מצע ממשלת רש"פ החדשה כולל סעיפים העוסקים במכלול תחומים: התחום המדיני, ההתמודדות עם ה"כיבוש" ועוד. העקרונות -מבית החמאס.
המועצה המחוקקת הפלשתינית תתכנס מחר ברמאללה ובעזה, ובדרך המקובלת למעלה משנה של כינוסיה – באמצעות וידיאו – תאשר את הרכב ממשלת האחדות הפלשתינית. ראש הממשלה הפלשתיני המיועד, איסמאעיל הנייה, הציג אתמול אחר-הצהריים את הרכב ממשלת האחדות ליו"ר הרשות, אבו-מאזן, שאישר את רשימת השרים. הממשלה החדשה תוצג בשבת בפני המועצה המחוקקת להצבעת אמון.
שלושת נושאי המשרות הבכירות בממשלה נתפסים כ"עצמאיים", שאינם שייכים פורמאלית לפתח או לחמאס. שר החוץ המיועד הינו זיאד אבו עמרו, שר האוצר סלאם פיאד (עצמאי, ששימש בעבר כשר אוצר) ושר הפנים האני אלקווסמי. משרת שר הפנים, שבידו השליטה על חלק ממנגנוני הביטחון היוותה נושא למו"מ עיקש ונקודת מחלוקת מרכזית בין אבו מאזן וחמאס.
מצע הממשלה החדשה כולל סעיפים העוסקים במכלול תחומים: התחום המדיני, ההתמודדות עם ה"כיבוש", הביטחון הפנים-פלשתיני, מערכת החוק הפלשתינית, "מערכת הערכים הפלשתינית", המצב הכלכלי, רפורמות ב"רשות" והיחסים הבינלאומיים.
ניתוח הנוסח הראשוני של מצע הממשלה החדשה בסוגיית הסכסוך עם ישראל מצביע על "טביעת אצבע" ברורה של האידיאולוגיה והעקרונות של החמא"ס, למרות ניסוחים פתלתולים ו"אקרובטיקה לשונית" של מנסחי המצע, במטרה לאפשר "שיווק" הממשלה החדשה למדינות המערב.
מעיון במצע עולה בברור כי שתי דרישות בסיסיות של ישראל ו"הרביעייה" אינן נכללות בו. הראשונה - התחייבות להפסקת האלימות והטרור. "ההתנגדות" (קרי, האלימות והטרור) מוגדרת במצע כ"זכות לגיטימית" של הפלשתינים, אשר תופסק רק עם השגת מלוא הדרישות הפלשתיניות ובכלל זה זכות השיבה.
השניה - הכרה בזכות קיומה של ישראל . המצע נמנע מלהכיר בזכות קיומה של ישראל ולו בגבולות 1967, ואין בו איזכור לתפיסה של שתי מדינות לשני עמים המהווה בסיס לכל מו"מ בין ישראל לפלשתינים. לעומת זאת כלולות בו דרישות מרחיקות לכת כלפי ישראל ובכללן החזרת הפליטים הפלשתינים לאדמותיהם ולרכושם.
המפתח לביטחון ויציבות באזור טמון בסיום ה"כיבוש הישראלי" על ה"אדמות הפלשתיניות" ובהכרה בזכות ההגדרה העצמית של העם הפלשתיני. המצע אינו מגדיר באלו "אדמות פלשתיניות" המדובר ואינו מזכיר את שטחי 1967.
הממשלה מתחייבת לשמור על האינטרסים הלאומיים של העם הפלשתיני כפי שאושרו ע"י המועצה הלאומית לדורותיה ובהתאם לחוק היסוד הפלשתיני, מסמך ההסכמה הלאומית (קרי, "מסמך האסירים") והחלטות ועדות הפסגה הערביות. במצע נאמר כי "על בסיס זה הממשלה מכבדת את ההחלטות הלגיטימיות הבינלאומיות ואת ההסכמים עליהם חתם אש"ף". זהו נוסח דומה למה שהוסכם עליו ב"הסכם מכה", שם היפנה אבו מאזן בקשה לאיסמאעיל הניה לכבד את ההחלטות הלגיטימיות הבינלאומיות ואת ההסכמים עליהם חתם אש"ף, בין השאר על בסיס ההחלטות של המועצה הלאומית הפלשתינית לדורותיה, ו"מסמך ההסכמה הלאומית" (קרי," מסמך האסירים" והחלטות וועדות הפסגה הערביות).
