אביר הקרנפים -
לפי סדר דבריך אך אתחיל דווקא בג' :
ג. לפני דבריך בתגובה זו אתה כותב בהודעה קודמת "ואל תשכחו שיצחק נשא את רבקה בגיל 3. " וכאן אתה כותב "יצחק קיים יחסים עם רבקה מיד לאחר החתונה. ".
ראשית לכל , נניח ואכן היית מוצא ראיה מהפשט שהם היו נשואים לכל דבר ועניין מרגע שנישאו, למרות שזה לא בהכרח מה שאפשר להבין מהפשט (בראשית כד:סז) ותכף נגיע לזה ... הרי אם אתה מסתמך על הפשט לבדו , מנין אפשר להבין לפי הפשט שהיא הייתה בת שלוש ?
שנית, כפי שיש מקור שאומר שהתחתן איתה בגיל שלוש(רש"י) , ישנו מקור אחר (סדר עולם רבא) שאומר שהתחתן איתה בגיל 14 . ואם נרצה לומר אלו ואלו דברי אלוקים חיים ,זאת אומרת, ליישב בין שניהם, אפשר לומר שהוא אכן התחתן איתה בגיל שהייתה ראויה לקידושין באופן כללי (לא נישואין ממש ,אלא מין "הסכם" שינשאו) ונשא אותה, אך דה פאקטו חיכה עד שתהא בגיל 14 כדי שיוכלו להיות כזוג נשוי לכל דבר,ורק אז היו באמת "נשואים" לכל דבר ועניין.
שלישית , לפי המקור שטוען שהייתה בת שלוש , הוא לא מפרש את הפסוק שהוזכר לעיל (בראשית כד:סז) באופן הזה,כלל לא .בפסוק כתוב "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק, הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ, וַיִּקַּח אֶת-רִבְקָה וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה, וַיֶּאֱהָבֶהָ; וַיִּנָּחֵם יִצְחָק, אַחֲרֵי אִמּוֹ. " ועל זה אומר המקור , רש"י זצוק"ל שמביא על זה את דברי בראשית רבה"האהלה שרה אמו - ויביאה האהלה והרי היא שרה אמו כלומר ונעשית דוגמת שרה אמו שכל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מע"ש לערב שבת וברכה מצויה בעיסה וענן קשור על האהל ומשמתה פסקו וכשבאת רבקה חזרו (ב"ר) " , גם רמב"ן הבין את העניין בפסוק כך "חסר הנסמך, וכמוהו רבים. וטעם הכתוב, כי יספר בכבוד שנהג יצחק באמו, כי מעת שמתה שרה לא נטו אהלה כי אמרו לא תבא אשה אחרת אל אהל הגבירה הנכבדת. וכאשר ראה רבקה הביאה אל האהל ההוא לכבודה ושם לקחה.
וזה טעם ויאהבה וינחם, ירמוז שהיה מצטער מאד על אמו ורחק ממנו מנחם עד שנחם באשתו באהבתו אותה, כי מה טעם שיזכיר הכתוב אהבת האיש באשתו. ואונקלוס פירש ויביאה יצחק האהלה והנה היא שרה אמו, ולכן הזכיר האהבה, כי מפני צדקתה וכשרון מעשיה אהבה ונחם בה. וכך הזכירו בבראשית רבה (ס טז) עד שלא מתה שרה היתה ברכה מצויה בעיסה: "
ב. לא מדויק , גם בגיל 12 היא עדיין שש חודשים ברשות אביה ונחשבת נערה, להבדיל מקטנה . רק לאחר השש חודשים היא נחשבת בגירה. אבל זה לא רק עניין של גיל, יש גם עניינם של סימנים מסוימים שקשורים להגדרות האלה.
ובכל אופן ,זה היה נכון לפני 3300 שנה כשהתורה ניתנה . כידוע לך אני מניח, יש 'ירידת הדורות' ו'השתנות הטבעים', ואין שום ספק שבימי קדם בני 12-13 היו יותר בוגרים, גם מנטאלית,שזה תכונה חשובה שקשורה לעניין הבגירה שיכולה להחליט בעצמה בענייני חתונה.האם בימינו לדעתך בנות 12 הן בגירות מנטאלית? ממה שראיתי בתשובות הלכתיות בנושא בימינו , הדעה היא שאכן הייתה ירידת הדורות וצעירים מתבגרים היום יותר מאוחר מבעבר.
המשך ג. - אני דווקא מכיר דוגמאות היסטוריות שזוגות יהודים שהתחתנו בגיל צעיר כן חיכו לגילאים מבוגרים יותר.
-". כל הקטע של גיל 18 זה נימוסי הגויים ואין לנו מה להסתכל על זה מבחינת רעיון של מה פסול ומה לא."
לא בדיוק,בן י"ח לחופה זה דברי חכמים .יש שאיפשרו לאחר את זה טיפה, משום לימוד תורה בתנאי שהיצר לא מכביד כמדמני וכו'. אבל בגדול ,לפחות פעם,זה היה הגיל נישואין המרכזי , 18-20