לגבי שיער ארוך,
אסור לגדל שיער ארוך (יש בשיער ארוך שלוש בעיות הלכתיות שיפורטו להלן)
ומצאתי בשאילת שלמה חלק א' ס' טו התייחסות לנושא:
חציצה בתפילין על-ידי בלורית
שאלה:
שמעתי אומרים שאם מגדלים בלורית קדימה או שערות ארוכות אחורה, יש בעיה בהנחת תפילין משום חציצה.
תשובה:
1) בשולחן ערוך נפסק: "לא יהא דבר חוצץ בין תפילין לבשרו" (או"ח כז ד). וכתב על זה ה"מחצית השקל": "ורע עלי המעשה של אותן האנשים שמגדלים בלוריותהן, מלבד כי הוא דרך שחץ וגאווה... יש בו איסור בהנחת תפילין". (מחה"ש שם ס"ק ד, מובא במ"ב כז ס"ק טו). והוא מוכיח שאם יש מעט שערות - יש מקום לומר שזה גידולן הטבעי ואינן חציצה, אבל אם גדולות ומרובות - אי אפשר לומר כן (שם). ולא ברור הוא מהו שיעור אריכות שער כדי שייחשב הדבר כשחץ וגאווה, וזה גם תלוי בתסרוקות. ואת הקושיה מנזיר, אבל ומצורע, מנודה ומיכל בת שאול, כבר תירצו אחרונים דהיינו רבותייהו.
והובאו דבריו להלכה על ידי גדולי האחרונים אשר מפיהם אנו חיים, הלא המה: שולחן שלמה, קיצור שולחן ערוך (י, ו), משנה ברורה (ס"ק טו), כף החיים (ס"ק טו), תוספות חיים, פתחי עולם ועוד.
2) לפי זה, מי שמגדל בלורית מעורר שתי בעיות:
א. בעיה של קיום מצוות תפילין.
ב. בעיה של ברכות תפילין לבטלה.
אמנם הגאון ערוך השולחן חלק על מחצית השקל וכתב: "ואיני רואה בזה שום טעם, דאיזה גבול תתן לשער", וסיכם שהשער הטבעי הגדל במקום זה אינו מהווה חציצה (כז יד). אבל אי אפשר לנו לפסוק כערוך השולחן מכיוון שהוא יחיד נגד רבים, וכלל גדול בידינו: יחיד ורבים - הלכה כרבים, ויש הרבה חילוקים בכלל זה, ואין מקומם כאן.
3) מחבר אחד הביא בעניין זה משל יפה (על יסוד דברי שו"ת הריב"ש סי' ש"צ) לגבי הלכה שהרוב מתירים ומיעוט אוסרים: "אם איש אחד יצטרך לילך על גשר אשר כולם יאמרו שהוא גשר חזק, ורק שר חכם אחד יאמר שהוא גשר רעוע וסכנה היא להלוך על גשר זו, הלא בוודאי לא ילך שום איש על גשר זו. ואם כן, אם על ענייני הגוף יחשוב להחמיר כל כך, קל וחומר בן בנו של קל וחומר שיש להחמיר בענייני הנפש, לעשות המצווה על צד הכשרות והיותר טוב בבירור גמור" (קונטרס "דא גזירא דאורייתא").
ובנידוננו, שאדרבה - אחד אומר שזה חזק והרוב אומרים שזה רעוע, קל וחומר אבי אביו של קל וחומר שיש להיזהר.
ולא עוד אלא שהגאון ערוך השולחן בעצמו סייג דבריו וכתב: "בלורית שמסבב גם צדדי השער של מקום אחר למקום הנחת תפילין בזה ודאי יש חציצה". אם כן, הוא בעצמו אסר בלורית והתיר רק שערות ארוכות קדימה שמסודרות בצורה טבעית מלמעלה למטה. וגם בזה הינו יחיד, כאמור. ואמנם יש פוסקים שלימדו זכות על המניחים תפילין על גבי בלורית, ופסקו שאין חציצה (קרן לדוד סי' י. ארץ צבי ס' ו. פני אריה ס' ו ועוד). אבל בוודאי לכתחילה טוב להיזהר (יחוה דעת לגר"ע יוסף, ח"ב סי' ב). וגדולי ירושלים בדור האחרון פסקו לאסור (עיין קונטרס "דא גזרה דאוריתא").
4) ואם באנו לכך יש להעיר על בעיה נוספת בגידול בלורית קדימה ושערות ארוכות אחורה משום חוקות הגויים. כלשון הב"ח שאין לגדל שערות כמו גויים: "והוא שמגדלים השער לנוי וליופי כמו בתולות" (יו"ד קעח).
