המאמר נכתב בשני חלקים (הצד היהדותי והצד האיסלאמי).
את הצד האיסלאמי כתב המשתמש היקר Israelipatriot
ואת הצד היהדותי אני כתבתי- אלמ
במשך כל הדורות, השתנה מעמד האישה ביהדות, בהתאם לזמן ולמקום, ולסיבות תרבותיות והסטוריות שונות.
בתקופת התנ"ך, התערותה של האישה בחברה הייתה יחסית זעירה, על האישה הוטלו עסקי הפנים- עסקי הבית,סדר נקיון הבית מלאכות הבית, שמירה על הילדים וכל צרכי הבית.
לרוב, לא בלטו הנשים והגישה באותה תקופה הייתה שמרנית ביותר וזאת משום קדושתה וכבודה הנישא של האישה "כל כבודה בת מלך פנימה", למעט מקרים אשר הותירו בנו חותם בלתי יומחק,
בהם ביטאו הנשים את יכולתיהן הצבאיות הכריזמטיות הנעלות והרוממות הנשגבת, בה ניחנו ע"י הקב"ה.
אנו עדים לתרחישים ולתופעות יוצאות מן הכלל, אשר חוללו מהפך כביר במעמד הנשים בתקופת התנ"ך:
דבורה נביאה-המיליטנטיות העזה של דבורה אשה חכמה וגיבורה אשר ניהלה את המלחמה נגד סיסרא בכיבוש עמק יזרעאל מידי הכנענים.
מרים הנביאה-אשר בזכותה היה הבאר לישראל.
וכן מובא במסכת תענית ט ע"א "רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שלושה פרנסים טובים עמדו לישראל אלו הן: משה אהרן ומרים ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר וענן ומן. באר - בזכות מרים, עמוד ענן - בזכות אהרן, מן - בזכות משה; מתה מרים - נסתלק הבאר, שנאמר "ותמת שם מרים", וכתיב בתריה "ולא היה מים לעדה", וחזרה בזכות שניהן. והלא כבר אמרו רבותינו "בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים".
שרה אמנו-חכמתה הניכרת של שרה אשר השכילה לחזות את רוע מעלליו של ישמעאל (גילוי עריות שפיכות דמים ועבוזה זרה) "ותאמר לאברהם גרש את בן האמה הזאת כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק", והרי לא לחינם אמרו רבותינו "בינה יתירה באיש יותר מבאיש" ומקורו בבראשית "ויבן ה' את הצלע" (ויבן מלשון בינה).
חולדה הנביאה-בימי המלך יאשיהו, צדקנותה הנעלת של חולדה אשר נזכרת כאחת מכ"ב הנשים הכשרות בעולם שע"פ המסורת הייתה חולדה יושבת בשערי הר המוריה
ומוכיחה את בנות ישראל לצניעות וטהרה.
אסתר המלכה-אסתר מלשון נסתר אשר הגיעה אסתר לרוחניות עצומה ביכולתה לחדור מעבר לחומות המצויים ולמצוא את ה' במקומות שעין לא ראתה.
אסתר הצילה את היהודים משמד שתיכנן המן לבצע, והתחננה אל המלך אחשוורוש להצלת היהודים, וכן נעשה, סוף שהיהודים ניצלו "ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר" ואת המן תלו "ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי". משמעות כבירה למעמד הנשים בגאולה השניה (בשושן הבירה-מעשה אסתר), ועל כך אנחנו חוגגים את חג הפורים.
וכן הואיל שלמה המלך להטעים במשלי בפרק המהולל אשר כתב לכשנבין את ערכה גדולתה וחשיבותה של האישה:
אשת חיל מי ימצא, ורחוק מפנינים מכרה.
בטח בה לב בעלה, ושלל לא יחסר.
גמלתהו טוב ולא רע, כל ימי חייה.
דרשה צמר ופשתים, ותעש בחפץ כפיה.
היתה כאניות סוחר, ממרחק תביא לחמה.
ותקם בעוד לילה, ותתן טרף לביתה, וחוק לנערותיה.
זממה שדה ותקחהו, מפרי כפיה נטעה כרם.
חגרה בעוז מתניה, ותאמץ זרועותיה.
טעמה כי טוב סחרה, לא יכבה בלילה נרה.
ידיה שלחה בכישור, וכפיה תמכה פלך.
כפה פרשה לעני, וידיה שלחה לאביון.
