האם גם בפורום של ערבים יש איזה ערבי מתון שמבין את ישראל ואומר להם סיפורים?
אני רק מקווה שזכריה בוטרוס יצליח להמיר מספיק מוסלמים לנצרות. הוא אמר שצופים בתוכנית שלו 100 מיליון מוסלמים. זה לא חדשות שהמלחמה היום היא בעיקר פסיכולוגית. פעם נהרגו עשרות אלפי אנשים מכל צד. ועוד מחרבות וחיצים. היום פשוט כובשים אותך באמצעות מחשבות. הפורום הכי נורמלי ברשת זה פה.
מה קרה לישראל בין כה וכה?
מוות לערבים, ערבי מסריח, ערבוש, ערבים מסריחים, כיבוש הארץ.
אז?
'איטבח אל יהוד' זה לשחוט את היהודים.
'מוות לערבים' זה להרוג את הערבים. אבל זה לא 'לשחוט' אותם.
להרוג צריך. מה הסיפור של הערבים עם לשחוט? גם בוידאו שראיתי. אחד הלוחמים היהודים אומר "בסדר, להרוג את האויבים שלך, אבל למה לבתר אותם?"
זאת כנראה טקטיקת הפחדה. ובואו נודה בזה, היא יעילה.
אבל היא גם יעילה נגד הערבים עצמם. זה כבר הוכח.
זה שמישהו מצליח להפחיד אותך, זה לא אומר שבדיוק אותה טקטיקה לא תפחיד אותו.
הערבים הם ממש טיפוסים של אגו. אם הם יפסידו במלחמה, אלו שיחזרו יגידו שהם ניצחו. ואחרי שהם הורגים מישהו, הם אוהבים בעיקר להתעסק עם הזין שלו. כאילו "הנה, ניצחנו את הזין שלך. לנו יש זין יותר גדול."
אני מניח שהדבר שהכי ירתיע את הערבים, הוא פגיעה באגו שלהם. ואני בעד ליצור ניירות טואלט עם תדפיס של הקוראן. אבל אלו ניירות טואלט מיוחדים רק עבור בתי שימוש.
גם על הערבים אפשר להפעיל לוחמה פסיכולוגית. למעשה, כל המתקפות האידיוטיות שלהם עלינו הם תוצאה של לוחמה פסיכולוגית. אם הייתי יכול, הייתי משתלט על התקשורת הערבית. זה כנראה הדבר הכי שמור בעולם היום - אולפני התקשורת.
האם יש איזושהי תמונה של חייל או ישראלי שיורה בערבי?
נכון שזה מחמם אותם, אבל זה גם משפיל אותם.
כשאני נלחמתי בפמיניסטיות בעבר. שמתי לב, שתמיד הן מצד אחד מציגות את האישה בתור מקופחת, אבל מצד שני, הם אף פעם לא יראו תמונה שבה לגבר יש כוח על אישה, כי אז אנשים יצחקו מזה וזה ישחרר אותם. זה מן פרדוקס כזה. אז מראים סרט או תוכנית, שבו אישה היא עצבנית על גבר וממש תקיפה כלפיו, אבל מצד שני היא איכשהו מוצגת בתור הצד הצודק.
זאת אומנות, מראים מצד אחד שהיא תקיפה כלפיו והיא עצבנית וזה, אבל מצד שני מציגים אותה בתור הצד הצודק. אני לא זוכר איך בדיוק הם עושים את זה, או כמה זה באמת עובד.
אם יציגו אותה בתור הצד החלש, ויראו איזה גבר מתקיף אותה. אז כל הגברים שנמאס להם לשמוע על קיפוח שהם כביכול עשו,
יש נגיד תמונה של אשה עם פנס בעין. אז מצד אחד אתה רואה פנס בעין, אבל מצד שני אתה רואה אישה עם שיער קצר, עצמות לחיים של נאצי ופרצוף קצת גברי מחייך חיוך של ניצחון.
זה תמיד מן סוג של "קיפחו אותי בעבר, ועכשיו אני הולך לשחוט אותך". אז אתה צריך להציג תמונה שבה קיפחו אותה בעבר, אבל לא משהו אמיתי מדי כדי שאני לא אתחיל לצחוק ולומר "מגיע לה" (כי נמאס לראות אישה מכה גבר, וזה טוב בשביל הריענון לראות גם הפוך.)
