'אפילו' הרב אמנון יצחק. הבנאדם הזה הוא בושה וחרפה, מי הוא בכלל שהוא יקבע. שרלטן מסית.
ובקשר למנהגים יהודים וגויים, היהדות השאילה הרבה דברים מתרבויות אחרות, אם יש מנהג מכובד והגיוני אין סיבה לא להשתמש בו. העיקר לצעוק 'גויים גויים' בלי להפעיל את השכל.
קודם כל - אמנון יצחק לא רב (שמישהו יתקן אותי אם אני טועה, אבל לא חושב שהוא הוסמך).
דבר שני - אמנון יצחק לא קבע ולא חידש שום דבר שיהודי לא יודע (עמידה כמו עציץ לזכר מת לא מועילה במאומה לנשמתו).
אף אחד לא אמר לך לא לעמוד או כן לעמוד, אבל לקבוע שזה מה שגורם לך להתייחד עם זכרם של הנופלים זו בדיחה (אני לא צריך לספר לך מה קורה בטקסי זיכרון בבתי הספר הממלכתיים).
אם זה מנהג גוי, איזה ארצות אחרות עושות את זה ולמה?
לקרוא בספר זה מנהג דתי, דרך ארץ קדמה לתורה
תעמדו בצפירה ואז תקראו תהילים.
אני לא צריך לספר לך (אם ראית הלוויות וטקסי זיכרון מחו"ל, אז אתה יודע).
העניין הוא לא הקריאה בספר (כל אחד יכול לקרוא כמו תוכי), אלא המהות היא לקרוא משניות, תהילים, ולהתפלל בכוונה שלמה ולייחד את התפילה שלך למען עילוי נשמתם של הקורבנות (זוהי המהות האמיתית של התייחדות עם זכרם).
הדרך היהודית לציין ימי זיכרון (לאומיים ופרטיים) היא ע"י אמירת קדיש, ואמירת משניות ותהילים כדי לגרום נחת לנשמת הנפטר (ויש כאלה שאף מקדישים לימוד תורה לזכר נפטר או נפטרים).
הרבנות קבעה את התאריך י' בטבת (עשרה בטבת) כיום הקדיש הכללי לזכר נרצחי השואה (לכל מי שלא יודע) - זהו יום שלם שבו כל מי שאינו יודע את התאריך המדוייק של מות יקיריו בשואה יכול לומר קדיש לעילוי נשמתם, ולהקדיש למענם כמה שעות של לימוד תורה בבית המדרש (וממש לא חייבים להיות דתיים בשביל זה).