לא תירא לביתה משלג, כי כל ביתה לבוש שנים.
מרבדים עשתה לה, שש וארגמן לבושה.
נודע בשערים בעלה, בשבתו עם זקני ארץ.
סדין עשתה ותמכור, וחגור נתנה לכנעני.
עוז והדר לבושה, ותשחק ליום אחרון.
פיה פתחה בחכמה, ותורת חסד על לשונה.
צופיה הליכות ביתה, ולחם עצלות לא תאכל.
קמו בניה ויאשרוה, בעלה ויהללה.
רבות בנות עשו חיל, ואת עלית על כולנה.
שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל.
תנו לה מפרי ידיה, ויהללוה בשערים מעשיה.
עד כה ראינו את הנשים הצדקניות בהן נתברכו ישראל, והרי ידוע שנשים התפתחותן השכלית זריזה משל הגבר, ועל כך מנעו ממנה חכמים ללמוד תורה, בינה יתירה כפי שהטעימו לנו חז"ל.
ואף בגרותה של האישה גדולה יותר מאצל האיש, 'כאשר ילדה בת 12 נודרת נדר, הנדר תופס ואצל האיש אין הדבר כך'.
כמו כן,הנשים ניחנו בבינה 'ונשים דעתן קלה'(שעל זה נרחיב ביתר פירוט בהמשך) משמע שהצד החזק של הנשים הוא הרגש וישנו הבדל תהומי בין תפיסת הרגש לתפיסת השכל, ואכן יש לכך השלכות פרקטיות ביחס התורה וההלכה לנשים.
פסילת אישה לעדות(שעל כך ארחיב בהמשך), "עשרה קבין של דיבור ירדו לעולם תשעה לקחו הנשים ואחד שאר העולם" גם כאן מצוי עניין הרגש עניין הבינה חקירת הדברים ירידה לעומק העניין לדברים הקטנים התייחסות לדברים הקנוונציונלים,ומתוך כך נובע עניין 'הדיבור המרובה'.
נשים פטורות מהרבה מצוות, 'מצוות שהזמן גרמן' להבדיל מהגברים שמצווים על תרי'ג מצוות, ידוע שהדיבור הוא בעל ערך רב וחשיבות עליונה "מוות וחיים ביד לשון" "לשון רכה תשבר גרם"-גם כאן מצוי עניין הרגש, ואם כך, אזי על האישה כן מוטל מסת מצוות התלויים בדבר אחד והלא דיבור הוא.
הגבר והאישה משלימים אחד את השני בכל המובנים בתכונות במבנה הגוף ברוחניות(בנפש) במצוות התורה (עסקי חוץ ופנים) לאישה יש חשיבות נומינוזית כלפי הגבר "לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו" זכה! עזר
לא זכה! כנגדו.
"ועל כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באשתו והיו לבשר אחד"- מחוייבות הגבר לאשתו בהלכה, הינה רחבה מיני ים.
"תנו רבנן האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך" בבא מציעא נ"ט ע"א.
וכן צריך להיזהר באופן מיוחד שלא לצער את אשתו בדברים, כי מתוך שממהרת לבכות, אונאתה מצויה. וכן ציוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יותר מגופו, ואוהבה כגופו, ולא יטיל עליה אימה יתירה, ויהיה דיבורו עמה בנחת, ולא יהיה עצב ולא רוגז. לכן, כל המבזה את אשתו עובר על תקנת חכמים.
ועוד 'אמר רבי חלבו,לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו שאין הברכה מצויה בתוך ביתו של האדם אלא בשביל אשתו' בבא מציעא נ"ט ע"א
על מחוייבות הבעל לאשתו אנו למדים "שארה כסותה ועונתה לא יגרע" הבעל חייב לספק לאשתו את כל צרכיה הגשמיים, בגדים, תכשיטים, מזונות, כסות, עונה וכו'
עתה נפריך כמה סיסמאות (בחסות המשפט המדוקלם 'היהדות מפלה לרעה את האישה') אשר הובנו לא כיאות בציבור הלא דתי, מתוך פרשנות סובייקטיבית לדברי חז"ל:
נשים פסולות לעדות האמנם?!
ראשית כל עקרון הדבר ובסיסו נתלה בדברינו לעיל שהרי הצד החזק והשולט אצל נשים זהו הרגש.
שנית הנשים לא פסולות לכל עדות כי אם לעדות נפשות או ממונות, לעדויות אחרות של עגונות של מצוות איסור והיתר וכו' הנשים כשרות לעדות.
