לאחר שברוך ה' הצלחנו שכמה אנשים יכנו את הערבושים והכושים בשם "אורקים", אני רוצה להוסיף כמה מילים על מנת להסביר את הרעיון על מנת שיתפשט יותר בקהל הרחב.
מעבר לקטע של הנאצה והקטע של ההומור בדבר, יש פה יסוד הסברתי חשוב.
הרבה אנשים אומרים ש"גם ערבים/כושים הם בני אדם" או "יש ערבים טובים" וכל מיני אמרות שנועדו לספר לנו כמה הערבושים/כושים מסכנים, כמה אנחנו נוהגים בהם אי צדק וגזענות... ובקיצער, כמה אנחנו שסופלים מהרציחות, מעשי השוד והאונס שלהם, כמה אנחנו הפושעים האמיתיים.
לכן אני מכנה אותם אורקים. כי לאחר כל שאר ההשוואות במראה ובהתנהגות, יש את הההשוואה בלגיטימציה. כי אין אורק טוב! וכמו עם אורקים, זה או אנחנו או הם ואין אפשרות ביניים!
וכאן אני מביא קטע מאוד רלוונטי שכתב טולקין, הוגה רעיון האורקים כפי שאנחנו מכירים אותו. מתוך הספר "סיפורים שלא נשלמו" שקראתי בבת. בתרגומו המשובח של עמנואל לוטם.
"ספקותי מרובים מכפי יכולתי למשול. להתכונן, או להניח? להתכונן למלחמה, שעודנה בגדר ניחוש ותו לא: להכשיר אומנים ועובדי אדמה, בעיצומם של ימות שלום, לשפיכות דמים ולקרב: לשים ברזל בידי מצביאים תאוותנים שכל תשוקתם לכיבוש, ומניין הנקטלים הוא תפארתם? היאמרו אלו לארו (ארו - האחד. כינויו של הבורא): למצער, אויביך היו ביניהם? או לשבת בחיבוק ידיים, בעוד ידידים נספים בעוולה: להניח לבריות לחיות בשלום של עיוורים, עד אשר יופיע הבוזז בשער ? ומה יעשו אז: יתייצבו בידיים ריקות מול ברזל וימותו לשווא, או ימלטו ויניחו את זעקות הנשים מאחוריהם ? היאמרו אלו לארו: למצער, לא שפכתי דם ?"...
ציטוט נוסף הוא מתוך סיפור ילדי הורין הנוגע ללב. הציטוט רלוונטי לכל מי ששונא את המתנחלים ואת הלוחמים למען החירות. דבר שהבוגדים מכנים "כיבוש".
וכך אומר הלוחם לאותו אחד שתמיד התנגד למלחמתו והטיל עליו (על הלוחם) את האשמה על המלחמה ועל הכאב שהיא מביאה:
"אלמלא אני היו האורקים באים ותולים אותך כדחליל בגן ביתך!"
אז... הנה לכם. יש לנו מלחמה באורקים שרוצים להציף את ארצנו ולקחת את כל היקר לנו, תוך שהם הורגים ובזזים אותנו ואת כל אשר לנו. תנו דעתכם!
נושא: על ערבושים, כושים, אורקים ומעט פילוסופיה. (נקרא 2670 פעמים)