יהדות ותורת ישראל > שֻׁלְחָן עָרוּךְ וְהָרַעְיוֹן הַיְּהוּדִי
צירופי אותיות
eran:
לפי מיטב ידעתי - דעתך היא לא רלוונטית, כללי הפסיקה של מרן החיד"א אומרים מפורשות שרש"י הוא מפרש ולא פוסק! אני לא מבין מה אתה מתווכח, זה וויכוח סרק, וכי אתה ברמה לחלוק על כללי הפסיקה של מרן החיד"א? בוודאי שלא.
עכשיו לגבי פירוש הקהתי - מה הקשר "מזלזל בכבוד ת"ח" ? אתה יודע שהפוסקים אומרים לדוגמא שאם אדם יעשה סיום מסכת משניות עם פירוש הברטנורא הוא יהיה פטור מתענית בכורות, אבל אם הוא יעשה עם פירוש הקהתי הוא לא יצא ידי חובת סיום מסכת והוא עדיין חייב לצום (עיין בחזון עובדיה "פסח" הלכות תענית בכורות). מה וכי הרבנים שפוסקים שסיום מסכת בפירוש של הקהתי, זה בעצם לא נקרא סיום, הם מזלזלים בכבודו?
חס ושלום!
אתה כתבת:"כתבו ראשונים שהדרשה בגמטריא אינה אלא אסמכתא וסימן, ועיקר הדבר הוא מקבלה".
גם כאן לעיניין הדילוגים - זה אסמכתא וסימן, וגם קבלה מדברי רבותינו שכל דבר בכל הבריאה הזאת שהיה הווה ועתיד להיות רמוז בתורה בדרך זאת או אחרת.
תגיד לי מה נסגר איתך, אתה מבייא לי ראיות מאתר של כופרים? זה קשר של רשעים ארורים התנועה הזאת, וכבר רבותינו אומרים במסכת סנהדרין (דף כו') קשר של רשעים אינו מן המניין!
mr.z:
על רש"י אני יותר לא דן אתה אומר שהוא לא פוסק? נו ניחא. אני מצאתי מעל 50 מקורות (בעיקר בשות"ים) שבהם נאמרו בפרוש רש"י פוסק. אתה לא מקבל את זה, טוב. ד"א אשמח מאוד אם תביא לי את הספר בו כתובים הכללים האלה של החיד"א.
בקשר לאתר של חופש אז מה אם הוא אתר של כופרים אנחנו חייבים להיכנס לשם ולהתמודד עם הטענות בשקריות שהם מעלים.
אולם הם מעלים טענה (שיש גם צירופים שסותרים את תורתנו הקדושה) ואני עדיין מחכה לתשובה בנושא.
נראה לי שלא הבנת את כוונת הכתוב, אסמכתא היא הלכה למשה מסיני אלא שיש לה איזה שהוא רמז בתורה, כי הרי לא הגיוני שנלמד הלכות מרמיזות/גזירה שווה וכו'. כנ"ל לגבי הגימטריה שהבאת בנוגע לנזיר ההלכה שנזירות היא שלושים יום איננה נלמדת מהגימטריה אלא זה רק רמז לדבר. (בשונה מהלכה למשה בסיני שלה אין שום רמז לא גימטריה לא גזרה שווה וכו'). ומזה אתה לא יכול ללמוד שגימטריה קיימת, ואפשר לפי זה לנחש את העתיד וכו'.
קבלה מדברי רבותינו? הבאתי שלושה מקורות שאין לעשות גימטריה.
eran:
הבאתי כבר לעיל, אבל אביא שוב - עיין בסדר הדורות הקצר עמ' 117 להגר"ש בניזרי.
תשמע אחי - אתה תעשה לעצמך הרבה טובה אם תקדיש שעה אחת לצפות בקלטת של הרב זמיר כהן בנושא "הצופן התנכ"י".
אפילו טרחתי למצוא בשבילך את הכתובת של הסרט:
http://www.hidabroot.org/Site/ProDetile.asp?id=890&CategoryID=9&SubID=9120
ועד אז בוא תשמע עוד תגלית של הצופן התנכ"י:
המושל סאדאם - משפט מות בתליה ! סופו של הרודן נמצא מרומז בצופן התורה - המפגש מתגלה בספר דברים, כאשר הדילוג "סאדאם" הוא הדילוג המינימלי בספר, והדילוג "בתליה" הוא המינימלי 7 בספר.
זהו המפגש המינימלי השלישי בתורה - והראשון בספר דברים.
