאינם יודעים אזכיר שאליס מילר התפרסמה בשנת 1995 למניינם עקב עתירתה לבג"ץ נגד מערכת הבטחון בשל אפלייה נגד נשים בקבלה לקורס טיס של חיל האוויר.
מילר זכתה בקרב המשפטי נגד מערכת הבטחון, אך למרות זאת לא התקבלה לקורס הטיס.

אז והיום (אליס מילר)

אז והיום (אליס מילר)

השנה (תשע"ה), טקס הדלקת המשואות בערב יום העצמאות יעמוד בסימן "ישראלים פורצי דרך", ועקב אותה עתירה בה ניצחה מילר לפני 20 שנה מצאו לנכון חברי הועדה לבחירת מדליקי המשואות לבחור בה כ"פורצת דרך".

ובכן – בואו נשאל את עצמינו במה אליס מילר היא "פורצת דרך"?
הרי בסופו של דבר היא לא הפכה לטייסת הראשונה בחיל האוויר הישראלי, ואם להיות כנים, אז כל חיילת שהייתה מגישה את העתירה נגד מערכת הבטחון הייתה זוכה בה משום שעם כל הכבוד למילר, היא הייתה רק הפנים שלאור הזרקורים.
מאחורי הקלעים פעלו כוחות חזקים ומשפיעים כמו "האגודה לזכויות האזרח", ושדולות נשים למניהן שמצויידות בסוללת עורכי דין.
אם נבחן את מסלול חייה של מילר מאז אותה עתירה, סביר להניח שלא נגלה שם שום "פריצות דרך".
מאז אותה העתירה עברו כ-20  שנה, בהם הספיקה מילר לעבור להודו, להתחתן עם גוי מקומי וללדת 2 בנות.
היום היא מתגוררת בקיבוץ חוקוק, ובראיון שהעניקה לתועמלנית דנה וויס מערוץ התעמולה 2 היא חשפה מספר פרטים היכולים לשפוך מעט אור על הסיבה בגינה נבחרה, ויכולים בהחלט להסביר מדוע בחירה במילר מהווה הידרדרות תרבותית ורוחנית.

בראיון לוויס חשפה מילר כי לא נענתה מיד להזמנה של חברי הועדה הציבורית להדליק משואה:
"יש הרבה מאד דברים במדינה שהייתי רוצה שיהיו אחרת, כמו הגזענות האלימות, והתחושה שאנחנו אדונים ולכן אנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים"

בתשובה לשאלה מדוע כן הסכימה בכל זאת היא ענתה:
"התפארת הזאת היא התפארת שאני בונה בעיניי.
מרגישה גאווה גדולה שאני יכולה לעמוד שם ולהגיד לתפארת מדינת ישראל עם אמא שהיא גרה, עם אבא שבא מבית דתי, ועם בעל מדת אחרת"

דעות שמאל ובעל גוי נחשבים ל"פריצת דרך"?

דעות שמאל ובעל גוי נחשבים ל"פריצת דרך"?

האם ה"תפארת" עליה אנו חושבים כל שנה ביום העצמאות היא בעצם התבוללות וראייה ברצון של יהודים להישאר יהודים כ"גזענות"?
מסתבר שכן על פי אליס מילר, וגם בסוגייה הזאת היא ממש לא פורצת דרך. יש רבים ו"טובים" שכבר אמרו זאת לפניה.

יש לציין שאחת החברות הבולטות בועדה הציבורית לבחירת מדליקי המשואות היא שרת התרבות, לימור לבנת (ליכוד), שאף כינתה את מילר "אייקון" (סמל).
האם אלה ה"סמלים" שאנו רוצים במדינת היהודים?

לסיכום אשאל: אם אז (לפני 20 שנה), במקום אליס מילר, היה מדובר בחיילת דתייה שהייתה עותרת לבג"ץ (ושהיום הייתה חיה בהתנחלות עם בעל יהודי). האם היו בוחרים בה להדליק משואה?

מתן במה להתבוללות (לבנת ומילר)

מתן במה להתבוללות (לבנת ומילר)

One comment

  • זוהי תזכורת לכך שהחונטה הבג"צית מעולם לא נסוגה מדבקותה בפרוייקט הפמינאיכסי. את המוסד הסורר הזה נכון היה להכפיף באופן מוחלט לכנסת עוד מראשיתו, ולכן שורש הבעיה הוא הפוליטיקאים הימנונים שמסרבים חזור וסרב לגעת בקליקה האקדמית-תקשורתית-משפטית-ביורוקרטית, כי כשנוגעים בקליקה היא צורחת ומייללת, והפוליטיקאים הרי מפחדים מצרחות ומייללות. תחי הדמוקרטיה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.