פסילת הנשים לעדות נפשות וממונות היא משום הלחץ הכבד ההמטען הרגשי העצום המופעל על העדים בעדות נפשות וממונות, התורה לא רצתה לחייב את האישה להעיד ושללה ממנה
את עדותה אך ורק למענה משום שבעדות נפשות וממונות לעיתים מופעלים אמצעים בלתי הולמים כנגד העדים והתורה רצתה לחסוך זאת מהאישה משום הבנת עניין הצד הדומיננטי הרגשי באישה.
נשים דעתן קלה! מהי דעה?!
ישנם שלוש דרגות חכמה בינה ודעת חכמה=מאגר נתונים מורחב(בין טוב לרע) בינה=הסתכלות לעומק הדברים ובדברים הקטנים(הסקת מסקנות) דעת=חיבור בין הדברים(ההכרה השטחית).
התורה לא באה ללגלג על הפן השכלי אצל האישה אלא שדעתן קלה עליהן, לשם ביהור העניין אציג את הסיפור הבא עם מעשה ברוריה פירוש רש"י לגמרא:
"ואיכא דאמרי משום מעשה דברוריא, שפעם אחת לגלגה על שאמרו חכמים: 'נשים דעתן קלות הן עלייהו' ואמר לה: חייך, סופך להודות לדבריהם.
וצווה לאחד תלמידיו לנסותה לדבר עבירה והפציר בה ימים רבים עד שנתרצית. וכשנודע לה, חנקה עצמה,.
וערק רבי מאיר מחמת כיסופא"
איכא דאמרי=יש אומרים מחמת כיסופא=מחמת הבושה.
ישנם שני מקורות כיצד הוכיח ר' מאיר לברוריה:
א.משנה:
לא יתייחד אדם עם שתי נשים, אבל אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים.
ר' שמעון אומר: אף איש אחד מתייחד עם שתי נשים בזמן שאשתו עמו, וישן ימהם בפונדקי מפני שאשתו משמרתו.
מתייחד אדם עם אמו ועם בתו וישן עימהם בקירוב בשר, ואם הגדילו, זו ישנה בכסותה וזה ישן בכסותו.
גמרא:
מאי טעמא? (מה הטעם, שלא יתייחד אדם עם שתי נשים אבל לאשה מותר להתייחד עם שני אנשים?).
תנא דבי אליהו הואיל ונשים דעתן קלה עליהן.
רש"י: דעתן קלה עליהן ונוחות להתפתות.
ב. ואמאי קרו ליה(=משום מה קוראים לר' יהודה) "ראש המדברים בכל מקום"?
דיתבי(שישבו) רבי יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ויתיב יהודה בן גרים גבייהו(=לידם).
פתח ר' יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו, תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרתצאות.
ר' יוסי שתק.
נענה ר' שמעון בן יוחאי ואמר: כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן. תקנו שווקין - להושיב בהן זונות, מרחצאות - לעדן בהן עצמן, גשרים - ליטול מהן מכס.
הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם, ונשמעו למלבות.
אמרו (במלכות): יהודה שעילה - יתעלה, יוסי ששתק - יגלה לציפורי, שמעון שגינה - יהרג, אזל הוא ובריה טשו בי מדרשא (הלך הוא ר' שמעון ובנו והתחבאו בבית- המדרש).
כל יומא הוה מייתי להו דביתהו ריפתא וכוזא דמיא וכרכי (כל יום הייתה מביאה להם אשתו לחם וקנקן מים ואכלו).
כי תקיף גזירתא אמר ליה לבריה: נשים דעתן קלה עליהן, דילמא מצערי לה ומגליא לן (כאשר התחזקה הגזירה אמר לו לבנו: נשים דעתן קלה, שמא יצערו אותה השלטונות ותגלה אותנו). אזלו טשו במערתא איתרחיש ניסא איברי להו חרובא ועינא דמיא.. . (הלכו התחבאו במערה, התרחש נס ונברא להם חרוב ומעין מים).
ברוך שלא עשני אישה! היתכן?!
האישה מברכת ברוך שעשני כרצונו, אם כך מדוע הגבר מברך ברוך שלא עשני אשה (בצורה שלילית)?
האיש נברא עם יותר מצוות לקיים(כחלק מהחסרון) ועל כך הוא מודה שהקב"ה נתן לו יותר מצוות לקיים וגם זאת הסיבה שהוא מברך בשם ומלכות.
