האלקשי :
א. ברור מהציטוט הבא :
"אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה' בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד משֶׁה". (ויקרא פרק כו מו)
יפה, כעת לכל הטענות שלך בסעיף א' אין בסיס ויסוד .
אתה צוחק, אני מקוה. הוכחה לאמיתות התורה היא... מה שכתוב בתורה עצמה?
אני מניח שבכתתך עוד לא הגיעו ללימודי הלוגיקה. אם כך, אתעזר בסבלנות.
ב. אתה סותר עצמך באופן חמור, כל התורה שבע"פ היא פירוש עצמי של הרבנים, יתרה מזאת, כנראה אינך מבין שהקראים פועלים לפי ההקשר של המצווה, ההיגיון וכדומה . הכוונה האמיתית והנכונה של נותן התורה היא אובייקטיבית, וחיצונית מאיתנו. היא אינה נובעת מאיתנו, אלא מהקב"ה.
וכיום, כדי להגיע אליה, אנחנו צריכים להשתדל ככל האפשר לפרש בפרשנות אובייקטיבית כלומר פרשנות ללא משוא פנים ובלתי מוטה.
במצב כזה, שבו אין לאף אחד נבואה, וכל אדם יכול לטעות, אי אפשר לסמוך על שום אדם שהפרשנות שלו תהיה נכונה. מה שהופך פרשנות לנכונה זה רק קרבתה לדעתו של נותן התורה, כלומר היותה קולעת לרצונו של אלוהים. ולכן חייבים לפרש את התורה בפרשנות עצמית. וזאת מפני שאי אפשר לסמוך על פרשנות של אף אדם, מאחר ואם יטעה הוא, ונפעל לפי דבריו, יוצא שהוא הטעה את כל עם ישראל .
ובכדי להגיע לפירוש מדויק ככל האפשר, כדאי להתווכח עם מכרים המבינים ובקיאים בתורה וכך להבין את כל פני הפסוק, וכבר אמרו חז"ל (והם אכן חז"ל לקראים)
"שבעים פנים לתורה[....]"
זאת הנחת הכפירה הקראית, אל תנסה להציג זאת כעובדה. מסורת אבותינו שהינה בידינו קובעת שמשה קיבל את התושב"ע בהר סיני, בדיוק כמו את התורה שבכתב.
וכאן אנחנו חוזרים לויכוח על הוכחת אמיתות מתן התורה, שגם היא אך ורק במסורת. אין לך קצה חוט להאחז בו.
חז"ל היו ממעתיקי השמועה, ואכן היו הלכות שהם פסקו מעצמם לפי
הכללים שניתנו למשה בהר סיני. וכך אנו ממשיכים עד היום.
אתה לעומת זאת, חסר כלים לפרש את התורה.
משל לקבלן שרוצה לבנות בניין כשיש לו כמה כפיות ברזל חלודות, והוא מלגלג וצוחק למראה הקבלן השכן, שטורח ומביא פועלים וציוד כבד.
אי אפשר לבנות בניין אמיתי עם כפיות חלודות, הבניין שתבנה יהיה בדמיונך בלבד. מי שחושב שהוא מסוגל לפרש את התורה ואת הכוונה האלוקית
מתוך שכלו המוגבל וללא העזרים שהנחיל הקב"ה לאדם בדמות כללי הפסיקה, משול לקבלן האהבל הזה.
לגבי 70 פנים לתורה, הכוונה היא לא כשהם סותרים זה את זה ומורים על דרכים שונות זה מזה.
התורה מדגישה שאין זה טוב שמתרבה המחלוקות ההלכתיות שהתגברו בישראל עם החלשות הדורות. תורה יש רק אחת.
"משרבו תלמידי ב"ש ותלמידי ב"ה ולא שימשו את רביהן כל צורכן ורבו המחלוקו' בישראל ונחלקו לשתי כתות אילו מטמאין
ואילו מטהרין ועוד אינה עתידה לחזור למקומה עד שיבוא בן דוד" (ירושלמי מסכת חגיגה פרק ב)
ג. סלח לי, אבל בציטוט אחד אינך יכול לבטא את חופש הבחירה, חופש הבחירה הוא החופש לבחור, בין רע וטוב - אמנם, אך רע וטוב הינם מושגים סובייקטיביים, ולכן, אני יודע מה רע לי ומה טוב לי, אבל אתה אינך יודע זאת . חופש הבחירה הוא החופש להחליט, החופש להחליט לא מוגבל מאחר והוא חופש, חופש לא יכול להיות מוגבל להגדרות/תיאורים סובייקטיביים/יות כגון טוב ורע, ולכן כאשר אני מקשיב לרבנים ככלי ומקבל את המצאותיהם ואת התוספות שלהם לתורה אני משעבד את החופש המוגבל, אמנם, שהוגבל ע"י התורה, אך מחוץ להגבלות שנתנה התורה יש לי חופש מוחלט, שהוענק לי ע"י הקב"ה ואין שום סיבה שאתן לרבנים המתיימרים להיות גדולים ואדירים לגרום לי להמרות את ציוויו של אלוהים .
אם כן, אתה כופר גם בתורה שבכתב. הפסוק המפורש שהבאתי לך ועוד פסוקים אינספור מדגישים את היות האמת האבסולוטית.
