ברוך מרזל - קורות חיים וציוני דרך בפעילות הציבורית
פעיל מרכזי בהקמת ההתיישבות ביש"ע:
כבר בגיל צעיר החל את הפעילות הציבורית. הצטרף ל'גרעין יריחו'. השתתף בכל העליות והמאבקים ל'סבסטיה' ובהקמת ההתנחלויות של גוש אמונים בשנות ה-70. היה פעיל בשנים הראשונות להקמת 'עופרה' 'מצפה יריחו' ו'קדומים'. השתתף בפעילות של גרעין אלון מורה ועזב לאחר שגר 8 חודשים ברוג'ב והמקום פונה בכוח.
סרב להצטרף לפשרה שהושגה, נכנס לגור בשכם בשנת 82, ממנו הורחק כאשר נכנס למלון בעיר וגר בו, בעת שניסה להקים מאחז יהודי במקום.
במהלך פעילותו לחידוש הישוב בחברון, הורחק מהמקום. מתאם הפעילות בשטחים דאז, פואד בן אליעזר, הוציא נגדו איסור כניסה לכל יש"ע, לאחר שמכל מקום שהורחק פעל במקום אחר.
כשהחל המאבק על חבל ימית עבר להתגורר במקום ועזר בהקמת הישובים עצמונה, חצר אדר ומעוז הים וכן את הישיבה באופירה.
בשנת תדש"מ (84) לאחר נישואיו עבר לגור בשכונת אברהם אבינו בחברון, ומיד לאחר מכן היה ממייסדי ומקימי שכונת אדמות ישי (תל רומידה) שם מתגורר בקראוון עד עצם היום הזה יחד עם תשעת ילדיו.
במהלך כל השנים סייע בהקמת ישובים נוספים רבים ברחבי יש"ע.
היה מהראשונים שגוייס על ידי נתי עוזרי הי"ד לסייע ליושבי הגבעות. הקים יחד עם אדיר זיק וישראל ברמסון קרן סיוע לגבעות. הקרן מסייעת להקמת הגבעות ובכל שלבי המאבק.
שלימות הארץ:
מרזל במשך עשרות שנים, נחשב לרוח החיה במאבקים הנחרצים על שלימות הארץ, במסגרות: גוש אמונים, התנועה לעצירת הנסיגה בסיני, ובכל התנועות שפעלו בכיוון זה.
ברובם של המקרים מעדיף מרזל להשתתף במערכה מאחורי הקלעים. התושייה ואומץ ליבו במאבקים, היווה דוגמא לרבבות, להלחם בנחישות ובאומץ רב בלא להירתע מאיומי השלטון.
נאבק נחרצות בשיטת הפרגמטיזם שפשה בחלק מעסקני יש"ע והימין, וראה בכך אסון שיביא להחלשה בעמדה התקיפה בנושא שלימות הארץ. כשיטה ודרך מלמד בנושא זה, את משנתו של הרבי מלובביץ' שאסור אפילו לדבר עם הערבים על כל ויתור, דבר שמהווה סכנה למיליוני יהודים. קל וחומר שאסור לוותר על אף שעל מארץ הקודש
לצידו של הרב מאיר כהנא זצוק"ל הי"ד:
היה נחשב לתלמידו ויד ימינו של הרב מאיר כהנא במשך 25 שנים, אליו התחבר עוד מגיל ילדות. הרב מאיר כהנא הי"ד, הגיע לבר המצווה של ברוך בהיותו פעיל בתנועה.
לראשונה בחייו נעצר בגיל 14 כשחסם כבישי תנועה יחד עם הרב כהנא , בעת ביקורו של שר החוץ האמריקאי קיסינג'ר בישראל, לקראת הסכמי ההפרדה בסיני בשנות ה-70.
בשנים הראשונות בפעילות בתנועת כ"ך היה פעיל שטח נמרץ. יזם פעולות חריפות נגד המיסיון ונעצר בחשד להצתת דירה של מיסיונרים.
במשך שנים הוביל את הקו המיליטנטי ביהודה ושומרון לנהוג ביד קשה ובלתי מתפשרת כלפי האויב הערבי.