לגבר שלו יותר מצוות לקיים ישנה גם יותר בחירה והשפעה (בקיום המצוות או שלא), האשה נבראה יותר מושלמת(מבחינה רוחנית) עם פחות מצוות לקיים כי היא במעמד רוחני גבוה יותר מאצל הגבר היא יכולה להגיע לדרגה רוחנית גבוה בנקל,ועל כן היא אינה מחוייבת בשאר המצוות כמו הגבר.
לאור כל המאמר לעיל ראינו כי אין היהדות מפלה בין גבר לאישה אלא שיש הבדל רוחני פיזי מחשבתי ביניהם כחלק מתהליך הבריאה והתכלית ועל כן תיקונם שונה ופעולותיהן שונות, וכל אחד מסוגל לדברים שונים מבחינה רוחנית פיזית ונפשית ועל כך רבו התהיות ונשברו קולמוסים רבים בין האינטרפרטציה התורנית אותה פירשו בעידן המודרני באופן סוביקטיבי לשלילה והכפשה לבין חז"ל הפירשו זאת בצורה המתבקשת והנלמדת ע"פ הלך הרוח התורני המקראי.
ואם נתבונן היטב נגלה כי החיים בעידן המודרני, ובניגוד להלכה היהודית מורידים את מעמד האישה לעמקי תהום רבה פריצות לאין ערוך, שימת הנשים כמטרה זנותית(סליחה על הביטוי) כחפץ למילוי תשוקותיו הגשמיים של הגבר, פריצות עצומה אצל בני הנוער המדרדרת את הערכים עליהם נשעננו במשך כל הדורות 'במדרון החלקלק' המתפתח ישירות עם העידן המודרני.
בדתות אחרות, וביתר דגש על האיסלאם, מעמד האישה שונה לחלוטין מאיך שהוא מתקבל ומוצג ביהדות ע"פ הגישה התורנית, ממעמד עליון ומכובד הפכה האישה לכלי, לחפץ של הגבר, למילוי תאבותיו ותשוקותיו הגשמיים, האשה במעמד נחות ונבזה מקבלת יחס וולגרי מהגבר, מילת נשים כחלק מתרבות איומה השוררת בקרב המסלמים, הכאת נשים המקבלת תמיכה ישירה מפי הקוראן ומפי ראשי האיסלאם, ועוד שלל הנהגות נוראיות ומחרידות אותם תראו להלן:
הרבה מסלמים בימינו מצטטים את הפסוק הראשון ב"סורת הנשים" (סורה 4), אשר בו משתמשים בו כקרדום לחפור בו, שכן הפסוק אינו מבדיל לכאורה בין גברים ונשים, נכתב שמאותה נפש הם יצאו, ולבטח זה מעיד על כך שיש שוויון בין המינים, או שלא? את האמת אבהיר להלן.
הבה נתייחס לנושא: יש להן ילדות לא קלה, גם בשל העובדה שכאשר הן מגיעות לגיל תשע, הן נאלצות למכור את גופן למסלמי המבוגר מהן בכמה שנים טובות, לא זוכות שם בדאר אל אסלאם ליחס שווה (בלשון המעטה) מצד בעלה, וגם לא ממשפחתו, כשלא מאפשרים לה לצאת מביתה ולו פעם אחת, כאשר הבעל לא עימה, היא מרגישה נחותה בכל המובנים, וכן היא אכן כזאת ע"פ דתה.
ראוי לציין שהאסלאם כשלעצמו מעניק לבעל היתר להכות את אישתו, מעניק לו עליונות עליה ומתיר לכל מוג'אהיד לקחת לעצמו את נשותיהם של הכופרים כשפחות מין, בתנאי שהח'ליף עצמו יאשר את זה.
אין לה חופש תנועה, אין היא יכולה לצאת אל מחוץ לכותלי ביתה כשבעלה אינו לצידה, כנ"ל מהעיר, למעט מקרים חריגים כמו החג'.
חשיפתם של נשים במדינות מסלמיות להתעללות הייתה גדולה עשרת מונים מחשיפתם של הנשים שאינן גרות בדאר אלאסלאם, ולכן גם יכולתם לבטא את המתרחש הינה מוגבלת הרבה יותר. למשל כיום יותר ממחצית מהנערות הן בבנגלדש והן באפגניסטן נשואות, באיראן גיל הנישואים עומד על תשע, אפילו ח'ומייני התחתן עם ילדה בת עשר,% 29 מהנשים הנשואות במצרים עברו התעללות ע"י בעלם, ארבע אחוז מהן הוכו כאשר היו בהיריון, ובנוסף 26% מהתעללויות שידוע לנו עליהן בירדן היו כנגד נערות קטינות, שגילן אינו עולה על 18.