אני חושב שבסרטי RAPE AND REVENGE אתה לא רואה את החלק של - RAPE, פשוט מספרים לך שהוא קרה.
זה כמו שמספרים לנו ש- "לקחנו להם את האדמה". נו יופי... אז עכשיו לא חשוב מה הם יעשו לנו, זה לגיטימי. כי אנחנו כביכול אלו שהתחילו. זה מזכיר לי ערסים בבית ספר, שמחפשים סיבה להרביץ למישהו, כדי שהם לא ירגישו שהם סתם הולכים ומרביצים למישהו. יש את הביטוי הזה אצלם: "איי?" כאילו נתת לו מכה, או משהו. ואז הוא 'רשאי' לתקוף אותך. מעניין שהם עדיין איכשהו כפופים למוסר. הם לא יכולים להגיד "אני תוקף אותו כי מישהו אחר תקף אותי ולא יכולתי להגיב. וכי לתקוף אותו גורם לי להרגיש חזק, כי בלי זה אני מרגיש חלש ומסכן." גם הערס חי בשקר, וגם זה שנפגע ממנו אבל "הוא פשוט מרחם עליו" חי בשקר. שניהם חיים בשקר. אני אמנם לא נקמתי את הנקמות שלי. אבל אני לא כועס כבר, משני סיבות: הבעתי את הכעס. הבנתי בערך למה הם היו אליי כאלה. ולא כי אני מפטם את עצמי במשפטים של נחמה אבל בלי משמעות, כמו 'הם אנשים מסכנים'. הם לא מסכנים, אם כבר אז המסכן הוא אני. - אני זה שנפגע ומקבל מכות.
חוץ מזה. אני שלם. זה שמישהו מטומטם פעם נתן לי מכה, לא אומר שאני לא הולך להגשים את החלומות שלי, להקים משפחה לתפארת, להרים את המדינה הזאת על הרגליים, ולעשות המון דברים מדהימים. שהוא בחיים לא יעשה ולא יגיע אליהם. וזאת עובדה שמוכחת ע"י אנשים בכל העולם. ה- 'חנון' הוא בעצם הכי חשוב. בלעדיו אין כלום. זה לא הערס שהמציא את האינטרנט. לא. זה גם לא הערס שנלחם בערבים. הערס נלחם בילדים שהם יותר מוחלשים ממנו, לפחות באופן זמני יותר מוחלשים ממנו. גם הערס מוחלש. ואני רואה היום ערס בן 28. ואיך הוא עדיין דובר במנטליות בית הספר שלו ומנסה לכפות אותה על תלמידי מכללה. זה עובד במידה מסוימת. אבל בסופו של דבר הוא דביל, הוא מעוצבן ולא מבין מה קורה סביבו. כי מסתבר לו בגיל 28 שהחיים יותר מסובכים ממשפטים פשוטים כמו 'קח את החיים באיזי', 'אם קשה סימן שאתה בעלייה', ו- 'או שאתה פראייר או שאתה מניאק' (הידוע גם כ- 'אל תצא פראייר').
הפמיניסטיות והשמאלנים גם אוהבים לקחת קטעים מהיהדות, להוציאם מהקשרם, לסלפם, ואז להציגם לקהל הרחב. אחד הידועים ביותר הוא 'חטא הגאווה'. דווקא היום, כשליהודים בארץ כמעט ואין שום גאווה, לא גאווה עצמית, ולא גאווה לאומית, דווקא עכשיו זה הזמן לנפנף בסיסמה הזאת? 'חטא הגאווה'?
חוץ מזה, אם כבר חטא הגאווה (בהנחה שזה מה שכ"כ חשוב עכשיו בתקופה שלנו..), איפה החטא הזה מופיע בכלל? באיזה ספר?
וזה עוד סיפור - תמיד להציג דברים, בלי קישורים למקורות. כל פעם קופץ 'מחקר חדש שגילה ש- [הכנס כאן תעמולה נגד יהודים ו/או שטויות בלי קשר]'
והדבר הכי אהוב עליי. מה לגבי ערבים? לך תספר *להם* את התורה שלך, ועל כמה הם גאים בחטא הגאווה. אני מת לתפוס מחבל, להעמיד אותו מול ערוץ 2 למשך 24 שעות, כל הזבל - כוכב נולד, האח הגדול, ומה לא. לקשור אותו, עם גפרורים בעיניים שלא יוכל לסגור אותם. וככה שבוע שלם.
