יהדות ותורת ישראל > שֻׁלְחָן עָרוּךְ וְהָרַעְיוֹן הַיְּהוּדִי
לנץ וגאה
נץ וגאה בזה:
1.) אני חושב שהרב אבינר כן דיבר על כך, וכן גם הרב מלמד, כרגע אין לי ציטוט מדיוק, אבל אם אני לא טועה הם דברו על אופציה כזו כאפשרית.
2.) רש"י פוסק במקום שזה בסך הכל דרוש וקבל שכר.
3.) אינני ספרדי.
4.) כל הלכה שהטעם שלה הוא בגלל שדים ורוחות, ניתן גם במקביל הלביא הסבר ראציונלי להלכה זו.
5.) הקיום של שדים ורוחות בפני עצמם איננו הלכה.
6.) אגב, אם אתה רוצה כפשוטו, בכל התנ"ך כולו אין שום איזכור מפורש לקיומם של שדים ורוחות, רק של מלאכים ושרפים ומלאכי חבלה, אבל לא של שדים.
7.) אם אתה מחבר בין הרמב"ם לביקורת המקרא, אזי הדיון ביננו מסתיים כאן ועכשיו.
eran:
1) אני חושב - זה לא מקור.
2) רש"י הוא מפרש ולא פוסק. עיין "סדר הדורות הקצר" להגר"ש בינזרי עמ 117.
3) מה זה קשור למקורות של הרב עובדיה?
4) אז אני מוכן לשמוע איזה עוד רב בעולם בדורינו אנו שהוא מורה הוראה מסביר פשט בשו"ע כמוך.
5) בוודאי שהם הלכה - אין פוסק שלא דן בהם.
6) אנחנו לא קראים, יש לנו תורה שבע"פ. בכל התורה שבכתב כולה אין איזכור לכך שהתפילין צריכות להיות מרובעות ושחורת.
7) אני לא מקשר כלום ואני לא מחבר כלום. הגאון מוילנא והרב עובדיה אומרים: "והפילוסופיא הארורה הטתו ברוב לקחה, לפרש הגמ' הכל בדרך הלציי, ולעקור אותן מפשטן".
זה לא אני מחבר, ולא אני מפרש - אני כלום!! יש לך טענות פנה לגאון מוילנא ולרב עובדיה.
נץ וגאה בזה:
1.) אני חושב-זה אומר שראיתי משהו משם כמדומני ואני עדיין צריך לבדוק זאת לעומק, אחזיר לך תשובה ברגע שיהיה לי כזאת.
2.)הרבה מאוד פסקים במהלך הדורות הלכו לדעת רש"י והסתמכו על פירושו, כך שבעניין בן סורר ומורא נפסק דרוש וקבל שכר.
3.) זה קשור בכך שהרוב המוחלט לא הולך אחר פסיקותיו, וכן אני אינני ספרדי, וזה מראה שאינני הולך אחר פסיקותיו, לא אני ולא אף אחד מבני משפחתי.
4.) עיין סעיף 1.
5.) ומבחינתי הרמב"ם הוא זה שקובע.
6.) שדים ורוחות זה לא בהכרח גם תורה למשה מסיני (מכיוון שבתפילין אין מחלוקת ובשדים ורוחות ישנו).
7.) בהלכה אינני הולך אחר הרב עובדיה או הגאון מוילנא כך שאין לי שום סיבה לפנות אליהם, ישנם דעות אחרות, זה שהם החליטו לצלוב את הרמב"ם בגלל דעותיו הלגטימיות איננו בעיה שלי.
eran:
1) בסדר גמור - אני מחכה.
2)אני חושב שהחיד"א ידע קצת יותר ממך ולכן אני אצטט אותו: "רש"י ז"ל הוא מפרש ולא פוסק, ובפרט בפירושו על התורה לא נחית (התכוון) לפסוק הלכה כלל, רק לפרש המקרא על פי הפשט". (עיין גם בסדר הדורות הקצר עמ' 117 להגר"ש בניזרי).
ויותר מזה - יש פוסקים שסמכו על טענת ר' יונתן שישב על קיברו של בן סורר ומורה, ופסקו שמשום כך אין איסור לשבת על קברים.
3)בסדר, אבל הרב מביא את המהר"י עטלינגר, או המהר"י וויל וכל הפוסקים והמקורות - לאותם מקורות אתה חייב להתייחס.
4) טוב אני אחכה.
5) בחינתך (וגם שלי) לא קובעת כלום - רק בחינתם של פוסקי הדור של כל דור ודור קובע, ויפתח בדורו כשמואל בדורו.