במשך עשור שנים היה דובר תנועת כך. בכל מערכות הבחירות בהם רץ הרב כהנא היה מראשי הפעילים.
בשנת 84 כאשר הרב כהנא הצליח בפעם הראשונה להיכנס לכנסת, מינה את מרזל למזכיר הסיעה בכנסת, במסגרתה ארגן את הפעילות הפוליטית הענפה של הרב כהנא ותנועת כ“ך.
יו"ר הכנסת שלמה הלל, פעל להצר את צעדיו של הרב כהנא, ופעל לשינויים אין סופיים בתקנון הכנסת נגד פעילות תנועת כ"ך בכנסת. בין השינויים שפעל היה לאפשר להרחיק את מרזל מבנין הכנסת, לאור תלונות של ח"כים ערבים ושמאלנים. אך הוא המשיך את פעילותו.
מרזל זכור במיוחד שסייע רבות לתיקון חוק 'מיהו יהודי', שחרור אסירי המחתרת ורדיפת החכי"ם הערבים.
השתתף במאות הפגנות ועצרות שארגן הרב כהנא, בהם עמד לימינו, ואף נעצר פעמים רבות יחד עמו.
לאחר רצח הרב כהנא נבחר לעמוד בראש מזכירות תנועת כ"ך, ורץ לכנסת בראש תנועת כ"ך שנפסלה לכנסת על ידי בג"צ בטענה שהוא ממשיך דרכו הישיר של כהנא.
המשיך להיות ממנהיגי התנועה עד להוצאתה מחוץ לחוק לאחר פרשת ברוך גולדשטיין בשנת 94.
עם הוצאת תנועת כ"ך מחוץ לחוק, הודיע יחד עם כל הנהגתה, שפורש מכל פעילות בתנועה. למרות הכל, התקשורת והשלטונות המשיכו לתייג אותו כמנהיג תנועת כ"ך.
המאבק בסיני:
המאבק בסיני היה ציון דרך מרכזי בפעילותו למען ארץ ישראל. מרזל היה מהראשונים שירד לגור בחבל ימית, מיד שנפוצה השמועה על הגזירה להרוס את הישובים והעיר ימית. השתתף בארגון הסיוע למאבק ב'גן הירוק' בנאות סיני. השתתף בהקמת 'עצמונה' וגר בה. עבר מיד לאחר מכן ל'חצר אדר', וארגן מאבק עז וחסר פשרות שכלל 7 עליות לקרקע כאשר הפינוי האחרון היה יחד עם נסיגת הצבא וכניסת המצרים.
סייע בהקמת 'מעוז הים' בסיני, וארגן יחד אם חבריו את האופוזיציה למימסד בימית, שסרב להתנגד באופן אקטיבי לפינוי אנשי חצר אדר. היה מיוזמי ומארגני ההתבצרויות בבונקרים ובגגות, מה שהקשה על הפינוי. נעצר עשרות פעמים באזור רפיח. לאחר סיום המאבק בימית, החליט בגין לסגור מאות תיקים שנפתחו למפירי הסדר והחוק. מרזל לא זכה לחנינה.
פעילות בצה"ל:
התגייס לצה"ל בגיל 20 לאחר סיום לימודיו בישיבה במסגרת 'ישיבת הסדר' בימית, בה למד לאחר שעבר להתגורר במקום בתקופת המאבק על ימית. במלחמת לבנון לא נקרא להתגייס עקב משפט שהיה נגדו בשל הפעילות בימית, אך החליט להתנדב בכל מחיר. למלחמה לתוך לבנון הגיע בטרמפים ולחם בגזרה המרכזית כטנקיסט, והיה מהראשונים שכבשו את ציר בירות דמשק. במהלך כיבוש המקום זיהה מספר אנשי קומנדו סוריים. הוא הסתער לעברם וחיסל שבעה אנשי קומנדו. באותו ארוע הוא נפצע מרימון שנזרק לעברו. אחרי טיפול קצר חזר לטנק והשתתף בכיבוש המוזיאון בבירות.
במהלך שהותו בעיירה 'בחמדון' סייע לשפץ את בית הכנסת היהודי במקום, ודאג להעביר לאנשי חב"ד את הבקשה לתיקון מקווה טהרה, שבסופו של דבר אכן שופץ בהתערבות אישית של הרבי מלובביץ'.