כעת מתגלים ביטויים נוספים הקשורים לארוע:
הביטוי: "המושל" בדילוג מקביל לביטוי "סאדאם" !
זה לכשעצמו ממצא נדיר !
בנוסף מתגלה הביטוי: "משפט מות" בטקסט הדילוג.
לכתובת הגילוי:
http://www.hidabroot.org/Site/ARDetile.asp?id=9418
בברכת אהבת ישראל - ערן.
mr.z:
ובכן, בדקתי עוד קצת בעניין רש"י ומצאתי תשובה של הרב עובדיה יוסף שליט"א. הערה(כל ההדגשות בהודעות שלי, אני הדגשתי אותן ולא המחבר).
וכך הוא כותב: בשו"ת יביע אומר חלק ג - חו"מ סימן ד ד"ה (ד) ואנכי :
ואע"פ שמצינו למרן הב"י בא"ח (סי' י) שכ', דרש"י מפרש הוא ולא פוסק, היינו היכא דבפירושו מסביר את פשט הגמ', דלא נחת לפסק הלכה, אבל כשהדבר אינו בפשט הגמ' אלא דרך פסק, והקדמה מיוסדת על יסוד איזה דין, יתד היא שלא תמוט. וכמו שכן מתבאר בשו"ת הלק"ט (ח"א סי' קפב, וח"ב סי' קיז). ובברכ"י ח"מ (סי' כה ס"ק לא). ובחשק שלמה (שם כללי הקי"ל אות א' יו"ד). ובשו"ת יהודה יעלה קובו (חחו"מ ר"ס ב). ובשד"ח כללי הפו' (סי' ח אות ט). ובשו"ת כפי אהרן (חאה"ע סי' יא דפ"ב סע"ב). ובשו"ת תעלומות לב ח"ג (דף קטו ע"א). ע"ש.
בתשובה זו עושה הרב עובדיה יוסף שליט"א הבחנה בין פירוש לכשלעצמו (כמו הפירושים לתורה שאינם נפסקים להלכה), לבין מקרים שבהם רש"י פוסק הלכה. וכותב הרב עובדיה יוסף שליט"א שפסיקתו של רש"י היא יתד שלא תמוט.
eran אין לי שעתיים כדי לראות את הסרט אתה יכול לכתוב לי סיכום של הסרט או אילו טענות חדשות יש בסרט שלא העלית בפורום. (שעד עכשיו כל הטענות ההלכתיות שטענת (משנה+גמרא) לא שיכנעו אותי כלל)
ומה לגבי דילוגים שסותרים את תורתנו הקדושה?
ואיפה מופיע כל העניין של דילוגים (לגימטריה יש מקורות שכמובן כולם אומרים שזה מקסימום פרפראות) אבל על דילוגים לא מצאתי שום אזכור.
eran:
מרן הגר"ע יוסף שליט"א עושה חילוק בין פירוש שרש"י פירש את הגמ' שאז פשוט שאין הוא התכוון לפסוק, לבין מצב שהמקור לפירושו של רש"י הוא בעצם הלכה שרש"י הביא כפירוש לגמרא, אבל היא לא פסיקתו שלו, כלשון הגר"ע שליט"א: "והקדמה מיוסדת על יסוד איזה דין" - יסוד דין הכוונה להלכה שכבר הייתה מיוסדת ורש"י לא ייסד אותה, אלא הביא אותה כפירושו.
הגימטריה כדרך לקבלת רמז להבנת הכתוב וככלי פרשני שולי נמצאת בשימוש בדברי התנאים ובתלמוד במדרש - באגדה בלבד, אך אין לומדים הלכות מגימטריה (אלא אם כן הן מקובלות במסורת כהלכה למשה מסיני). בברייתא של ר' אליעזר הגלילי היא נמנית עם המידות שהתורה נדרשת בהן באגדה. בפרקי אבות, לעומת זאת, מודגש ערכה השולי של הגימטריה: "ר' אליעזר בן חסמא אומר: קינין ופתחי נידה הן גופי הלכות, תקופות וגימטריאות - פרפראות לחכמה".
דוגמאות לגימטריה:
על הפסוק (בראשית יד, יד): וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו; וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וַיִּרְדֹּף, עַד-דָּן, נאמר בברייתא כי 318 חניכיו ילידי ביתו אינם אלא אליעזר עבד אברהם לבדו, שהרי אליעזר = 318 בגימטריה. בפירושו לפסוק זה אברהם אבן עזרא מותח ביקורת על פרשנות זו ומציין: "וחשבון אותיות אליעזר דרך דרש, כי אין הכתוב מדבר בגימטריא, כי יכול יוכל הרוצה להוציא כל שם לטוב ולרע, רק השם כמשמעו".