6) כל הגמרא ניתנה בסיני (הגמ' בעצמה אומרת כך במסכת ברכות). ושוב יש מחלוקת בין בין הרמב"ם לשו"ע אם "מלאכה שאינה צריכה לגופה" אסורה מדאורייתא או מדרבנן. לפי הרמב"ם אסורה מדאורייתא, לפי מרן רק מדרבנן - ואין הלכה כמו הרמב"ם. מה קשה להבין?
7) מי אלה אותם דעות? שוב אני רוצה פוסקים של הדור הזה, ואני רוצה מקורות, ולא "אני מסביר" ,"לי נראה" , "אני מפרש" - אני רוצה שמות ומקורות.
נץ וגאה בזה:
--- ציטוט ---כבר הבאתי קדם את תשובת רבי אברהם בן הרמב"ם, וחיפשתי היום ומצאתי כמה תשובות מעניינות:
א)שו"ת הריב"ש סימן צב ד"ה תשובה: ודאי
שאין להם השבעה, ואינן בכלל כשוף כלל, שהם משחקין בבני אדם ומכזבין בהם ללעוג. כל זה כתב הרמב"ן ז"ל בתשובה.
הריב"ש תצטט את הרמב"ן ומסכים לדעתו.
ב) שו"ת מהרש"ל סימן ג ד"ה אבל מ"מ
אבל מ"מ אומר אני מאחר דעיקר איסורו לפי שהם הבלים וכזבים ודברי תעתועים ואין בהן ממשות
ג) שו"ת רדב"ז חלק ג סימן תה
עוד הביא הרא"ש ז"ל ראיה לומר שמעשה שדים אינם בכלל כשפים ומותר דתניא בפ' חלק (דף ק"א) אין שואלין בדבר שדים בשבת ר' יוסי אומר אף בחול אסור א"ר הונא (אין) הלכה כר' יוסי ואף ר' יוסי לא אמרה אלא מפני הסכנה כי הא דרב יצחק בר יוסף דאיבלע בארזא ואיתעביד ליה ניסא ופקע ארזא ופלטי' וכתב ז"ל אין מכאן ראיה אלא לשאול בה להגיד על הגניבה וכיוצא בה. אבל לעשות מעשה כעובדא דר"ח ור"ה לא. ואיכא לאיסתפוקי כיון דע"י שדים לא עבדי מעשה אלא לכנופי כדאמרי' בסמוך אי מיקרי מעשה כה"ג עכ"ל. וכתב בנו ז"ל עליו כי גם בזה היה נוטה דעתו להתיר והולך הוא ז"ל לשיטתו דסבר דהך עובדא דאמוראי הוה ע"י שדים וכבר כתבתי למעלה דהכא ע"י השבעה שואלין מן השדים בחול אבל לא בשבת משום ממצוא חפציך ודבר דבר ואתא ר' יוסי למימר דאף בחול אסור מפני הסכנה ואיפסקא הילכתא כר' יוסי והביאה הריא"ף ז"ל בשבת פ' חבית סתם משמע בכל גוונא אסור אפילו בחול וכן כתב ר"י ז"ל בספר רמזים שלו דאפילו בחול אסור ורבינו ירוחם כתב ג"כ כיון שהוא מחלוקת ראוי להחמיר. ותמיהא לי על הרא"ש ז"ל איך פסק בבריא שמותר לשאול בשדים על הגניבה דנהי דליכא איסורא מ"מ איכא סכנתא דעדיפא מאיסורא כיון שכופה אותם להגיד לו על הגניבה יבוא לידי סכנה. וי"ל דיש שדים שרגילין בהם ואינם מזיקין ובאותם מותר לשאול והיינו דתניא סתמא שרי שמן ושרי ביצים מותר לשאול בהם אלא שמכזבין ופי' רש"י ז"ל לכך נמנעו מלשאול בהם נמצאת אומר לפי שטה זו דשרי בוהן ושרי שמן ושרי ביצים וכל השדים הרגילין בהם ואינם מזיקין מותר לשאול בהם ע"י השמות שמות הקודש בלבד ולא לעשות מעשה כלל אלא לשאול על הגניבה וכיוצא בה ולא ע"י לחש כי נכון להחמיר כיון שהוא מחלוקת כ"ש שהשטה הנכונה היא שיטת הרמ"ה ז"ל וכמו שכתבנו ושאר השדים שאינם רגילים בהם ואיכא למיחש לסכנתא בכל גוונא אסור. ושיטת רש"י ז"ל לפי גרסתו שגורס שרי שמן ושרי בצים מותר לשאול בהם אלא שמכזבין משמע לפי הדין הי' מותר לשאול בהם אלא מפני שמכזבין נמנעו ואסרו ואתיא האי ברייתא אפי' כר' יוסי דאע"ג דבהני ליכא טעמא דסכנתא איכא טעמא מפני שמכזבין. ויש גורסין מפני שמכזבין והוא טעמא להיתירא לפי שהם דברי הבאי לפיכך התירו. ונ"ל כיון שהריא"ף ז"ל כתב לברייתא זו דשרי שמן ושרי בצים משמע דאין גורס ז"ל כרש"י ובכל גוונא אסור וירא שמים ראוי שיתרחק מהם ומלשאול בהם בשום ענין כי הוא שמץ של עבודה זרה והשואל בהם כאילו נותן כח לאל אחר רחמנא ליצלן:
