האסלאם הקיצוני מאיים להפוך את מציאות חיינו על פיה ולכפות עלינו מציאות שטרם נראתה כמוה באזורנו. זרועותיה הארוכות של אירן מבקשות לסגור עלינו מכל כיוון רוחות השמים: מצפון חיזבאללה, מדרום חמאס וממזרח הרשות הפלסטינית שבגדה המערבית. אפילו במצרים ובירדן לא לעולם חוסן. עוד רחוק היום בו אויבנו יחתתו חרבותיהם לאיתים ויהפכו חניתותיהם למזמרות. למנהיגות, השפעה מכרעת במציאות דינאמית זו, מרובת הקונפליקטים ורווית זירות ההתגוששות.
הסיפור הישראלי - ערבי לא מתמצה במשולש אדמה - אדם - דם. מדובר בסיפור רב זוויות. הזווית הקריטית בו היא הזווית העולמית: המאבק העקוב מדם המלווה את ישראל מיום הקמתה ועד עצם היום הזה הוא פרי פועלן של שתי תופעות כלל עולמיות. של המערכה העולמית המתנהלת נגד כל אורח חיים השונה מרוח האסלאם ושל תופעת המיעוטים היוצרת חיכוך בין בעלי זהויות שונות החיים ביחד תחת קורת גג אחת.
זווית מכרעת לא פחות היא הזווית הערכית: היריבות בינינו לבין שכנינו היא לא רק על מידותיה של אדמת ארץ ישראל, אלא ובייחוד על מידותיה הערכיות של מדינת ישראל. על אופייה העתידי של מדינת ישראל ועל גורלו של החלום הציוני: האם היא תישאר מדינה יהודית וציונית או שמא תהפוך למדינת כלל אזרחיה. ואם תרצו: מדינת "נפש יהודי הומיה", או מדינת "נפש ישראלי הומיה".
ההנחה השחוקה לפיה שורש הסכסוך הישראלי-ערבי הוא טריטוריאלי במהותו היא מוטעית ומטעה. תפיסה זו אינה עולה בקנה אחד עם הניסיון המצטבר של ישראל לאורך שנות קיומה ואין לה כל אחיזה במציאות. הכישלון ידוע מראש: הבשורה היחידה שתצמח מפשרה טריטוריאלית המושתתת על תובנה זו היא החרפה של הטרור והסלמתו. הרי ישראל ויתרה עד היום על כמעט פי שלוש משטחה הכולל – ושלום אָין. השלום רק הולך ומתרחק והתקוות להשיגו רק מתפוגגות ונגוזות.
הבנה זו של הסכסוך מובילה למסקנה אחת ברורה: המענה היחיד לקונפליקט הישראלי-ערבי הוא חילופי שטחים ואוכלוסיות. רק הוא מסוגל להגן את אופייה היהודי של מדינת ישראל ולהגשים את שאיפתה הציונית להיות בית מוגן לעם היהודי.
אך בכך לא די. גם המציאות האזורית מחייבת שינוי כיוון: ישראל צריכה לנתק את חבל הטבור המחבר בינה לבין עזה. האחריות הביטחונית למתרחש בעזה חייבת לעבור לידי נאט"ו והאחריות הכלכלית-הומניטארית לאיחוד האירופי. האבסורד לפיו ישראל היא המשמנת את גלגלי הטרור הדוהרים לעברה חייב להגיע אל קיצו. אוי לאומה המגישה צווארה לתליינה. ניתוק נוסף הוא הניתוק של עזה מהגדה המערבית: ישראל צריכה להפסיק לראות את אלו כעשויות מקשה אחת. עליה לראותן כשתי ישויות נפרדות שאין ביניהן כל קשר, ולו מקרי. כך שכל אחת מהן תזכה ביחס היאה לה, למציאות הביטחונית ולאינטרס הישראלי.
