צה"ל הוא כלי שיצרה האליטה, ושמשמש אותה כשהיא צריכה, וכשהיא לא צריכה, היא תזרוק את צה"ל לאשפתות.
לכן סרבנות אסורה רק לימין (כוונתי כמובן לבלתי-מזדהים) ולא לשמאל, לכן אלימות מותרת רק לשמאל, הסתה לרצח רק לשמאל, השוואה לשואה ונספחיה רק לשמאל ושימוש בצה"ל כשזה נוח מותר רק לשמאל.
השמאל משתמש בצה"ל, בחולצות הכחולות (בטעות נקראת- "משטרה"), ביבסקציה (שב"כ) ובזרועות אחרות כדי לבצר את שלטונו האבסולוטי במדינה.
מדינת ישראל היא מגרש המשחקים של האליטה.
למי שלא הבין-
http://hayamin.org/forum/index.php/topic,13158.0.htmlטרור מחשבתי (או: מי יגול עפר מעיניך-ג'ורג' אורוול)
"מלחמה היא שלום. חירות היא עבדות. בערות היא כוח"- במילים היטיב לתאר ג'ורג' אורוול (שם העט של אריק ארתור בלר) את המנטרות שעל תושבי מדינת "אוקיאניה" (בספרו האלמותי "1984") לשנן מדי יום.
"האח הגדול עינו פקוחה"- זוהי סיסמא שמטרתה הייתה להזכיר לאזרחי מדינה זו, שהגורם השליט מכוון את כל צעדיהם מלמעלה, ובוחן אותם בכל עת ובכל מקום.
המפלגה השלטת הנחתה את האזרח הקטן כיצד להתנהג במהלך יומו ומעל הכל, מורה לו כיצד ואיך לחשוב! (וממילא גם נובע מכך תפיסות העולם המעוותות, וכן קונטקסט המילים ובמיוחד ההגדרות בהם מותר/אסור לאזרחי מדינה זו, להשתמש, לכל זה טבע אורוול את המושג: "שיחדש").
הלך הרוחות הפוסט-מודרני, הנושב מבין כותלי האקדמיה במערב, אמנם לא פועל כממשלה בעלת כוח וסמכות סוברנית, אך השפעתה הכבירה מטילה על ההמונים במערב ובישראל את הלך המחשבה "התקינה" (ידוע יותר בתור- "תקינות פוליטית" או פוליטקלי קורקט).
מה מותר ומה אסור לחשוב ולומר, ממילא נגזרות מזה דברים שפסולים פוליטית באופן מוחלט, אליבא דנותני הטון ומנחיתי הדירקטיבות, נותני הטעם ומעצבי דעת הקהל, השולטים ברוב מיניינם וביניינם של גופי התקשורת הממוסדת (בין זו הכתובה, המשודרת קולית ו/או ויזואלית מעל גלי האתר הרדיופוני והטלוויזיוני).
הדבר בעיקר בא לידי ביטוי באירופה (בה רק הימין הפוליטי מוגבל, בכדי לא לגלוש ב"מדרון החלקלק" לטעמם) ופי כמה וכמה מזה, במדינת ישראל (שלא באמת קיים בה ימין פוליטי, זה פאנטום) המתיימרת להיות דמוקרטית (לפחות באופן רשמי).
צלע נוספת במשטרת המחשבות הישראלית היא כמובן בג"ץ (למרות מה הניסיונות לרפורמה של השר דניאל פרידמן, הוא מקדם שינויים מבניים ופרוצדורליים, אבל לא כאלו שמטרתם לשנות את הגישה שמתיימרת להתערב "ערכית" בהלך המחשבה של ההמונים על ידי הגדרותיו של ציבור מאוד מצומצם ורב כח במדינה להלן יקרא: "האוליגרכיה הנאורה"- בפרפראזה על דברי אהרן ברק).