הממשלה החדשה שוללת את רעיון הקמת מדינה פלשתינית בעלת גבולות זמניים – אחד הסעיפים המרכזיים בתוכנית "מפת הדרכים" - משום שהקמת מדינה שכזאת תגרע מהזכויות הלגיטימיות של העם הפלשתיני. כמו כן נאמר כי הממשלה דבקה בזכות הפליטים הפלשתינים לשוב לאדמתם ולנכסיהם.
המצע מדגיש שה"התנגדות" – כלומר: האלימות והטרור - היא זכות לגיטימית של העם הפלשתיני, שהובטחה בכל האמנות הבינלאומיות. הפסקת ה"התנגדות" תלויה ב"הבאת הכיבוש אל קיצו, ומימוש החירות, השיבה (קרי, שיבת הפליטים) והעצמאות".
על פי המצע, הממשלה החדשה תפעל לייצוב ההרגעה ולהרחבתה כך שההרגעה תהיה מלאה, הדדית ומחייבת את שני הצדדים. זאת תמורת ההתחייבות של ישראל להפסיק את צעדי הכיבוש שלה. במצע מפורטת שורה שלמה של דרישות מישראל הכוללות הפסקת הסיכולים הממוקדים; הפסקת המעצרים; הפסקת הכניסה לערים פלשתיניות; הסרת גדר הביטחון ("הגדר הגזענית"); הסרת ההגבלות על חופש התנועה ושחרור האסירים שבידי ישראל.
מוסכם כי ניהול המו"מ עם ישראל הינו בסמכות אש"פ ונשיא הרשות הפלשתינית אבו מאזן . כל הסכם משמעותי שיושג במו"מ יוצג לאישור בפני המועצה הלאומית הפלשתינית החדשה או שייערך משאל עם בקרב הציבור הפלשתיני "בפנים" ו"בחוץ".
יש גם התייחסות לגלעד שליט. הממשלה, על פי המצע, תתמוך במאמצים להאיץ את שחרורו של החייל הישראלי החטוף גלעד שליט. במסגרת "עיסקה מכובדת" לחילופי שבויים.
למרות הניסוחים הפתלתולים עולה בבירור כי שתי דרישות בסיסיות של ישראל ו"הרביעייה" אינן נכללות במצע הממשלה:
1. הפסקת האלימות והטרור. "ההתנגדות" (קרי, האלימות והטרור) מוגדרת במצע כ"זכות לגיטימית" של הפלשתינים, אשר תופסק רק עם השגת מלוא הדרישות הפלשתיניות ובכלל זה "זכות השיבה" של הפליטים הפלשתינים. במצע נכתב כי "הממשלה סבורה שהפסקת ההתנגדות תלויה בהבאת הכיבוש אל קיצו ובמימוש החירות, השיבה והעצמאות".
2. הימנעות מהכרה בזכות קיומה של ישראל . המצע מונה לפרטי פרטים דרישות מפליגות של הפלשתינים מישראל (ומהקהילה הבינלאומית) משחרור אסירים ועד "סיום הכיבוש" והשבת הפליטים הפלשתינים למקומות מגוריהם ולנכסיהם, אולם הוא נמנע מלהכיר בזכות קיומה של ישראל (ולו בגבולות 1967) ואין בו איזכור לתפיסה של שתי מדינות לשני עמים המהווה בסיס לכל מו"מ בין ישראל לפלשתינים.
בנוסף לכך מטיל המצע חישוקים כבדים על יכולתו של אבו מאזן להגיע להסכמים ולהסדרים עם ישראל ולמעשה הוא נותן בידי החמאס יכולת לטרפד הסכמים שהושגו ע"י אבו מאזן. המצע קובע אמנם שלאש"ף ואבו מאזן הסמכות לנהל מו"מ עם ישראל אך בו בזמן נאמר בו שכל הסכם שיושג יחייב אישור "המועצה הלאומית הפלשתינית החדשה" או קיומו של משאל עם בקרב הפלשתינים המתגוררים ב"שטחים" ו"בחוץ" (קרי, בקרב הפליטים הפלשתינים שבמדינות ערב שניתן להניח כי יתנגדו לכל הסכם שאינו כולל "זכות השיבה").
דוברי החמא"ס, ובתוכם יו"ר הלשכה המדינית ח'אלד משעל טרחו להדגיש בהתבטאויותיהם כי אין בדעת החמא"ס לוותר על המשך "ההתנגדות" ולהכיר בישראל.