ועניין זה של חוקות הגויים משתנה לפי אפנת הגויים - אם דרך הגויים לגדל קדימה אין לגדל קדימה, ואם דרך הגויים לגדל אחורה אין לגדל אחורה. וזה לשון הט"ז: "דחד טעמא הוא שהכלל הוא שיש לישראל להבדיל מהם, ומה לי בכך, ומה לי בכך, כי המדינות חלוקות במנהגם בזה" (שם), כי ציוותה התורה שכמו שאנו נבדלים מהגויים בדעותינו ובמעשינו, כך יש לנו להיות נבדלים בהופעתנו החיצונית, בלבוש ובתסרוקת (עיין רמב"ם הלכות ע"ז יא א).
דברי הב"ח נתקבלו על ידי הרבה פוסקים: הפרישה, הט"ז, הש"ך, הברכ"י והגר"א אשר מימהם אנו שותים. ואמנם גם בנקודה זו יש פנים לכאן ולכאן, ויש פוסקים שכתבו שאין משום חוקות הגויים. ואלו דברי החזו"א שרשם בכתב ידו בשער הספר "דא גזירה דאורייתא": "אם אמנם ראוי ליראי ד' יתברך לנטות בלבושים ובשאר עניינים לדרך היותר צנועה וכמנהג החברים, והפרישה החיצונה איננה סימן יפה על הפנימית, אבל איסור ובחוקותיהם לא תלכו אינו אלא במתאוה להתדמות להם אבל לא באוהב את היופי המוסכם ואין עולה על דעתו להתדמות להם. וכמו שכתב הגר"א ז"ל בביאורו, וכמו שכתב הרמ"א ז"ל דדוקא ביש בזה פריצות או דבר בלתי טעם, אבל יופי המוסכם אינו בכלל זה, ודוקא מגדל כבתולה בזמן שהנכרים נוהגין כן, והוא רוצה להתדמות להם הוא בל"ת". על כל פנים ודאי שלכתחילה יש לחוש (יחוה דעת שם).
5) כל אלה נתבארו באריכות בקונטרס "דא גזירה אורייתא" שיצא לאור בדור הקודם בירושלים, וכלל פסקים מפורטים של גדולי ארץ ישראל וגם חתימות הרבה גדולים שהסכימו לתוכן הדברים.
אמנם מרן הרב קוק אינו חתום שם, אבל הסביר רבנו הרב צבי יהודה שהוא הסכים לתוכן הדברים, אבל לא רצה להצטרף לחוברת בגלל הביטויים החריפים והסגנון הקנאי.
6) וכן הוסיף מרן הרב קוק שיש לדון על זה מצד אחר, והוא עניין של "לא ילבש גבר שמלת אשה", שלדעתו הוא הרבה יותר מכריע וברור מאשר שתי הנקודות הראשונות, כלומר חציצה ומשום חוקות הגויים. שהרי "לא ילבש" - אין הכוונה רק שהאיש לובש בגד אישה, אלא גם שעושה בגוף שלו טיפולים שמיוחדים לאישה. למשל אסור לגבר להוריד שערות ממקומות שעירים, ללקט שערות לבנות מתוך השחורות, לצבוע שערות וכדו' (שו"ע יו"ד קפב. קיצור שו"ע קעא). וכן יש שאסרו לגבר "לשבת בפני הראי" כדי להתייפות.
אם כן, בכל טיפול והבלטת יופיו של הגבר יש עניין של "לא ילבש". לעומת שתי הנקודות הראשונות שבהן יש מקום לדון ולהתווכח, הנקודה השלישית הרבה יותר חמורה ומכריעה. בשו"ת בני בנים סע' ו ז, חלק הר' יהודה הרצל הנקין על דברינו, באוחזו בשיטה שאין משום חציצה ואין משום חוקות הגויים, אבל לא דן בעניין לא ילבש, ודברינו לא זזו ממקומם.
אם כן, מכל הסיבות האלה נראה ברור שאין זה משורת היהדות לגדל בלורית קדימה או שערות ארוכות בכלל. (ועיין עוד תשובה רסט בעניין גידול שערות ארוכות).
וגם בס' רע יש התייחסות לנושא
גידול שערות ארוכות
משלושה צדדים יש להסתכל על עניין זה. לגבי שני הצדדים הראשונים יש מקום לדון, אבל לגבי הצד השלישי, הדבר ברור ומוחלט לאסור והם:
א. חציצה בתפילין.
ב. משום חוקות הגויים.
ג. מלבוש האדם הישראלי.
חציצה בתפילין
למדנו בשולחן ערוך (או"ח כז, ד): "לא יהא דבר חוצץ בין תפילין לבשרו". וכתב על זה "מחצית השקל": "ורע עלי המעשה של אותן האנשים שמגדלים בלוריותיהן, מלבד כי הוא דרך שחץ וגאווה, יש בו איסור בהנחת תפילין", ומובאים הדברים בקיצור שו"ע (י, ו) ובמשנה ברורה (ס"ק טו).