לאורך כל המלחמה דאג לשירותי הדת במקום ולהנחת תפילין לחיילים. נלחם בצבא נגד בעיית ההתבוללות בלבנון. באחת הפעמים אף ירה לעבר לבנונית שנכנסה לבסיס. מרזל נשפט, אך התופעה נפסקה. פעמיים
במהלך שירותו הצבאי סירב פקודה כאשר הגיעו הדברים להתנגשות עם נושאי דת.
בסיום שירותו הצבאי נשלח על ידי הצבא כשליח בארצות הברית במסגרת פרוייקט 'שראל', להסברת המצב ולגייס עולים ומתנדבים.
מאסרים, מעצרים והרשעות:
פעילותו למען ארץ ישראל ותורת ישראל לוותה במאות מעצרים ועשרות הרשעות. מרזל תמיד עמד בחזית המאבקים ומעולם לא ברח. גם במאבקים קשים ומרים, היה מוכן לשלם את מלוא המחיר. זכורבמיוחדהמעצרים במאבקים ב'סבסטיה', נגד הסכמי הסכמי ההפרדה, פעילות נגד המיסיון ובמאבקים נגד ניתוחי מתים. היה עצור פעמים רבות במאבקי גוש אמונים על שכם, יריחו וחברון, ומפעל ההתיישבות ביש"ע. פעמים רבות נחשד ונעצר בחשד לתקיפת ערבים ורכושם. לאחר פרשת גולדשטיין הוכנס באופן שרירותי, לאחר מרדפים אחריו, למעצר מינהלי למשך חצי שנה, ולאחר מכן למעצר בית מינהלי במשך 3 שנים!
בגיל 17 הורשע בפעם האשונה בבית המשפט, ומאז הורשע עשרות פעמים. תשעה פעמים נאלץ לשרת בעבודות שרות. גיליון ההרשעות האידיאולוגיות של מרזל, נחשב לאחד מהגדולים במדינה. מרזל, מיותר לציין, רואה בכך תעודת כבוד.
חברון – מאז ולתמיד:
מרזל וחברון, הם שני מושגים שנקשרים אחד בשני במשך שני עשורים. שם הקים את ביתו. הפך את חברון למקום מרכזי ואתר תיירותי אליו מגיעים רבבות מבקרים בשנה.
כבר כילד ביקר עם הוריו בחברון, בעת שהרב משה לוינגר, אבי הישוב היהודי בחברון, התיישב ב'מלון פארק'. היה פעיל יחד עם פרופ' בן ציון טבגר ע"ה, בחפירות בבית כנסת אברהם אבינו ובשיקום בית העלמין. ביחד עם מורו הרב כהנא פלש שלוש פעמים לשטח צבאי סגור בבית הדסה ונעצר. הרבה לפני שעלה בדעת מישהו שרק בדרך הזאת יצליחו להתגורר בחברון. סייע ל'נשות הדסה' שהיו מבוצרים בבניין במשך חודשים ארוכים.
אך טבעי היה שאת חתונתו עם זוג' שרה, ערך ברחבת מערת המכפלה. 20 שנה לאחר מכן סגר מעגל, וחיתן את שתי בנותיו בשדה המכפלה אשר בחברון.
בליל הכלולות, עבר לגור בשכונת אברהם אבינו. היה בין הראשונים שבאו לגור בתל רומידה (אדמות ישי) בשנת 84, שם גר עם תשעת ילדיו למעלה מ-20 שנה בקראוון רעוע.
עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה בשנת 87, פסק זרם המבקרים היהודים למערת המכפלה וחברון.
מרזל לקח על עצמו משימה לשנות את המצב. בזכות פעילותו, חברון נכנסה לתודעת ההמונים. מרזל פעל כמעט לבדו והצליח במה שנכשלו רבים וטובים, והביא רבבות יהודים מידי שנה לעיר האבות.
בדרך זו, הצליח ליצור קשרים ענפים עם המגזר החרדי. עשרות אדמו"רים רבנים וגדולי תורה מכל גווני הקשת, הגיעו בזכות פועלו לחברון ונקשרו בקשר הדוק לחברון ולהתיישבות ביש"ע.
