כתב נושא: פרשת המקדש - שמות: די לסבל!  (נקרא 3605 פעמים)

0 משתמשים ו- 1 אורח נמצאים בנושא זה.

מנותק האלקשי

  • מנהל(ת) גלובלי(ת)
  • חבר(ה) של כבוד
  • *
  • הודעות: 2820
פרשת המקדש - שמות: די לסבל!
« ב- : ינואר 11, 2007, 18:45:48 »
למה בני ישראל חיכו למות פרעה כדי לבכות?

למה הבכי והסבל של עם ישראל, תמיד קדמו את הגאולה?

מה קרה ב-1942 וב-1967 המזכיר את מציאות בני ישראל במצרים ?


 
בספר שמות, המצריים מתחילים לשעבד את עם ישראל.

בני ישראל סובלים, עד כדי כך שאין להם זמן או רצון, לזעוק אל ה' על מנת שיגאל אותם. הם סמכו על השלטון המצרי, והטילו את האשמה לסבלם, על פרעה בלבד. כאשר מת פרעה והוחלף על ידי שליט חדש, בני ישראל חשבו שהוא יבטל את הגזרות של קודמו, כמקובל בזמן החלפת שלטון.  למרבה הצער המלך החדש המשיך במדיניות הדיכוי נגד בני ישראל. בני ישראל הגיבו בבכי כדי להביע את כאבם לאור העתיד הקשה הצפוי להם. כך דורשים "בעלי התוספות" בפירושם על התורה את הפסוק: " וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה" (שמות ב,כג).

כשפרעה רצח תינוקות וטבל בדמם, בני ישראל הבינו שהמצב נואש. ה"אור החיים" מדייק מלשון הפסוק שבני ישראל לא זעקו לה' ולא התפללו לגאולה, אלא נאנחו בגלל העבודה הקשה והסבל הפיזי; אף על פי כן הקב"ה קיבל את תפילתם וגאל אותם. זאת לא פעם הראשונה בהיסטוריה של עם ישראל שבנקודת שיא השפל הקב"ה מתערב וגואל אותם. בהיסטוריה הלא רחוקה שלנו ראינו פעמיים ניסים גלויים מתרחשים כאשר עם ישראל היה בסכנה קיומית אמיתית.

ב-,1942 בעיצומה של מלחמת העולם השנייה הנאצים ימ"ש עמדו לכבוש את מצרים וארץ ישראל. זוהי לדעתי השנה הכי קשה לעם ישראל, כאשר כמה חודשים לפני כן, הנאצים ימ"ש בחרו במדיניות של השמדה שיטתית של "שונאי ישראל" הנקראת בשם: "הפתרון הסופי".

בזכות רבי יעקב אבוחצירא זצ"ל הנאצים ברחו מפני האנגלים. (עיין מאמר של יוסף הכהן לכבוד יום פטירתו ב-כ' טבת תר"מ: "הצדיק שניצח את הנאצים")


כדאי לעיין בספרי ההיסטוריה המתארים את הקרב באל-עלמיין כדי לראות את יד ה' ולהיווכח בניסים הגלויים שהתרחשו במהלך הקרב הזה.

ערב מלחמת ששת הימים הייתה תקופה קשה מאוד לעם ישראל. מתוך ייאוש, נפוצה הבדיחה הקוראת לאחרון שעוזב את הארץ  לכבות את האור. התחילו לפנות את הנשים והילדים לחו"ל וחששו מהגרוע מכל.

ברוך ה' בניסי ניסים הקב"ה ניצח את אויבינו וקיבלנו על מגש של כסף את חלקי ארץ ישראל ההיסטוריים, בצפון ובדרום וכמובן את הר הבית.

גם היום אנחנו נמצאים בתקופה קשה. השלטון אומנם בידי מדינת ישראל אבל 20 יהודים מורחקים מביתם לתקופה ארוכה ללא משפט, 10.000 יהודים גורשו מביתם ובוכים, 100.000מתנחלים במתח בנוגע לעתיד ביתם ופרנסתם, 1.000.000 תושבי הצפון מודאגים לקראת המלחמה הבאה נגד החיזבולה, ואחרון חביב, תושבי הדרום החיים בחרדה תמידית ושנשכחו על ידי ממשלת ישראל.