מכאן נובע, אם כן, מסקנה חד משמעית שהיא בעצם קשורה קשר גורדי בין הקודקודים, להלן ייקרא: "הפנטגון (מחומש) הקוגניטיבי", והן: מערכת המשפט ובראשה בג"ץ (שלא מצויה כלל במערכת "האיזונים ובלמים" והגבלת רשויות הנדרשת מדמוקרטיה אמיתית)- אקדמיה/אנשי רוח (יושבי מגדל השן ואלו המכונים "אינטלקטואלים" או "סופרים")- תקשורת (שרובה המוחלט מביעה דעה קבועה ומאוחדת, המשפילה מתנגדיה עד עפר, ומרוממת את אנ"ש)- בעלי ההון (מספר משפחות מצומצם המרכז בידיו את מירב ההון הלאומי, בידיו מצויים גופי התקשורת השונים, הם אלו הקובעים את מדיניות הפנים של ישראל (שכן כידוע, אין לישראל מדיניות חוץ, אם לתפוס את דבריו של מזכיר המדינה האמריקני- הנרי קיסינג'ר) ומכתיבים את דעתם לאלו ה"אוחזים" בהגה השלטון (בבחינת-בעל המאה הוא בעל הדעה)-הקודקוד האחרון ב-פנטגון הקוגניטיבי הם כמובן קבוצה גדולה של ארגונים חוץ פרלמנטריים/ממשלתיים (להלן NGO) הממומנים על ידי קרנות (שחלקם גם נותנות מלגות ומימונים אחרים למחקרים בעלי אמירה פוליטית מאוד חד צדדית המגיעה מתוך האקדמיה) של מדינות האיחוד האירופי וקנדה (ישירות מידי כספי משלם המיסים של המדינות הללו, מה שמעלה עוד שאלות קשות לגבי עצם עצמאותה של המדינה לאור התערבות בוטה זו, בעינייניה הפוליטיים הפנימיים של ישראל).
מדובר במערכת המזינה את עצמה, יד רוחצת יד, מיעוט אנשים השולט באופן מוחלט על אנשים מבלי שאלו צריכים כלל לתת להם דין וחשבון, אינם עומדים לדין הבוחר ואין להם חיי מדף של 4 שנים.
המנטרות שהפכו את ההמונים במדינת ישראל לזומבים של ה-פנטגון הקוגניטיבי שמהם נובע הלך המחשבה המונחת על ידי דירקטיבות המגיעות ממערכת זו.
למשל (ברוח המנטרות של אורוול):
פטריוטים= פשיסטים/הזויים/משיחיים.
איפוק= כוח.
מוסלמי פושע= בן מיעוטים מקופח.
ימין- תמיד קיצוני, שמאל- במקרה הטוב רדיקלי, במקרה הגרוע סתם פעיל/י שלום.
טרוריסט מוסלמי= פעיל חמאס/חמוש.
נרצחי מעשי טבח/טרור= קורבנות שלום/רע הכרחי.
שטיפת מוח איסלמית = פלורליזם מחשבתי.
סילוף עובדות מחקריות ופסוודו היסטוריה= אוריינטליזם.
משכתבי הסטוריה ושקרנים מדופלמים= היסטוריונים חדשים.
דעה/אישיות בעל/ת אוריינטיציה ימנית= שנוי/ה במחלוקת.
דעה/ אישיות בעל/ת אוריינטציה שמאלנית= מצוי בקוצנזוס.
כדי להביע דעה "נכונה" יש לפתוח תמיד במילים- "אין חולק", "דעת הציבור קובעת ש...", או פשוט לצטט גורמים מרכזיים ב-פנטגון הקוגניטיבי בכדי להתלות ב"אילנות גבוהים".
בעידן פאראדוכסלי בו "אמת מוחלטת" שאין "אמת מוחלטת" והכל "יחסי" או "סובייקטיבי"(פעם פשוט קראו לזה "פראבדה") בו אין ערכים ומנסים לכפות פלורליזם (עד כמה שזה ישמע אבסורד במחשבה ראשונה).
בעידן בו "השוטים השימושיים" של המהפכה הסובייטית משלו בעילית האינטלגנציה במערב מתוך מגדל השן האקדמי, היום הם אותם אנשים שפשוט החליפו "שפה" או "מונחים" וקוראים לזה היום "פוסט-מודרניזם"/פתיחות/סובלנות/ליברליזם/פלורליזם וכו' וכו'.
אותם אנשים שצווחו בגרון ניחר: "זה יהיה קרב אחרון במלחמת עולם, עם האינטרנציונל יעור, ישגב אדם", היום הם אותם אלו הממשיכים לקבוע את קו המחשבה בישראל תחת "אדרת" אחרת, אבל הגברת אותה גברת, למרות שכבר אינם מקבלים את הדירקטיבות של הקרמלין.
נגד מה שקרה בברית המועצות יצא ה-אקס קומוניסט ג'ורג' אורוול.
ספרו "1984" שנכתב בערוב ימיו בשנת 1949, תיאר מציאות טוטאליטרית שבה נעשה שימוש- בחינוך, בתקשורת ובשפה כדי למשטר משטרת מחשבות על ההמונים.
היום במדינת ישראל על כל אחד לשאול את עצמו האם יש נביא בעירו של אורוול.
Novus Ordo Iudeoum