המסר כלפי המדינות הנושקות לישראל מצפון חייב גם הוא להיות חד משמעי: כל עוד סוריה לא תביע רצון כן, מפורש ואמיתי למצות את נתיב השלום, אלא תעדיף את נתיב המלחמה, בין במישרין ובין בעקיפין באמצעות זרועותיה הארוכות, עליה לדעת ידוע היטב כי תגובה ישראלית כנגדה וכלפי בעלי בריתה לא תבושש לבוא. אדרבה. היא תהא נחרצת ונחושה, בלא היסוס וללא רתיעה. ישראל תרחיק לכת, במלוא העוז והעוצמה, לתבוע את דמה ולמצות את הדין עם שוחרי הטרור ומפעיליו.
מציאות חיינו עתירת הסיכונים מחייבת פעילות מאומצת בשני ערוצים מקבילים: הערוץ הביטחוני – "ישראל ביתנו" סבורה כי על מדינת ישראל לשדר מסר חד משמעי לפיו לשותפות בציר הרשע או לתמיכה בו יש מחיר כבד. אבן היסוד המרכזית בחומת הביטחון של ישראל היא כוח ההרתעה. האויב הוא כחיית טרף. מעריך כוח ועוצמה ונועץ טפריו בקורבנו רק ברגע בו הוא מריח רפיון וחולשה. קשת האיומים המרחפת מעל ישראל מגוונת יותר מאי פעם והולכת ומתעבה מרגע לרגע. עובדה זו מחייבת שינוי בתפיסת הביטחון של ישראל המפגרת בהרבה אחר המציאות המשתנה במהירות. מדינת ישראל מוכרחה לשמור על חוסנה ועל כושר הרתעתה ולשדר עוצמה ונחישות, יוזמה ויצירתיות. מדינת ישראל חייבת להגיב ביד קשה כנגד כל איום המופנה כנגדה ולפעול לסיכולו בכל אמצעי העומד לרשותה, כמו שמדינה ריבונית אמורה להגן על עצמה מפני המבקש להרע לה.
הערוץ המדיני – "ישראל ביתנו" דוגלת בפתיחות כלפי הסכמים מדיניים עם שכנינו, מתוך גמישות מדינית ואופטימיות זהירה אך לא מתוך מורך לב והכנעה. אלא מתוך עמדת כוח, נחישות ואמונה איתנה בצדקת הדרך.
המשגה הבסיסי במדיניות החוץ של ישראל הוא שכנגד התזה של שכנינו לא מוצגת תזה נגדית. הסברת עמדותיה של ישראל מחייבת התמודדות ברמה האינטלקטואלית. על מדינת ישראל להסביר שהעמדות האנטי-ישראליות המובלות על ידי מנהיגי האסלאם הקיצוני והרווחות בחוגים רבים גם במערב הן המשך ישיר של האנטישמיות הקלאסית. שהתביעה להקמת מדינה פלסטינית עצמאית ולזכות השיבה היא הסוואה לניסיון של הזרם הקיצוני בעולם המוסלמי למחוק את ישראל מעל המפה. שהדרישה להגדרה עצמית היא תירוץ שנועד לסבר את אוזני שומעיו בלבד. וששתי מדינות לשני עמים זה לא מדינה וחצי לעם אחד וחצי מדינה לעם אחר.
מדיניות החוץ של ישראל חסרה אף מרכיבי תכנון והגדרת יעדים ברורים. מדינת ישראל חייבת לקבוע יעדים מוצהרים, מדידים וקוהרנטיים במדיניות החוץ. אחד מהיעדים של "ישראל ביתנו" בתחום מדיניות החוץ הוא חבירה לאיחוד האירופי ולנאט"ו. מדינת ישראל צריכה לראות עצמה, בו בזמן שהיא דואגת לשמירת זהותה הלאומית, כחלק מהעולם המערבי, ערכיו ותפישותיו הכלכליות, ובפרט כחלק מהגוש האירופי, ולהציב יעדים להשתלבות במערכות גלובליות
נושא: ברוך מרזל זאת האופציה היחידה כרגע בכנסת בבחירות הבאות? (נקרא 12903 פעמים)