אנחנו מצפים לשינוי דרסטי בשיטת הממשל, כמו בני ישראל במצרים לאחר מות פרעה.

נעבור בע"ה ממשטר "כאילו דמוקרטי" למשטר מלכותי. אבל יש תנאי למעבר הזה:

עלינו לזעוק אל ה' ולדרוש את בניית בית המקדש בכל ליבנו ולא מתוך הרגל של 2000 שנות גלות, ללא כוונה אמיתית.

 

הגאולה בפתח, חבל לחכות למצב בלתי נסבל כדי לבכות ולקוות שה' ישמע את הבכי שלנו. נפעל עכשיו לקדם את הגאולה וביאת המשיח. סבלנו מספיק בשואה ובשנים הראשונות של הקמת מדינת ישראל, עד כאן !!

די לסבל אסור לנו לדחות את הגאולה שבפתח.

לקריאת מאמרים ישנים:
http://otzma1.blogspot.com

מנותק דוקא_כך

  • חבר(ה) V.I.P
  • חבר(ה) של כבוד
  • *
  • הודעות: 3620
  • ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברינה
בעניין: פרשת המקדש - שמות: די לסבל!
« להגיב #1 ב- : ינואר 11, 2007, 19:02:12 »
האלקשי, יש לי שאלה אליך:  לאחר שיוסף הביא את אביו יעקב וכל משפחתו למצרים (עפ"י בקשתו והזמנתו הנדיבה של פרעה), ברך יעקב את פרעה ואת מצרים.  במה התבטאה הברכה?  האם היא היתה זמנית והיתה קשורה רק לפוריות האדמה, או שהיא היתה ברכת הצלחה לצאצאים כמו רוב הברכות?  ואם היא כללה ברכה לצאצאים, איך זה שיצא מפרעה צאצא מרושע ששעבד את בני ישראל?  (כמובן שהשעבוד היה מגיע להם, על שלא עלו לא"י כשיכלו לעשות זאת, אבל זה כבר עניין אחר.)  ואם יעקב לא כלל בברכתו הצלחת צאצאיו של פרעה, האם הוא עשה זאת ביודעין, כדי שלא למנוע את העבדות הנחוצה שבסופה יבוא התיקון הגדול ונתינת התורה למשה על הר סיני?
יהונתן פולארד
ראובן מנינג
יגאל עמיר
חגי עמיר
עופר גמליאל
שלמה דביר
ירדן מורג
דוד אמויאל
חזקיהו עמי פופר
גור המל
ישי שליסל
דני טיקמן
ג'וליאן סופיר
ארנולד ישראלוב
רחמים לוטטי
חברי מחתרת בת-עין
יונה אברושמי
יבגני גרוסמן
אלכסנדר רבינוביץ'
מורדי הראל
אליצור הראל

מנותק האלקשי

  • מנהל(ת) גלובלי(ת)
  • חבר(ה) של כבוד
  • *
  • הודעות: 2820
בעניין: פרשת המקדש - שמות: די לסבל!
« להגיב #2 ב- : ינואר 11, 2007, 19:30:50 »
האלקשי, יש לי שאלה אליך:  לאחר שיוסף הביא את אביו יעקב וכל משפחתו למצרים (עפ"י בקשתו והזמנתו הנדיבה של פרעה), ברך יעקב את פרעה ואת מצרים.  במה התבטאה הברכה?  האם היא היתה זמנית והיתה קשורה רק לפוריות האדמה, או שהיא היתה ברכת הצלחה לצאצאים כמו רוב הברכות?  ואם היא כללה ברכה לצאצאים, איך זה שיצא מפרעה צאצא מרושע ששעבד את בני ישראל?  (כמובן שהשעבוד היה מגיע להם, על שלא עלו לא"י כשיכלו לעשות זאת, אבל זה כבר עניין אחר.)  ואם יעקב לא כלל בברכתו הצלחת צאצאיו של פרעה, האם הוא עשה זאת ביודעין, כדי שלא למנוע את העבדות הנחוצה שבסופה יבוא התיקון הגדול ונתינת התורה למשה על הר סיני?