מה שעקום הוא השכל שלנו, מפני גסות החומר. וכי האדם יודע מה טוב לו? הבל הבלים. החופש לעשות את מה שמורה לו הלב
התר אחר היצר ואת מה שמורה לו השכל החומרי אינו טוב לאדם, מה שטוב לאדם הוא להדבק בדרכי ה'. מי שרואה את התורה
כמוגבלות לחופש שלו, וחושב שטובת האדם היא סובייקטיבית לפי מה שידמיין שכלו או יטעה אותו יצרו - אינו אלא מקיים את הפסוק:
ישרים דרכי ה' - צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם.
--
תן דוגמא אחת להעללות דם של הקראים (ולא הקראילרים !!) על היהודים, הפרחות באוויר, כבר אמרנו ?
...
בסוף המאה התשיעית קמו בין הקראים חכמים שהלכו אחרי ענן, והכחישו אמיתות התורה שבע"פ. הם פירשו את התורה הכתובה מתוך התורה עצמה, ובכך סרו בפרטים רבים מתורת ענן. קראים האלה היו קנאים גדולים לדתם, והם סבבו ערים ומדינות להפיץ תורתם ע"י פיתוים, דרשות ויכוחים, וגם ע"י חירופים וגידופים, עלילות נגד הרבנים וזיוף דבריהם. הם הצליחו להטות לב רבים מהחלשים באמונתם בא"י ובמצרים.
...
החכם החשוב בין הקראים האחרונים הוא אברהם בן שמואל פירקוביץ. הוא אסף חומר רב על תולדות הקראים לשכנע את השר וואראנצאוו שהיה נציב בדרום רוסיה כי הקראים חיו בקרים מזמן קדום, והם לא לקחו חלק בהריגת ישו, ודתם שונה מדת הרבנים. מטרת פנייתו הייתה לזכות את הקראים בזכויות שלא נהנו בהן יהודים ברוסיה. הממשלה הטילה על פירקוביץ לאסוף את כל התעודות הנוגעות לקדמוניות הקראים בקרים. הוא חפר בבית הקברות הישן בטשיפיט-קלעי (סלע היהודים) בקרים, וביקר גם בערי קווקז. הוא אסף בדרכי מרמה כתבים עתיקים, ספרי תורה וכתבי יד שמצא בגניזות בבתי הכנסיות ואצל אנשים פרטים מיהודי קרים הנקראים קרימצאקים. בעזרת זיופים שונים ברשימות בספרי קודש ובכתובות על מצבות עלה בידו להוכיח כי הקראים התיישבו בקרים בזמן שלמנאסר מלך בבל, ולא היו מעורבים בהריגת ישו. הוא הגיש מסמכים מזויפים אלה לממשלה הרוסית אשר נתנה אמון בם ע"פ עדות חכמים אחדים, ובראשם המומר חוואלסון אשר העידו על אמיתותם משנאת הרבנים. בדרך זו זכו הקראים לשיוויון זכיות ע"פ חוק הקיסר אלכסנדר השני בשנת 1863. הזכויות אושרו מחדש על ידי השר הצורר ניקולאי איגנאטיעף בשנת 1881.
הקראים קנו שיווי זכויות זה במחיר בגידתם באחיהם, ובניתוק כל קשר בינם ובין היהודים הרבנים ברוסיה. פירקוביץ העליל עלילות על הרבנים והתלמוד כדי לשאת חן בעיני הממשלה, וזיופיו עזרו לו. רבים מחכמי ישראל האמינו בזיופי פירקוביץ, ובהם פירסט, יאסט, ובמקצת גם גרץ ושמחה פינסקר שהיה הראשון לחקור את הקראים בספרו "לקוטי קדמוניות". הוא שגה בהאמינו בפירקוביץ להקדים זמן קראים שונים, החליט כי כל אלה שעסקו בפירוש המקרא עד זמן רב סעדיה גאון היו קראים, וכי הקראים היו הראשונים בישראל בלימוד פילוסופיה, לשון, דקדוק והבנת המקרא על פי פשוטו. למרות כל זאת, חשובה פעולת פירקוביץ בכך שהדפיס רבים מספרי הקראים הראשונים אשר גילה.
...
http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=2319בכל מקרה, היהדות אכן נקבעה לפי האב, ההוכחה לכך היא שתמיד כאשר הראו שושלות בתנ"ך (..או דורות..) הראו רק את האבות, ולכן היהדות נקבעה לפי האב .
רק תוספת מאוחרת שינתה זאת, ולא, אבותיהם של רוב הקראים לא עקבו לפי הקביעה שהיהדות מועברת באם מאחר והקראים הם שושלת של יהודים שלא קיבלו את המשנה ואת התלמוד מלכתחילה , והם, תאמין לי, בהחלט הרבה יותר מסורתיים מרוב היהודים .
אין הוכחה מהשושלת בתנ"ך, שהרי כולם מסכימים שהיוחסין (שבט, כהונה, מלכות) נקבעים לפי האב. וכן גם בגויים היוחסין הם לפי אב.
אלא שהחיתון של יהודי עם גויה הוא מקרה מיוחד והתורה אומרת שבן אם גויה הוא גוי, מהפסוקים:
וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ: כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי. כתוב יסיר ולא יסירו, ומתיחס רק לנכרי בעל הבת ולא
לנכרית אשת הבן - סימן שבן זה אינו קרוי בנך. (קידושין סו:)