דודו טופז חשב לעשות את זה עם המיליונרים של הטלויזיה שמביאים לנו את השיט הזה. אבל אני חושב שמחבלים ערבים זה איי נוח. אין הבדל אין לרצוח פיזית יהודים, לבין להמיר יהודים למטומטמים. למעשה הטלויזיה באופן אפקטיבי רצחה 4 מיליון יהודים. אתה לא יכול לקרוא להם יהודים יותר. הם שונאים דתיים. מה זה לשנוא דתיים? האם הכוונה היא שהם שונאים נוצרים דתיים? או מוסלמים דתיים?
כתבה טיפוסית של Why Niet:
"מחקר חדש (שנוצר ע"י עיתונאי אלמוני) גילה כי הקירות בבית, עלולים לגרום לאיידס."
[זיבולים]
[פרסומת]
[זיבולים]
מטרת הכתבה: לבזבז את הזמן הפנוי שכבר יש לך, על הבלים. כדי שלא תתרכז בדברים אמיתיים, כמו האיום האיראני, הטרור הערבי, איום על ח"כים מהימין, וכיוב'.
בעצם כל אמצעי תקשורת זוהי מטרתו העיקרית. מה זה האח הגדול? מה זה, בעצם, האח הגדול?
תוכנית מפגרת, אבל משום מה אנשים נמשכים לצפות בה. כל הזמן. אפשר לצפות בה 27 שעות ביממה.
יש בה רק שטויות. אבל שטויות שמתאימות למוח המערבי השטוף ממילא.
יש איזשהו טריק שהיפנים המציאו. פעם צרבתי סדרה של פרקים מהתוכנית DBZ, אז נאלצתי לצפות בכמה מהם בשביל לוודא שאין באמצע פתאום איזה פורנו או משהו. בכל אופן, בהתחלה התוכנית נראתה לי אידיוטית, כשצפיתי בה היא נראתה לי מעניינית, ואחרי שהפסקתי לצפות בה היא שוב נראתה לי אידיוטית.
מה קורה פה?
אני מתרחק מאמצעי תקשורת כבר 5 שנים. ולא להאמין כמה החכמתי. כמה צלול הראש שלי נהיה.
אבל שאלה יפה היא, למה מלכתחילה הייתי דבוק למסך?
כשהייתי ילד, לא היו לי חברים. ובנוסף, במשפחה שלי, כולם שנאו אותי והיו נגדי. (אני אח בכור. יש קשר, אבל זה לא רלוונטי כרגע).
אז ילד כזה, לא יודע מה לחשוב. אז הוא יושב לראות טלויזיה. והוא רוב הזמן בעצם רואה אותה. אני חושב שהיא עשתה לי טוב כי היא הסיטה אותי מאותם מחשבות שהציקו לי בראש. (המחשבות החשובות: למה כולם שונאים אותי? למה אין לי אף חבר? שאלות חשובות אמנם, אבל שאלות שלא היה לי כילד שום כלים לענות עליהם. איך יכולתי לדעת שנולדתי אל תוך חברה משוגעת ודפוקה מלכתחילה, ושאני לא באמת יוצא דופן בבסיס שלי מאשר שאר האנשים, ושם רק עושים הצגה או התכופפו, בזמן שאני עדיין לא עשיתי זאת, לא עשיתי זאת כי לא הבנתי, לא כי הייתי כ"כ חזק כילד, פשוט לא הבנתי שיש טריק שצריך להתכופף אליו בשביל לשרוד.)
ופה הקטע: לא הבנתי.
אני הייתי הטיפש שלא הבין.
אבל זה לא עובד ככה.
כשילד אומר 'לא הבנתי'. אתה יודע שהוא בריא. הוא לא הבין כי משהו לא ברור. לא כי 'הוא טיפש'. הטיפש זה ההוא ש- "כן הבין", זה שנכנע למשהו שסותר את ההיגיון שלו.
