להלן חלק מהמקורות שאני מצאתי בנושא (חלק קשורים ישירות וחלק קשורים קצת לדינים ולדרכי תיקון חטא חמור זה)
יותר מאוחר אני אנסה לענות על שאר השאלות.
תלמוד בבלי מסכת נדה דף יג עמוד א
דא"ר יוחנן: כל המוציא שכבת זרע לבטלה חייב מיתה, שנאמר +בראשית ל"ח+ וירע בעיני ה' (את) אשר עשה וימת גם אותו. רבי יצחק ורבי אמי אחזך רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה יח
אסור להוציא שכבת זרע לבטלה, לפיכך לא יהיה אדם דש מבפנים וזורה מבחוץ, ולא ישא קטנה שאינה ראויה לילד, אבל אלו שמנאפין ביד ומוציאין שכבת זרע לא די להם שאיסור גדול הוא אלא שהעושה זה בנדוי הוא יושב ועליהם נאמר ידיכם דמים מלאו וכאילו הרג הנפש.
טור אבן העזר סימן כג
אסור להוציא שכבת זרע לבטלה לפיכך לא יהא דש מבפנים וזורה מבחוץ ולא ישא קטנה שאינה ראויה לילד ואלו שמנאפים ביד ומוציא שכבת זרע לבטלה לא די לו באיסור הגדול שעושה אלא שהוא בנדוי ועליהן נאמר ידיכם דמים מלאו וכאילו הורג הנפש ואסור לאדם שיקשה לדעת או שיביא עצמו לידי הרהור ואם יבא לידי הרהור יסיח נפשו מדברי הבאי והשחתה לד"ת שהיא אילת אהבים ויעלת חן לפיכך אסור לישן על ערפו ופניו למעלה עד שיטה מעט כדי שלא יבא לידי קישוי ולא יסתכל בבהמה חיה ועוף בשעה שנזקקין זה לזה ומותר למרביעי בהמה להכניס כמכחול בשפופרת מפני שהן טרודין במלאכתן ולא יבואו לידי הרהור כתב הרמב"ם ז"ל אסור למי שאינו נשוי לשלוח יד במבושיו כדי שלא יבא לידי הרהור ואפילו מתחת טיבורו לא יכניס ידו כדי שלא יבא לידי הרהור ואם ישתין מים לא יאחוז באמה וישתין ואם הוא נשוי מותר ובין נשוי ובין שאינו נשוי לא יושיט ידו באמה כלל אלא בשעה שנצרך לנקביו ואני כתבתי בא"ח דאף נשוי אסור אם לא מהעטרה ולמטה לצד הארץ:
בית יוסף אבן העזר סימן כג אות ד, א (ב) ד"ה כתב הרמב"ם
ד, א (ב) כתב הרמב"ם אסור למי שאינו נשוי לשלוח יד במבושיו וכו'. כל זה דברי הרמב"ם בפרק כ"א מהא"ב (הכ"ג) והוא בפרק כל היד (נדה יג.) וכבר כתבתי בזה בטור א"ח סימן ג' (ה.). כתוב בספר הזוהר שחמור עון הוצאת זרע לבטלה מכל שאר עבירות שבתורה לכן צריך ליזהר ממנו מאד:
שולחן ערוך אבן העזר סימן כג סעיף א
א אסור להוציא שכבת זרע לבטלה ועון זה חמור מכל עבירות שבתורה. לפיכך לא יהיה אדם דש מבפנים וזורה מבחוץ, ולא ישא קטנה שאינה ראויה לילד.
לבוש אבן העזר סימן כג סעיף א
אסור לאדם להוציא שכבת זרע לבטלה. ועון זה עון גדול הוא, שלא נברא הזרע באדם אלא לישב בו את העולם, כי לא לתוהו בראה לשבת יצרה, וכשהוא משחיתו הרי הוא כמחריב את העולם, וזו היא ההשחתה שעשו דור המבול, שנאמר בהן [בראשית ו, יב] כי השחית כל בשר דרכו על הארץ שהשחיתו את זרעם, נידונו ברותחין מי המבול, כי ברותחין חטאו וברותחין נידונו מדה כנגד מדה, וכן יש הרבה פסוקים המורים על זה, ולא לדרשא קאתינא רק לעיקר דדינא קאתינא, לכן לא יהא אדם דש מבפנים וזורה מבחוץ, וזהו חטאו של אונן עם תמר דכתיב ביה [שם לח, ט] ושחת ארצה וגו' וימת אותו ה'. ולא ישא אדם קטנה שאינה ראוייה לילד.
לבוש אבן העזר סימן כג סעיף ב
ואלו שמנאפים ביד ומוציאים שכבת זרע לבטלה, לא די להם האיסור הגדול שעושין אלא יושב ג"כ בנידוי שנידוהו חכמים הראשונים ז"ל [נדה יג ע"ב], וגם הוא כאילו הרג את הנפש ועל עון זה נאמר [ישעיה א, טו] ידיכם דמים מלאו.
קיצור שולחן ערוך סימן קנא סעיף א
אסור להוציא שכבת זרע לבטלה ועון זה חמור מכל עבירות שבתורה. ואלו שמנאפים ביד ומוציאין זרע לבטלה, לא די להם שאיסור גדול הוא אלא שהעושה זאת הוא בנדוי, ועליהם נאמר ידיכם דמים מלאו וכאלו הורג את הנפש. וראה מה שכתב רש"י בפרשת וישב בער ואונן שמתו בחטא זה. ולפעמים בעונש זה חס ושלום בנים מתים כשהם קטנים, או שיהיו רשעים והוא בא לידי עניות.
קיצור שולחן ערוך סימן קנב סעיף יג
כבר האריכו גדולי ישראל זכרונם לברכה בספריהם הקדושים בתוכחות מוסרים, על המנהג באיזה מקומות שאינן בני תורה ויראה, שמתקרבין החתן עם הכלה בחיבוק ונישוק וכן עושין ריקודין בחורים עם בתולות יחד, ומלבד האיסור הגדול איסור נדה שהרי כל הבתולות מסתמא נדות הן, ואין חילוק באיסור נדה בין פנויה לנשואה, וכל הנוגע בה דרך חבה חייב מלקות. עוד מגרה יצר הרע בנפשיה ומביא את עצמו לידי קישוי לדעת והוצאת זרע לבטלה רחמנא ליצלן, ובודאי כל מי שיש בכחו למחות צריך להתאמץ בכל כחו למחות. ולכל הפחות צריך כל איש אשר יראת ה' בלבבו, להיות שורר בביתו ולהשגיח על בני ביתו שיתרחקו מן הכיעור הגדול הזה, וכל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה, חס ושלום הוא נתפס בעון זה, וכל המציל את אחרים מן החטא הציל את נפשו וטוב לו.