.
עוד ראוי לציין שכל הנתונים שהוצגו לעיל הם תולדה מנישואיו של מוחמד לילדה בת 6 שעונה לשם עאישה, וגם כן מכיוון שהוא מימש את נישואיו בהגיעה לגיל תשע בלבד.
אין חילוקי דעות בין זרמי האסלאם בנוגע למעמדה של האישה, וגם כן בין המלומדים שמחזיקים מהם משהו, כמו אבן קת'יר ואבן תימיה (שספריו מככבים בספריות בבתי כלא בארה"ב), אבן קים אלג'ווזיה (Ibn Qayyim Al Jawziyye) וגם כן מלומדים מהמאה העשרים כמו סעיד אבו א'לא מודודי (Abu A'ala Maududi) מג'מא'עט אסלאמי ("המפלגה האסלאמית") בפקיסטן.
"הגברים מופקדים על הנשים בתוקף כל אשר רומם בו אלוהים את אלה על אלה, ובתוקף הממון שיוציאו. הטובות הן האדוקות השומרות על הנסתר כדרך שישמור אלוהים .אשר לנשים אשר תחששו פן תמרודנה , הטיפו להן מוסר ופרשו מן המשכב, והכו אותן" - סורה - 4 פסוק 34.
ואולם הכו אותן קליל, ללא דם.
נבצר ממסלמית שעברה אונס להעיד, בשל העובדה שעדותה אינה שווה לעדותו של גבר, ולפיכך עליה להציג עדים שראו במו עינייהם את האונס ובל שיהיו נשים, כי אם רק גברים ושיהיו ארבע במספר אחרת היא משליכה את נפשה בכניסה לכלא ואף במוות במקרים מסויימים.
הצורך בארבע עדים גברים גרידא הינו פועל יוצא מהחשדות שהועלו בנוגע לבגידה אפשרית של עאישה עד שאללה העיד לטובתה ומכאן ההיתר לארבע עדים וגם כן מסורה - 24- פסוק 13 " "מדוע לא הביאו ארבע עדים על כך? כיוון שלא הביאו עדים, משקרים הם בעיניי אלוהים"
עוד פסוק שמתקשר לעדים ולעליונותו של הגבר להלן:
"הקימו שני עדים מבין הגברים, ואם לא יימצאו שני גברים, כי אז גבר אחד ושתי נשים אשר יניחו דעתכם כעדות - אם תשכח האחת, תזכיר לה רעותה. אל לעדים לסרב אם יזומנו, ואל תתרשלו בכתיבת (שטר החוב), בין אם קטן הוא או גדול, ואת זמן פירעונו. דרך זו ראויה לכם יותר בעיניי אלוהים וטובה יותר לשמירת העדות, והיא תיטיב להבטיחכם מפני הספק. ואולם אם סחורה זמינה היא אשר תעבירוה בינכם, לא יהיה עלכם עוון אם לא תכתבוה" - סורה -2 פסוק 282
"ואמור למאמינות כי תצנענה את מבטן ותשמורנה על תומת ערוותן, ולא תחשופנה את שכיות חמדתן, מלבד הנגלות שבהן, ותכסינה ברעלותיהן את חזותיהן. אל להן לחשוף את שכיות חמדתן בלתי אם בפני בעליהן או אבותיהן או אבות בעליהן או בניהם או בני בעליהן או אחיהן או בני אחיהן או בני אחיותיהן או נשות המאמינים או אלה אשר בבעלותן או גברים נספחים אשר נטולי תשוקה הם או ילדיהם שטרם ניאור עינם בערוות האישה"
- אני ממשיך, בצפון אפריקה וגם כן במדינות מסלמיות אחרות נהוג לבצע מילה לנשים ולמוחמד סייד טנטאווי מאוניברסיטת אל אזהר שהיה הדמות הרמה ביותר בקרב האסלאם הסוני, אין כל בעיה עם זה, ויש לו לא מעט להגיד בנושא, שכן הוא הכריז שמילת נשים הינו מנהג חוקי שמעניק לאישה כבוד, וקל וחומר מוריד את תופעת הבגידות למימדים זעירים.