והמשנה ברורה הוסיף שגם אם השערות מרובות אי אפשר לסדר את התפילין שיהיו מהודקות ושיהיו בדיוק באמצע. (וכן בספר חתן סופר פכ"ז שבלורית נחשבת כחציצה מן התורה. ובספר אות החיים ס' כ"ז סק"ו שזה חציצה, מדרבנן, אמנם).
אבל בערוך השולחן (כז, יד) כתב להקל, בתנאי שהשער מסודר בצורתו הטבעית בדרך גידולו מלמעלה למטה, ואינו מסובב הפוך. (וכן בשו"ת ארץ צבי ס' ו' כתב דלכתחילה ראוי להחמיר, אבל מ"מ בדיעבד יוצא ידי חובתו).
בסיכומו של דבר, יש מגדולי הפוסקים שאוסרים, אבל יש מהם המקילים.
אבל אם השערות קצרות, ואינן ארוכות בצורה מוגזמת, מותר (קיצור שו"ע) וכל זה מדובר, כמובן, על גידול בלורית קדימה.
חוקות הגויים
הרמב"ם כתב (הלכות ע"ז, יא, א): "אין הולכים בחוקות העכו"ם ולא מדמין להם, לא במלבוש, ולא בשער וכיוצא בהן, שנאמר: 'ולא תלכו בחוקות הגוים', ונאמר: 'ובחוקותיהם לא תלכו', ונאמר: 'הישמר לך פן תנקש אחריהם' - הכל בענין אחד הוא מזהיר: שלא ידמה להם, אלא יהיה הישראלי מובדל מהם וידוע במלבושו ובשאר מעשיו, כמו שהוא מובדל מהם במדעו ובדעותיו. וכן הוא אומר: 'ואבדיל אתכם מן העמים'. לא ילבש כמלבוש המיוחד להם, ולא יגדל ציצית ראשו כמו ציצית ראשם (והדגיש בשו"ת דברי חיים חיו"ד ס' ל שאפילו אינו מתכוון להידמות להם, בכל זאת אסור) ...וזה הנקרא: בלורית". אלא שצריך לברר את הגדר של חוקות הגויים, למשל לא נראה שייאסרו לנו משקפיים מפני שגויים מרכיבים אותם.
התוספות (ע"ז יא, א ד"ה ואי) ציינו שני מיני חוקות הגויים:
א) דבר שקשור לעבודה זרה.
ב) דבר שעושים להבל ושטות. ולפי זה, גידול שער שלא נעשה לשם עבודה זרה, ולא לשם שטות אלא לשם יופי, יהיה מותר.
אבל הבית יוסף (טור יו"ד קע"ח) הביא בשם המהר"י קולון (שורש פ"ח) שזה כולל "דבר אשר שייך בו פריצות דרך הצניעות והענווה" וכן נפסק בשו"ע על ידי הרמ"א (יו"ד קעח): "דבר שנהגו בו העכו"ם לשם פריצות כגון ללבוש בגדים אדומים". רואים אנו, שיש איסור תורה להיגרר אחרי אפנת הגויים, בלבישת בגדים הנעשים לשם התבלטות בצורתם וצבעיהם, הצועקים ומושכים את העין, או שאינם צנועים - כגון מפני שהם צמודים לגוף.
וכן נפסק להלכה. וזה לשון הקיצור שו"ע (ג, ב): "לא ילבש מלבוש המיוחד להם לשם גאות [=התבלטות] ...או שהיה מנהגם להיות להם רצועות [נעל] אדומות, ושל ישראל שחורות, משום שצבע שחור מורה על ענווה ושפלות וצניעות... ומזה ילמד כל אדם לפי מקומו ושעתו, שהמלבוש העשוי ליוהרא ופריצות, לא יעשה הישראלי כן, אלא מלבושיו יהיו עשויין בעניין המורה על הכנעה וצניעות. וכן אמרו בספרי (פ' ראה): שלא תאמר: הואיל והן יוצאין בארגמן, אף אני אצא בארגמן... שדברים הללו דברי שחץ וגאווה הם, ולא כאלה חלק יעקב, אלא דרכם להיות צנועים וענווים ולא לפנות אל רהבים".
