אז אתה בעצמך טוען שכוונותיך היו לכפור באמיתותם של הסיפורים ולא 'לאזן' אותם, כך שזו לא הרגשה רק שלי ושל arabhater, זו כוונתך הברורה והספציפית.
וכי מה יש 'לאזן' אותם? או שהסיפורים נכונים או שלא. אם אתה טוען שהם לא נכונים, תבוא ותוכיח. אם אין לך הוכחות חותכות לסתירת אמיתותם ואתה בכל-זאת כופר בהם ומכנה את מאמיניהם 'שוטים' (שזה אומר שהסיפורים עצמם = 'שטות'), אתה בהכרח מוציא את דיבת הצדיקים כדיבת הסיפורים מתוך ששמם קשור עתה בדבר-שקר, ואתה עושה זאת ללא מורא קבל עם ופורום. גם אילו היית משוכנע בביטחון מוחלט שבידך האמת, היה עליך לשקול היטב ולומר זאת בהצנע ובזהירות בכבודם של ת"ח, ובוודאי לא בפסילה גורפת מיידית וגסה. קל וחומר כשאתה לא יודע מה האמת, ומסתמך רק על השערות, מימרות כלליות ואמונה קדומה, ו"ברי ושמא - ברי עדיף". במקרה כזה עדיף לשתוק ולא להיכשל בכבודם של חכמים, שכן שנית ההקשר של הדברים בהכרח פוגע בכבודם בין אם האמת שלך ובין אם לאו. ואני אסבּר את דבריי במשל:
נאמר שיבוא מישהו ויספר לפני קהל שלם על נץ וגאה בזה שהוא שמע מפי מישהו ששמע ממישהו סיפור מדהים אודות נדיבות-ליבו של נץ. לפתע יתפרץ לדיון מישהו ויגיד: "לא היה ולא נברא! כל הסיפורים הללו אין שום שחר ושום אמת מאחוריהם!". עכשיו נאמר שאותו מתפרץ צודק מצד האמת. הסיפור הוא באמת מנופח, אבל בכל-זאת נץ כן אדם נדיב, רק הסיפור אינו אמיתי. עכשיו מסכן נץ, הוא יצא ניזוק מכל זה, אלא אם כן ייאזן את דבריו אותו מתפרץ, ויאמר "הסיפור אינו נכון, אבל נץ עצמו בלי שום קשר, אדם נדיב ובעל לב זהב!". עכשיו הוא באמת 'איזן'. אילו הוא לא היה מוסיף את התוספת הזאת, היה יוצא מזיק לנץ ולא 'מאזן' לנקודת ההתחלה את הרושם שהיה לקהל ממנו לפני הסיפור של המספר.
לכן אמרה התורה: "דרך-ארץ קדמה לתורה". ואם כזאת הורתה לנו התורה לגבי איש פשוט, וכאן מדובר שאותו מתפרץ צדק בשלילתו את הסיפור מצד האמת, מה נאמר במקרה של צדיק, ועוד במקרה שאין אנו יודעים אם הסיפורים הללו לא אמת כלל?
לפיכך טענתי קודם: אפילו האמת איתך, המטרה לא מכשירה את האמצעים. וכאן הטעם לפגם. יכול להיות שעבורך זה דבר קטן, ואני וערן ו-arabhater ושמע ישראל פשוט הרבה יותר ערים ורגישים לזה -- אבל זה ייאמר לזכותנו!!
דבר נוסף. ככל שמדובר ברבנים ובצדיקים, עלינו לגלות משנה זהירות בטרם נטיל ספק בהם ובסיפורים המסופרים עליהם. שכן אין לדעת מה כוחו של צדיק, ובזה שאתה שולל על הסף את הסיפור אתה כאילו מעלה עליו שאין אתה מאמין כלל ביכולת זו של הצדיק לעשות אותו המעשה. וכי חסרים תקדימים ידועים ומפורסמים על רבנים שהתירו נשים עגונות ומצאו את מקום פטירת בעליהן במלחמה, או על רבנים שהקימו נכים, או שיכולים לספר את קורות הנשמה כמו בצילום רנטגן, ועד לאמוראים שיכלו להחיות מתים? מה, אם אורי גלר יכול לקרוא מה שאתה כותב בפתק בלי להסתכל בו, צדיקים לא יכולים? (או שגם כל אלה סיפורי צ'יזבטים בעיניך ואתה מתכחש גם לאמיתותם? זה כבר ממש כמו הבדיחה הזאת שחיים תמיד אוהב לספר על שמאלנים הזויים עיוורים, שאומרים "לא ידעתי שחתול יכול לעוף" כדי לא להודות שזה ציפור...).
אה, וכמובן לא ה'רבנים' עצמם עושים את כל המופתים האלה, הקב"ה עושה זאת "דרכם" - הם רק 'צינור', כמו שאמרו לפניי.
נושא: סיפורים על גדולי ישראל הרב עובדיה יוסף והרב חיים קנייסקי (נקרא 14668 פעמים)