בס"ד
כל הגישה הזו של תסלח להם אל תנקום אל תנטור טינה אל תשנא, נראית לי מוזרה. למה אני לא אמור לנטור טינה לאדם שפגע בי? למה שה' יעניש אותו? הוא פגע בי, מן הראוי שאני ינקום בו בדרכי ולא לחכות לה'. התפיסה הזו של לשבת ולתת לה' להלחם לי את המלחמות ולחסל לי את האויבים, ובדברים הכי קטנים, בנאדם מעליב אותי אז אסור לי להשיב ולחכות שה' ימצא איתו את הדין.
אני פשוט לא מסוגל להתחבר לזה, האם זו היהדות?
אני אצטרך להיכנס כאן לדיון פילוסופי, אין לי בעיה עם זה, השאלה אם אתה מוכן.
קודם כל אל תבלבל בין הנצרות ליהדות (הנצרות עשתה מעין אוניברסליזם למוסר היהודי והקצינה אותו בנוסף לכל מיני שטויות פגאניות נוספות; אסור לנטור טינה, לשנוא, לנקום, לפגוע ביהודי (בנוסף לחטאים אחרים) מהסיבה הפשוטה שהוא אח שלך, אתה חייב להבין שהיהדות היא לא "דת" פרטית, כלומר לא "דת" אנושית, היא מגיעה מזווית אלוקית ולא מזווית אנושית, אם כל אדם היה רק חושב על עצמו (ופה מגיע הדיון הפילוסופי, מה יקרה אחרי שתנקום/תפגע/תנטור קינה/תשנא את אותו היהודי, בר/בת ישראל, אחיך/אחותך, נבחר/ת כמוך?) כמו באיסלם הברברי (תמצא את כל זה שם..) מה היה קורה?