כאמור לעיל, איסור בלורית מוזכר במפורש ברמב"ם אלא שלדעתו (עיי"ש) הכוונה לצורה מסוימת של גידול וגילוח שער, הקשורה לעבודה זרה. אבל הב"ח (יו"ד קעח) כתב: "והוא שמגדלין השער לנוי וליופי כמו בתולות, דרך שחץ וגאווה", (וכן בש"ך וכן בט"ז שדרך עכו"ם בעלי מלחמות בהרבה מדינות לגדל שער שלהם מאוד ואינם מגלחים עצמם כלל, לא יעשה כן הישראל". וכן בספר ברכי יוסף לחיד"א בשם ר"ד קורינאלדי והוסיף: "והרבה בחורים במדינותינו נכשלים בזה ויש להוכיחם, אולי ישובו").
אם כן איסור תורה לנו להיגרר אחרי אפנת הגויים שנעשית לשם התבלטות, אלא לשמור על הטבע הישראלי של צניעות. ולא עוד אלא שלפי הב"ח, גידול שער "כמו בתולות" הוא במפורש איסור תורה.
"לא ילבש"
כתוב בתורה "ולא ילבש גבר שמלת אשה" (דברים כב ה). ואין הכוונה רק לבגדים אלא לכל טיפול בגוף המיוחד לאישה, שאסור לאיש, כמבואר בשולחן ערוך (יוד קפב) ובקיצור שו"ע (קעא) בכמה דוגמאות: להשיר שער במקומות שעירים, ללקט שערות לבנות, לצבוע שערות. וכל טיפול והבלטת יופיו של הגבר יש בו איסור תורה של "לא ילבש". עד שאסרו לגבר להסתכל בראי, אלא אם כן זה אינו להתנאות אלא לסדר עצמו שיהיה נקי ומסודר.
כך האריך לבאר ר' יהושע וילדמן בספר מיוחד "קדושים תהיו" והסכים לדבריו מרן הרב קוק ורבנו הרב צבי יהודה קוק שכל יפוי גופו של הגבר יש בו איסור תורה של "לא ילבש", ודבר זה שייך גם לצורת המלבושים.
ולגבי שתי הנקודות הראשונות, אם אדם לא יגדל שערות ארוכות בצורה מוגזמת, יתכן שיש מקום להקל, אבל בעניין זה, אפילו שערות קצת ארוכות תהיינה אסורות, אם זה נעשה לשם יופי.
ודבר זה מוגדר על ידי התורה כתועבה (דברים כב, ה) וה' יתעב גבר המתנהג בצורה נשית (עיין רבי אברהם אבן עזרא שם) וכל נפש יפה נסלדת מזה.
מלבוש האדם הישראלי
דברי הרמב"ם המובאים לעיל "יהיה הישראלי מובדל מהם וידוע במלבושו" - מדגישים שגם המראה החיצוני צריך להיות מותאם לאופי הפנימי. גם הלבוש הוא ביטוי של רוח האומה. "ויהי שם לגוי - מלמד שהיו ישראלים מצוינים שם (הגדה של פסח) בלבושיהם" (כל בו. אורחות חיים. ריטב"א. רשב"ם עפ"י מדרש). "הצניעות המתגלית גם בדמותו החיצונית של גוף האדם וגם בתלבושת בגדיו, המקושרת עם טהרה, הרי היא כמוה שייכת לתכונת אופיים של ישראל" (רבנו הרב צבי יהודה - לצניעות ולטהרה בישראל).
ויש שהגיעו הדברים גם למסירות נפש: כך הורה למעשה הגאון מווילנא ליהודי עירו שהיגררות אחרי לבוש נכרי היא בייהרג ואל יעבור (חכמת אדם פט א, והושמט בגלל הצנזורה, והוחזר בסוף הספר בדפוסים החדשים).
וכן למדנו בגמרא (סנהדרין עד ב) שבשעת הגזרה, על היהודי ליהרג ולא לשנות "ערקתא דמאסנא" כדברי רש"י - "שרוך נעל, שאם דרך העכו"ם לקשור כך, ודרך ישראל בעניין אחר, כגון שיש צד יהדות בדבר ודרך ישראל להיות צנועים, אפילו שינוי זה שאין כאן מצווה אלא מנהג בעלמא". (וכן בהגהות מיימוניות הלכות יסודי התורה ה ג "רצועות מנעל... שנהגו משום צניעות ומנהג יהדות").
כל זה ציין רבנו הרב צבי יהודה והוסיף "חזון ישעיהו על 'יהודה וירושלים' על תלבושת בנות ציון, נמשך מתוך דרישת התרבות העצמית בניגוד לסיפוק בתרבות ילדי נכר, מתוך הדרישה המקורית, לתורה ולתעודה (ישעיהו ב, ג, ד, ח. לצניעות ולטהרה בישראל אור לנתיבתי עמ' רעו). [המשך מאמר זה נמצא ב"עם כלביא" - עניינים כלליים, במאמר "התורה ורגש היופי"] (ועיין תשובה טו).
ולגבי זקן אני אכתוב בעוד יום או יומיים (בלי נדר).