לפי תרגום יונתן ומדרש תנחומא, הברכה שברך יעקב את פרעה היתה שיעלה הנילוס לרגליו - דהיינו שיסתיימו שנות הבצורת
מהן נותרו חמש, ואכן הסתיימה הבצורת לאחר שנתיים ימים בלבד ולא אחרי שבע השנים לפי חלום פרעה. אבל אותן שנות הרעב הושלמו
לאחר מות יעקב. דעתו של רש"י היא שהברכה היתה בכלל שאלת שלום של נימוסין ותו לא, והראיה שהיה לשון ברכה פעמיים בפרשת ויגש -
פעם כשהעמיד יוסף את יעקב לפני פרעה ופעם לפני שיצא מפני פרעה. יוצא מכאן שלא היתה כאן שום ברכה - לא לפרעה עצמו ולא לזרעו.

מנותק האלקשי

  • מנהל(ת) גלובלי(ת)
  • חבר(ה) של כבוד
  • *
  • הודעות: 2820
בעניין: פרשת המקדש - שמות: די לסבל!
« להגיב #3 ב- : ינואר 11, 2007, 19:39:29 »
מפירוש המכב"י-שמות:

למה גדל משה בארמון מלכות?
וכתב האבן עזרא (ב:ג): "אולי סיבב ה' זה שיגדל משה בבית המלכות, להיות נפשו על מדרגה העליונה בדרך הלימוד והרגילות, ולא תהיה שפלה ורגילה להיות בבית עבדים. הלא תראה שהרג המצרי בעבור שהוא עשה חמס, והושיע בנות מדין מהרועים בעבור שהיו עושים חמס להשקות צאנן מהמים שדלו".

דברים נפלאים יצאו מתחת ידי הגאון הזה. המנהיג, גם אם הוא גדול בתורה וגדול הדור, מושפע הוא מסביבתו, מהאוירה ומהתנאים שמסביב לו. הם משפיעים על רגשותיו ועל רעיונותיו, מאחר שאין אדם חי בחלל ריק. ועוד, שעצם הגלות, העבדות והשפלות, יוצרות באדם נפש שפלה ולא גדולה. ולכן, לא פלא שמשה הוצא משם, כדי שיגדל באוירה של מלכות, וכך יהיה קרוב הרבה יותר לגאוה ולבטחון העצמי שצריך אדם שרוצה לקדש את ה' ולמאוס בגוים. וזאת כוונת חז"ל שאמרו (ברכות ה:): "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים", משום שנפשו שפלה, ופחד שולט עליו תמיד. ומשום כך, לפעמים דוקא החוזר בתשובה והגר, מביאים איתם את התחושה של חרות, שהיא התחושה שבלעדיה אין גאולה עצמית.

מנותק דוקא_כך

  • חבר(ה) V.I.P
  • חבר(ה) של כבוד
  • *
  • הודעות: 3620
  • ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברינה
בעניין: פרשת המקדש - שמות: די לסבל!
« להגיב #4 ב- : ינואר 11, 2007, 20:45:33 »
תודה על תשובתך המפורטת!

אולי זאת הסיבה שרצה ה' שגם מו"ר הקדוש הרב כהנא זצוק"ל הי"ד יתחנך בגלות ארה"ב בתקופה של מאבקים על זכויות כושים וכו', שנתנו לגיטימציה גם ליהודים להרים ראש ולהלחם על שחרורם של יהודי ברה"מ, לפני שעלה לא"י ויסד את תנועת כ"ך, ולמד את כל עם ישראל את המשמעות של גבורה ובטחון בה'.  אני בטוח במאה אחוז שאילו הייתי נשאר במדינת ישראל ולא יורד לגלות ארה"ב, הייתי נשאר חילוני טיפוסי, ריקני ותועה, ולא הייתי נחשף לעומק הרעיון היהודי.  (כמובן, עכשיו כשאני כבר יודע את האמת, הגיע הזמן לעזוב את בית הקברות הגלותי ולעלות חזרה לארץ הקודש.)
« עריכה אחרונה: ינואר 11, 2007, 20:52:21 על ידי דוקא_כך »
יהונתן פולארד
ראובן מנינג
יגאל עמיר
חגי עמיר
עופר גמליאל
שלמה דביר
ירדן מורג
דוד אמויאל
חזקיהו עמי פופר
גור המל
ישי שליסל
דני טיקמן
ג'וליאן סופיר
ארנולד ישראלוב
רחמים לוטטי
חברי מחתרת בת-עין
יונה אברושמי
יבגני גרוסמן
אלכסנדר רבינוביץ'
מורדי הראל
אליצור הראל