בביתו שבתל רומיידה ביקרו גדולי הרבנים בעולם החרדי. ביניהם: פוסק הדור הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, האדמו"רים מקרלין וערלוי ועוד.
היה שותף למאבקים רבים במערת המכפלה שהגבירו את האחיזה היהודית במקום. קידם את המקום לבלי היכר. ארגן את כל הפעילות במקום. בהשתדלותו הוכנסו למערה 8 ספרי תורה חדשים וציוד רב.
במערת המכפלה הקים שני כוללים, מה שהוסיף רבות להחייאת המקום.
ביחד עם ישראל ברמסון הקים את הכנסת אורחים חברון, בו מתארחים, מאות אנשים מידי שבוע. ביתו של מרזל עצמו, נהפך לבית הכנסת אורחים שוקק חיים.
דואג באופן אישי לחיילי צה"ל ולנזקקים באזור קריית ארבע וחברון.
הקים את תלמוד תורה בשיטת הרב זילברמן אותו הוא מנהל עד היום. שיפץ את אתר קבר ישי ורות והקים בו בית כנסת. במשך שנים דאג לכל ענייני חב"ד בחברון, ושיקם את מורשת חב"ד בחברון.
העלה לתודעה את נושא בית העלמין האשכנזי של חב"ד בחברון וקברה של הרבנית מנוחה רחל סלונים.
בזכות תושייתו נמנע העברת חלקת חב"ד לידי הפלשתינים בהסכם אוסלו ב'.
במשך שנים דאג לשיפוץ המקום. במשך חודש וחצי שבת עם משפחתו במקום במחאה על ההפקרות הביטחונית של המקום. פתח כולל במקום, מה שהביא לאחיזה יהודית קבועה. למען המשך טיפול בענייני חב"ד בתוך חברון, סייע לרב דניאל כהן לפני שנתיים להתגורר בחברון, ולטפל בנכסי חב"ד.
כיהן כחבר במועצה מקומית קריית ארבע ובחברה לפיתוח קריית ארבע וכחבר בהנהלת הישוב היהודי בחברון.
קשריו עם הציבור החרדי:
מתוך אמונה והכרה שהציבור הדתי והחרדי חייב להתאחד כדי להוביל מערכות משותפות למען קדשי ישראל ולעתיד ההתיישבות ביש"ע, וכדי למנוע ממפלגות אנטי דתיות לצבור כח, הבין כי חייבים לפרוץ את הדרך לכיוון החרדי. כמו כן מנהל מרזל אורח חיים חרדי למופת.
במשך שנים היה פעיל במאבקי הציבור החרדי. השתתף פעיל במאבק נגד ניתוחי מתים, סגירת רחובות בשבת, מיהו יהודי, פעילות נגד הרפורמים, מיסיון, הפלות , וכו'. במשך שנים כל בעיה שהתעוררה בציבור החרדי, פעל מאחורי הקלעים לפתור את הבעיה, ולסייע. מה שיצר אמינות ודלת פתוחה אצל גדולי ישראל והרבנים שראו בו שליח נאמן לנושאים החשובים להם.
היחס המיוחד של מרזל כלפי הציבור החרדי הביא את הרבנים לביקורים תכופים בחברון ולסיוע להתיישבות ביש"ע. כך למשל בזכות קשריו פעל רבות בקרב המגזר החרדי למניעת בחירתו של שמעון פרס לנשיא המדינה, ועלייתו של משה קצב. בשנת 2000 בהוראת הרבנים, סייע רבות להעברת חוק טל בכנסת. עזר רבות להתיישבות החרדית ביש"ע.
נחשב בקרב הממסד ביש"ע ומפלגות הימין למומחה למגזר החרדי. רבים מקשרים את נטיית הציבור החרדי ימינה בשנים האחרונות, בין היתר, לפעילותו של מרזל במגזר.
פעילות צדקה וחסד:
מפעיל ביש"ע קרן צדקה גדול, שהוקם ביחד עם אדיר זיק ז“ל וישראל ברמסון. מחלק מצרכים וסיוע כספי למאות משפחות. זאת בנוסף לפעילות הכנסת אורחים חברון.
