צריך להבדיל בין עונשים שהם מדיני תורה לבין עונשי מלכות.
אם תהיה מדינת הלכה, אפשר לדון דיני ממונות ונזיקין בלי סנהדרין. אבל אי אפשר לדון דיני נפשות בלי סנהדרין. ולהיות מציאותיים, לא תהיה מדינת הלכה עד שיבוא המשיח.
עונשי מלכות זה הזכות של המלכות לתת קנסות ואפילו להוציא להורג במידה ואדם הפר את חוקי המלכות, פגע בבטחון המדינה וכו'.
רוב דיני נזיקין וטבלת העונשים התנ"כית מופיעים בפרשת משפטים.
גנב שנתפס משלם תשלומי כפל. את הגנבה ועוד פעם את הגנבה. אם גנב בהמה ושחט אותה, או מכר, משלם ארבעה פעמים לבהמה דקה וחמישה פעמים לבהמה גסה. הגונב מגנב פטור מתשלומי כפל. הוא צריך להחזיר את הגנבה כדי שהגנב יוכל להחזיר את הגנבה לבעלים המקוריים. אבל הוא לא משלם כפל לגנב, כי הכפל מגיע לבעלים המקוריים כפיצוי, ועונש לגנב. אז הגנב הראשון ירוויח את הכפל מהגנב השני? לכן הגונב מגנב פטור מתשלומי כפל.
מי שאינו יכול לשלם, נמכר לעבד עד שנת השמיטה ובמחיר הקניה מכסים את תשלומי הגניבה.
מי שהכה את רעהו צריך לשלם לפי מידת הנזק. ויש חמישה סוגי נזק בהכאה. יש נזק, צער, ריפוי, שבת, בושת.
נזק. נזק ישיר שנגרם מהמכה, או לרכוש ובגדים.
צער. בית דין שמים כמה אדם היה מוכן לשלם כדי לא להרגיש את הכאב של המכה. את התשלום הזה נותן המכה למוכה.
ריפוי. הוצאות ריפוי, כמובן.
שבת. אם האדם מפסיד עבודה בגלל פציעה מחמת ההכאה, כל זמן שהוא לא יכול לעבוד, המכה אמור לשלם.
בושת. פיצוי על הבושה של לקבל מכות. שוב. מודדים כמה אדם היה מוכן לשלם כדי להפטר מהבושה הזו, וזה גובה הפיצוי.
העונש על חטיפה לצורך מכירה לעבדות/זנות הוא מוות.
מי שהרג, נידון למוות.
באופן כללי, אין "עונש" מאסר. המאסר איננו עונש אלא אמצעי מניעה. למנוע מהנאשם לברוח או להזיק, או משהו כזה. המקרה היחיד של "עונש מאסר" הוא במקרה של רוצח בשגגה. אבל זה חצי גלות חצי מאסר. הרוצח בשגגה חייב לברוח לעיר מקלט למשך כל תקופת חייו של הכהן הגדול שבאותה התקופה. אם הוא נמצא מחוץ לעיר מקלט, יכול גואל הדם (אחד מקרובי הנרצח) להרוג אותו.
יש עונשי מלקות למי שעובר על מצוות מסויימות.
דריסה? זה כמו הכאה. אחזקת נשק ללא רישיון? מתי בתקופת התנ"ך היו צריכים להוציא רישיון לנשק? סמים?
