א). האיסור לדבר לשון הרע אינו חל על מי שמדבר בגנותו של אפיקורוס. אדרבא, מצווה לגנות ולבזות אפיקורוס, בין בפניו ובין שלא בפניו. אפיקורוס נקרא זה הכופר באמיתות התורה-בין תורה שבכתב ובין תורה שבעל פה-או בחלקים ממנה. מצווה גם לשנוא אנשים המדיחים אחרים מקיום התורה ומצוותיה, כפי שהביע זאת דוד המלך עליו השלום:"הלוא משנאיך ה' אשנא, ובמתקוממיך אתקוטט. תכלית שנאה שנאתים, לאויבים היו לי". דין זה המתיר לדבר בגנות אפיקורוס אמור רק במי ששמע בעצמו דברי אפיקורסות מפי האיש. מי שאחרים סיפרו לו שאיש זה הוא אפיקורוס, אינו רשאי לסמוך על דבריהם ואין לו כל היתר לגנותו. במקרה כזה הוא רשאי אומנם לחשוש לדברי השמועה, ואף להזהיר אנשים אחרים מלהתחבר עימו עד שיתברר הדבר, אך פרט לזה אין לו לקבל את השמועה כאילו היא אמת מוחלטת. לעומת זאת, אם מישהו מוחזק בעיר לאפיקורוס, הרי אז נחשב כל אדם כמכירו בעצמו ומותר לדבר בגנותו.
ב).לאו דווקא האפיקורוס, אלא גם המוחזק לרשע- העובר בזדון עברות הידועות לכל כעברות חמורות (כגון ניאוף)- מותר לכל אדם לגנותו אפילו אם לא ראהו בעצמו כשהוא חוטא. כל זאת בתנאי שכונת המגנה היא לשם תועלת- אם כדי להרחיק אחרים מללכת בדרכיו ואם כדי להחזיר את החוטא עצמו למוטב. אין כל היתר לדבר בגנותו של הרשע כדי להתכבד בקלונו או מתוך שנאה אישית. חשוב לציין כי דין זה אמור רק במי שמוחזק, למעלה מכל ספק, לרשע ואיש חטאים. אבל אם הדבר מבוסס על שמועה בלבד, אין לסמוך עליה ואסור לגנותו. לפיכך, ראוי מאוד להיזהר שלא להדביק במישהו, בפזיזות ובחיפזון, תו של רשע. בכל מקרה של ספק, רשאי רק איש הלכה מוסמך לפסוק בדבר.