אני זוכר שהייתי בטיול, וכולנו הסתכלנו על הכוכבים. ואמרו לנו "רואים? הנה הדובה הגדולה.", אז כבר הייתי פחות ישר, ופשוט הסתכלתי למעלה ועשיתי את עצמי כאילו אני מבין (או שפשוט שתקתי, לא זוכר, אחד מהשניים). כמובן שהייתי ידוע בתור הבנאדם הכי ישר בכיתה, אז אם הייתי באמת אומר "כן, אני רואה" מישהו מיד היה קופץ עליי ומספר לי אחד מהשניים: "לא נכון, אין שם כלום" (אבל אז הוא היה חושף את עצמו בתור אחד שלא הבין). או "בוא, תראה לי." (ואז הוא גם חושף את עצמו כאחד שלא הבין.). ובאמת אף אחד לא פנה אליי אז.
בקיצור אני נמצא שם, יחד עם חבורת בנים בלי ביצים, ובנות בלי דרך, מסתכלים על השמיים. היום אני יודע, שאתה בחיים לא יכול לראות את הדובה הגדולה בתור משהו שדומה לדוב. כי הדובה הגדולה זה איזה 4 נקודות. ועם 4 נקודות אפשר לצייר מרובע. ולא דוב.
חברה שלה של אנשים ש- 'הבינו'. ו- 'אנחנו מבינים יותר טוב'. פשוט מדהים. היישור שלהם. לפעמים שאלתי את עצמי כילד "מה, זהו? זה כל מה שאנשים הם? אני מרגיש שלאדם יש יותר עומק מזה.", כי היה הבדל עצום בין מה שעבר בראש שלי כילד - דברים מדהימים ומורכבים, לבין ההתנהגות של ילד אחר - כמעט התנהגות של רובוט. אפשר לכתוב עליהם מדריך, בעובי של 10 דפים, ותוך יום ללמוד אותו ולהיות המפקד שלהם. אם אני מנהל אותם נכון, אני יכול להפוך אותם לצבא. הם רובוטים של ממש.
עד כמה ששנאתי את היחס האיום כלפיי מצד אנשים בכיתה, ומצד המשפחה שלי. יכול להיות שדווקא העובדה שלא היה לי שום מוצא, היא מה ששיחרר את הראש שלי לחופשי. כלומר הסיבה שהם נכנעו ואני לא, הייתה מכיוון שאני אם הייתי נכנע, לא הייתי מקבל שום חמלה. אבל הם כאשר נכנעו
כאילו להם הציעו:
תהיה כנוע, נהיה נחמדים אליך. לא תהיה כנוע, נשפיל אותך.
ולי הציעו:
תהיה כנוע, נשפיל אותך. לא תהיה כנוע, נשפיל אותך עוד יותר.
זאת לדעתי הסיבה שהלב שלי אז לא נכנע כ"כ בקלות.
דווקא *בגלל* שילד רוצה שיהיו נחמדים אליו, דווקא *בגלל* שחשובים לו החום והאהבה.
לי לא הייתה אופציה, אז אמרתי לעצמי, אולי בעקיפין, "אין לי כלום בין כה וכה, אז לפחות ניצמד לדבר היחיד שכן יש לי - הרגש וההיגיון שלי."
אגב, אני חושב שגם משפטים כמו 'אל תתגרו בגויים' ו- 'לא תשנא אדומי' זה טריק שמאלני של סילוף דברים מהיהדות. למה לא לצחוק על הערבים?
1. מגיע להם. שירגישו מושפלים. פשוט מגיע להם. נקמה. בשביל להרגיש טוב.
2. שידעו מה אני חושב עליהם.
3. אולי זה יגרום להם להבין איזה מטומטמים הם היו. בכל זאת - אני הרי מתבונן מהצד. ומתבונן מהצד יודע יותר טוב.
4. שירגישו מושפלים. הדרך להראות לאידיוט שהוא טעה, היא להשפיל אותו. רק אז הוא מתחיל לחשוב "רגע, אולי זה אני שלא הייתי בסדר." זה הרבה יותר יעיל מאשר להתחיל להסביר לו דברים. ככה הראש של מטומטמים עובד.
יום יבוא אחים נחזורה.
(קרדיט ל- 'גם בשן וגם גלעד'. אני אוהב את המשפט הזה.)