פעילות למען יהודי ברית המועצות וסוריה:
בשנות ה-70 היה פעיל נמרץ למען יהודי ברית המועצות ולמען אסירי ציון. זכור במיוחד פועלו למען השר שרנסקי, יוסף מנדלביץ, יעקב לוין ואחרים, שעד היום מוקירים לו על פעילותו. מספר פעמים נעצר על ידי השלטונות במסגרת פעילות זו. פעל למען הוצאתם של יהודי סוריה.
השתתף במאבקים נמרצים נגד הסגרת יהודים לשלטונות של גויים. החל את המאבק נגד הסגרת נקש. ממייסדי "הוועד לשחרור יהונתן פולארד" ועד היום פועל בנושא זה.
יד לאחיות:
במשך חצי יובל שנים מנהל מרזל מערכה להוצאת נערות יהודיות מכפרים ערבים. הצליח להציל כ-300 יהודיות מידי ערבים. מרזל רואה בכך צוואה אישית ממורו ורבו הרב מאיר כהנא הי"ד. כל פניה בנושא התבוללות, הוא משתדל לעזוב הכל ולטפל בבעיה. מוסדות רבים ברחבי הארץ, פונים בדרך קבע למרזל כדי שיסייע להם בנושא התבוללות וחטיפת נערות לכפרים ערביים.
הקול מהשטח:
בשנת 97 הקים יחד עם חיים דידובסקי את סוכנות הידיעות "הקול מהשטח", במטרה להלחם במגמתיות של התקשורת. הקול מהשטח, רשם לעצמו הישגים גדולים בנושא דברור נושאים הקשורים ליש"ע והמאבק על ארץ ישראל. לאחר מכן הוסב שמה של הסוכנות ל"קול רינה", לזכרה של רינה דידובסקי הי"ד שנרצחה בטבח אכזרי בדרכה לקרית ארב.
בחירות לכנסת:
לראשונה השתתף ברשימה לכנסת ברשימת כ“ך, בראשה עמד הרב כהנא הי“ד. מרזל שהיה עוזרו הוצב בראשית הרשימה, אולם מיד לאחר מכן נפסלה הרשימה מלרוץ לכנסת.
בבחירות 2003, החליט חבר הכנסת מיכאל קליינר, יו"ר תנועת 'חרות', לצרף לרשימתו את ברוך מרזל, שמהווה כח אלקטוראלי גדול. מרזל התלבט רבות בעניין, ולאחר שנוכח כי אין במפה הפוליטית, מפלגה המייצגת נאמנה את נושאי ארץ ישראל, החליט להצטרף כמספר 2 ברשימה. מפלגות השמאל יו"ר וועדת הבחירות המרכזית בראשות השופט מישאל חשין, פעלו נמרצות לפסול את מרזל מלרוץ לכנסת. לאחר מאבק ארוך ומתיש, בג"צ הכשיר בסופו של דבר את מרזל, כתוצאה מכך שביקש להכשיר גם את חברי הכנסת הערביים.
למרות הזמן הקצר עד לבחירות, הצליחה 'חרות' לגרוף למעלה מארבעים אלף קולות, אך לא עברה את אחוז החסימה, למרות שהייתה קרובה לכך מאד.
המפלגות החרדיות והאיחוד הלאומי, שחששו מכוחה של 'חרות' עקב הצטרפותו של מרזל, עשו יד אחת להלחם נגד המפלגה, והשקיעו הון רב בקמפיין נגד 'חרות'. הם לא הצליחו להכפיש את שמה במהומה, וכל העת נופפו בדימוי הנמוך שיצרו ל'חרות', כביכול עומדת היא כמפלגת שוליים. תלונות רבות מכל רחבי הארץ הגיעו על זיופים בקלפיות, ופסילת קולות של המפלגה.
(החומר מבוסס על נתונים מעיתונים 'מעריב', 'ידיעות אחרונות', 'הארץ', 'השבוע', 'מקור ראשון', 'נקודה', ארכיון יש"ע)
נושא: ברוך מרזל - קורות חיים וציוני דרך בפעילות הציבורית (נקרא 4023 פעמים)