אני מסכים רק באופן חלקי. "עשו שונא את יעקוב" זה לא חוק טבע ולא חוק אמונה ולא צריך להציגו ככזה. אני חושב שבדור שלנו יותר מדויק לומר ש-"עשו חושש מישמעאל, ששונא את יעקוב". מי שבסוף תוקף אותנו ומכוון אלינו טילים זה ישמעאל ותו יש לנו מלחמה. עשו רק מדברים ומאיימים בטביעות, חרם וכו', וובאמת עדיף להתעלם מהקשקושים האלה ולעשות מה שטוב לנו.
ברצוני לדייק,
במקורותינו מובא, שעשיו הוא אדום הוא המצייג את רומא במישור הרוחני ומאוחר יותר מייצג את הציויליזציה המערבית שסמלה המייצג הוא הנשר (הליגיונות הרומאיים, סמל הרייך- הראשון השני והשלישי וחותמה הרשמי של ארה"ב-ראה בדולר).
במישור העובדתי-הפיזי-הסטורי, עשיו התגלה כשונאינו הגדול כזה שחי על חרבו וככזה שאימץ את הנחות היסוד הנוצריות ביחס לעם היהודי (עיין דבריו של אוגוסטינוס/סנט אוגוסטין ביחס לעם היהודי ותוקף קיומו לאחר הופעת אותו הצלוב ימח שמו וזכרו)- שעל העם היהודי להשאר מושפל, מדוכא, חלש ומפוזר על פני תבל, הדבר הוא כואב ביותר עד היום בייחוד לקתולים שכל קיום יהודי במיושר המדיני בא"י מהווה אנטיתזה מוחלטת/קוטבית לכל היסוד התאולוגי של הנצרות הקתולית, זו הפרוטסטנטית מאידך הלכה צעד רחוק יותר בקידומו של אנטישמיות אלימינציוניסטית (חיסולית), כזו שכבר עולה מתוך דבריו של מייסדה- מרטין לותר.
במישור העובדתי כפי שאנחנו רואים עד ימינו אנו, אותו DNA חשיבתי עודנו מצוי במערב, דבר לא השתנה, אלא שההופעה של אותה חשיבה (הפנומנון) מופיע לנגד עינינו בתוצרות שונות, לובשת צורה ופושטת צורה, אותה הגברת בשינוי אדרת.
האיסלם מאידך, מזוהה במקורותינו כ-ישמעאל שמוגדר כאויבנו הגדול, שים לב ההגדרה חשובה מאוד - ישמעאל=אויב, עשיו=שונא! ואומרים חז"ל "וגדול האויבו יותר מהשונאו".
"הלכה ביודע שעשיו שונא ליעקב"- מציאות, טבע, הוויה, הלכה (תקרא לזה איך שאתה רוצה).
"ישמעאל פרא אדם ידו בכל ויד כל בו", הרעיון הוא שישמעאל הוא אויב של כולם בסיפור הזה, אבל עשיו עדיין שטוף בשנאתו ואיננו מסוגל להשתחרר מזה, ולכן עשיו הוא הראושן שיקריב את עם ישראל על מזבח המולך האיסלמי, וזה מקור טעותו הגדולה.
נושא: רוצים לתבוע את אהוד ברח השמאלני בגין "פשעי מלחמה" (נקרא 3185 פעמים)