- אישה ע"פ האסלאם הינה רכושו של הגבר, היא נחותה, היא כלי, היא צעצוע מין, שאם לא תמלא את יעדה כאשר בעלה קורא בשמה, ודורש את נוכחותה במיטה, אם תעז לסרב, ותגרום לו לישון לבדו, המלאכים יכו בה עד השחר - ע"פ חד'ית צחיח אלבח'רי.
-מוחמד בעצמו הכה את אישתו עאישה, בחזה, ללא רחם רק כי העיזה לעקוב אחריו וכן הוא זעק "חשבת שאללה ושליחו לא יטפלו בך כדבעי?".
- שליחו של אללה העניק לעמואר בן אל-ח'טאב ועות'מאן בן עפאן שפחות מין, אחת עונה לשם ביתאב והשנייה עונה לשם זאינעד ע"פ סירת ראסול אללה - 593
- מוחמד אמר שגבר לא יצטרך להעניק הסברים אם יראה לנכון להכות את אישתו - חדית' סנן אבו דאוד.
- בשנת אלפיים חכם דת מסלמי טורקי שעונה לשם כמאל גוראן ציין בחוברת שהוא הפיץ בעזרת גוף ממשלתי תורכי שגבר יכול להכות ואולם אין הוא יכול לפגוע בפניה.
- האמאם הספרדי מוחמד קאמל אל מוסטפא מציין בספרו "נשים באסלאם" שלבעל עילה להכות את אישתו.
- ילד זוכה לפי שניים מהירושה שלה זוכה הילדה.
- אישתו של אחת המסלמים במדינה שרצתה להביע את מורת רוחה בפני מוחמד על כך שבעלה מכה בה נתקלה בעאישה שאמרה לה שעורה ירוק יותר מהרעלה שענדה, הדבר הגיע לאוזניו של מוחמד, הוא הבליג, הוא קיבל גילוי שהתיר לגבר להכות את אישתו, ברצון אללה.
- אישה שרוצה שבעלה יתמוך בה חייבת לקיים עמו יחסיי מין, בלילה, ביום, ומתי שירצה בכך.
- מוחמד אמר שעדותה של אישה שווה לחצי עדותו של גבר מכיוון שלאישה אין שכל בקודקוד - צחיח אלבח'רי ווליום 3, ספר 48, מספר -826.
- ע"פ סירת ראסול אללה עמ' -584 לסמוך על אישה היא אווילות כשלעצמה.
- "בגיהנום ראיתי נשים תלויות משדיהן, הן הולידו ממזרים" - סירת ראסול אללה עמ' -185.
- נשים שאינן מסלמיות שנותרות מאחור לאחר שבעלם נרצח ע"י המסלמים הופכת בהרף עין לשפחת מין שכן היא שלל מלחמה ונישואיה לבעלה בטלים.
- לגבר מסלמי הרשות החוקית לקחת לעצמו אישה מעם הספר או מה שנקרא "אהל אלכתאב", אך גבר יהודי\נוצרי אינו יכול לקחת מסלמית שכן אין להתיר לכאפיר לתת הוראות למסלמי או במקרה הזה מסלמית שכן זה סותר את הקונספט ואת הדוקטרינה האסלמית שקובעת שהגבר מעל האישה.
איך אפשר לטעון שהאסלאם אינו אלים עד היכן מגעת הבורות ויכולת סירוס ועיוות האמת ע"י אנשים החסרים בהבנה בסיסית באסלאם?
הבאתי מספר נקודות חשובות בהקשר הזה, אם מנקודת מבט של מלומדים, אם מנקודת מבט של השקפה מסלמית כשלעצמם, ועוד. הכל אמיתי.
הפסוק בעברית (תרגום ישיר ומדויק מערבית):
"זכרים הם המגנים על הנקבות ומתחזקיהן; כי אללה רומם את האחד על השניה, והפקיד את צורכיהן בהם. הצדיקות הן המצייתות, המשלימות את החסר לזוגם למען אללה; ואלו אשר מהן תחששו פן תמרודנה ותחלישנה את סמכותכם, נזפו בהן; בודדו את מיטתן והכו בהם; ואם תקבלנה את עונשן, אל תחפשו פגיעתם" (סורה 4 איה 34)
קרדיט גדול למשתמש-רון בן מיכאל על התעתיק ותרגומו מערבית-ישר כוח!