שוב מצאתי במאירי שכתב ז"ל ואלו שמאמינים במציאות השדים ופעולותיהם אסור להם לשאול בהם אף בחול ויש להתיר בשרי שמן ושרי ביצים אלא שאינם אלא דברי הבאי והגרסא לפי דעת זו אלא שמכזבין וגדולי הפוסקים גורסין מפני שמכזבין כלומר שעיקר היתר מפני שהם דברי הבאי ואין אדם מצוי לימשך אחריהם וכן עיקר עכ"ל. וזה מסכים אל מה שכתבנו והוא לפי שיטת הרא"ש ז"ל:
יש לציין שהרדב"ז כותב בסוף: "ולא תחשדני מפני שכתבתי לשון המאירי שאני מכחיש מציאות השדים כי אני מאמין בכל דברי חז"ל אפילו שיחה קלה שלהם כ"ש שהכתובים פשטיהם מורים על מציאתם ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים וגו'. יזבחו לשדים וגו':" -הרדב"ז אומר כאן שהוא סובר שבעבר כן היו שדים וכו' אבל הוא לא מתייחס לעניין זמננו.
הבאתי מקורות מהרמב"ם משו"ת מהרש"ל, שו"ת הריב"ש, שו"ת רבי אברהם בן הרמב"ם, כך ניתן להסיק מדעת הרא"ש והמאירי כותב כך בפירוש (לא הבאתי את המאירי ישירות מכיוון שאין לי גישה לבית הבחירה (סנהדרין) עכשיו).
וכבר כתבתי שכל אדם בר דעת יבין שבימינו כל הדברים הללו הם ענייני שקר וכזב. ואם נחקור כל מעלה באוב, מכשף בימינו נגלה שהכל זה שטות והבל.
ואני עדיין מחכה למקור שאומר שבימנו ישנם אנשים המסוגלים להעלות מתים.
--- סוף ציטוט ---
ערן, זהו ציטוט של חבר בפורום, המדבר בדיוק על זה, רצית מקור, קיבלת, זה מגיע מהאשכול על "סיאנסים בצבא".
עוד ציטוט:
--- ציטוט ---לunderground
א. ידוע גם ידוע, ולא כל הרבנים (דון יצחק אברבנאל, הרלב"ג היו בעד הספר, וגם רבינו יונה שהתנגד חזר בו מההתנגדות לספר) ואשמח לקבל מקור בנוגע לעניין השריפה.
ב. הספר המדובר הוא "מורה נבוכים" שבגללו אנשים רבים נהיו כופרים, אבל לא היה חילוק על הי"ד החזקה וספר המצוות (וגם רבינו נחמן שאסר ללמוד מורה נבוכים לא אסר ללמוד י"ד חזקה). הערה: גם על הי"ד החזקה וספר המצוות יש מחלוקת אבל לא מחלוקות עקרוניות אלא מחלוקת על הדינים.
ג. לא כל מה שאמר הרמב"ם-מי אתה שתחליט מה נכון ומה לא נכון.
ד. יש בסיס?, עד עכשיו חוץ מעדות שאין שום הוכחה שהמדבר דובר אמת (והוא לא סתם דמגוג). הבא מקור הלכתי ונדון בו.
להאלקשי
דברי הגר"א ידועים, אולם לא טענתי שמעולם לא היה, על זה יש באמת חילוק בין הפוסקים. אבל אין ספק שבימנו דברים אלו אבדו מן העולם (ואם תחקור תגלה שכל הסיפורים הללו הם הבל, או כל מיני "מכשפים" תגלה שדברים אלו הם שקר וכזב, ויש חוקר אמריקאי אחד שהוכיח שכל מיני מרפאים ובעלי כוחות למינהם הם משקרים, אתה יכול לחפש עליו בגוגל ושמו הוא ג'יימס רנדי ויש עוד רבים וטובים שמוכחים שאנשים הללו הם סתם שרלטנים).
--- סוף ציטוט ---
מקווה שזה מספק אותך
תפריט
[0] אינדקס הודעות
[*] עמוד הקודם
עבור לתצוגת גירסה מלאה