מהפסוק (במדבר, ו, ה): "עד מלאת הימים אשר יזיר לה', קדוש יהיה" נלמדת ההלכה (מסכת נזיר, ה/א) שנזירות שלא נקבע אורכה נמשכת 30 יום, כערכה של המילה "יהיה". הרא"ש, בפירושו שם, מזכיר את העובדה שפרט זה הוא הלכה למשה מסיני, ורק נסמך על הפסוק כרמז.
הביטוי "נכנס יין יצא סוד" מופיע במסכת עירובין (דף סה/א) ושם מוסבר כי בנוסף להשפעתו המשחררת לשון של היין, תכונה זו שלו נרמזת גם בגימטריה: יין = 70 = סוד.
שימוש בגימטריה נעשה גם בספרות רבנית בתר-תלמודית, ולהלן דוגמאות אחדות:
על דברי יעקב אבינו: "עם לבן גרתי" (בראשית, לב, ה) אומר רש"י: "גרתי בגימטריא תרי"ג, כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי". פירוש זה מיוחס לרבי משה הדרשן.
על דברי אחשוורוש להמן במגילת אסתר: "הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך", מפרשים התוספות (מסכת מגילה יג/ב): "גימטריא דהכסף עולה הע"ץ, רמז לו שיתלה עליו" (כלומר הכסף = 165 = העץ).
הרמב"ן פעל לצמצום השימוש בגימטריה ככלי לפרשנות, וקבע "אין אדם רשאי לדון בחשבון גימטריות ולהוציא מהן עניין עלה בדעתו".
בספר "בעל הטורים" של רבי יעקב בן אשר נעשה שימוש נרחב בגימטריה. המחבר מתאר פרשנות זו כ"מעט פרפראות וגימטריות וטעמי המסורות, להמשיך הלב" והיא משמשת כמבוא לפרשנותו המקיפה לתורה.
גם המהר"ל מפראג ופרשנים חסידיים השתמשו בגימטריה.
השימוש בגימטריה כחלק מהקבלה החל להתפתח בהמאה ה-12 ואילך, בהתאם לגישה שהעולם נברא באמצעות צירופים שונים של האלפבית העברי. הגימטריה שימשה כדרך להביא אסמכתא נוספת לחיזוקו של רעיון שיש לו מקורות אחרים, וכאמצעי עזר לזיכרון. שימוש נרחב בגימטריה כדרך לפענח את הכוונות הנסתרות שבתפילה וככלי לפרשנות המקרא מופיע בכתביהם של רבי אלעזר מוורמס ותלמידיו. שימוש נרחב ביותר בגימטריה מופיע בכתביו של רבי אברהם אבולעפיה.
גרשם שלום, חוקר הקבלה הנודע, מציין:
"בהמשך התפתחות הקבלה מצטיירות שתי מגמות: של חובבי הגימטריה ושל הממעטים להשתמש בה. בדרך כלל ניתן לומר, שרעיונות חדשים נתפתחו תמיד מעבר לתחום הגימטריה, אולם תמיד נמצאו חכמים שמצאו להם ביסוסים או הקשרים רחבים בדרך הגימטריה, ובלי ספק ייחסו להם ערך ממשי העולה על זה של אסמכתא בעלמא" (האנציקלופדיה העברית, כרך י', עמ' 686).
יש פרשנים המשתמשים בגימטריה ככלי להבנה והארה של מושגים וטקסטים, כך למשל אחד = 13 = אהבה, או אשה = 306 = דבש.
למעשה, עבור רוב הקשרים-לכאורה המוצגים בעזרת גימטריה ניתן למצוא גם קשרים הפוכים לגמרי, פירושים סותרים לאותם צירופי אותיות. למשל כתוב בפרשת בהעלותך שמרים מדברת אודות ציפורה, אשת משה, ואומרת שהיא "אישה כושית". רש"י מפרש "מגיד שהכל מודים ביופיה, כשם שהכל מודים בשחוריתו של כושי", ומחזק את דבריו באומרו "כושית בגימטריה יפת מראה". בדיקה מראה כי כושית בגימטריה גם מכוערת.
תשמע אחי - בכל זאת אני לא יכול לקצר את דבריו של הגר"ז כהן שליט"א - כל מילה היא יהלום, ודבריו הם מופת, עדיף שתיראה את הסרט.
תפריט
[0] אינדקס הודעות
[*] עמוד הקודם
עבור לתצוגת גירסה מלאה