בתור חילוני,אני מבצע את הדברים המוזכרים להלן כמו כל נער בן גילי.
פעם סיפרו לי שדבר זה מותר בתנאי שאין אשה\נערה בקיצור סוג של נקבה בחדר אותו אתה מבצע דבר זה.
אני בטוח ב99.9% שאין מקור ל"היתר" שצינת. אם מישהוא יודע על מקור ל"היתר" הזה שיכתוב.
לא נראה לי שיש, אגב, מהי האסמכתא לאיסור ?
אני רואה שהנושא מעניין הרבה אנשים בפורום וע"כ החלטתי להביא כאן חלק מהערך השחת זרע מהאנציקלופדיה התלמודית (המספרים בגוף הטקסט הם הפניה להערות שמובאות בסוף)
אנציקלופדיה תלמודית כרך יא, השחתת זרע
א. האיסור. אסור להוציא שכבת זרע לבטלה1, שנאמר: לא תנאף2, לא תהא בך ניאוף בין ביד בין ברגל3, והוא שמשפשף מילתו ביד או ברגל4 וממשמש באמתו ומוציא שכבת זרעו לבטלה5, שהרי לא כתוב לא תנאף באשה - כדרך שכתוב ואיש אשר ינאף את אשת איש6 - אלא לא תנאף סתם7, והיינו אפילו שלא באשה, אלא ביד או ברגל8. יש מהראשונים שמנו איסור זה בין הלאוין כלאו מיוחד ממקרא זה: לא תנאף, לא תהנה לאף כגון המנאפים ביד או ברגל9, היינו שלא תתן מקום לאף וחימה שיהנה וישלוט בעולם על ידי הניאוף ביד וברגל10. מהאחרונים יש שכתבו שאין דרשה זו של לא תנאף אלא אסמכתא בעלמא10א.
יש מהראשונים סוברים שאיסור השחתת זרע הוא בכלל מצות פריה-ורביה*, שמלבד המצוה בקום ועשה של פרו ורבו יש בכלל זה אף שב ואל תעשה שלא להשחית זרע11, ומי שאינו מוזהר על פריה ורביה אינו מוזהר על השחתת זרע12. ורוב הראשונים חולקים וסוברים שאין איסור השחתת זרע תלוי במצות פריה ורביה13. יש שכתב שמהלאו של ונשמרת מכל דבר רע14, שלא יהרהר ביום ויבוא לידי טומאה בלילה15, שהיא דרשה גמורה16, למדים שגרם של השחתת זרע אסור מן התורה17.
השחתת זרע היתה חטא של דור המבול, שנאמר: כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ18, ועבירה זו היתה בידם19, וזה קלקולו של דור המבול מוציאים שכבת זרע לבטלה20, כמו שכתוב: ושחת ארצה21, ואף השחתה זו כך22. חטא זה הוא אף של ער ואונן23, שנאמר באונן: ושחת ארצה וגו' וירע בעיני ה', וער אף הוא באותה מיתה מת, שנאמר: ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה'24, ובאונן נאמר: וימת גם אתו25, שאף הוא באותה מיתה מת26, כמיתתו של ער מיתתו של אונן, וכרעתו של אונן משחית זרעו היה ער27.
כתבו ראשונים שהאריכו חכמים בלשונם לאיים ולהפחיד המוציא שכבת זרע לבטלה28, ואיסור גדול הוא29, ועון זה חמור מכל עבירות שבתורה30, והעושה כן כאילו שופך דמים31 והורג את הנפש32, שנאמר: הנחמים באלים - המתחממים בעצי אילנות, בעלי הנאה33 - שוחטי הילדים34, אל תקרי שוחטי אלא סוחטי35, ועליהם נאמר: ידיכם דמים מלאו36, אלו המנאפים ביד37, שמכל טיפה היה ראוי להיות נוצר זרע קודש38. והוא כאילו עובד עבודה זרה, שנאמר: תחת כל עץ רענן39, וכאילו מביא מבול לעולם40, שעבירה זו היתה בידם של דור המבול41, וחשוב כבהמה42, וחייב מיתה43, שנאמר ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה' וגו' וימיתהו ה' וגו' וירע בעיני ה' אשר עשה וימת גם אתו44, והוא בנידוי45. ונחלקו ראשונים: יש סוברים שחכמים נידו כל מי שיעשה כן46, ויש סוברים שאינו מנודה מעצמו, אלא שחייבים לנדותו47.
אם יצרו של אדם מתגבר עליו ומתיירא שלא יכשל באשת איש, או באשתו נדה, או שאר עריות, יש שכתבו שיש לו להוציא זרעו באותה שעה, ומוטב שיעבור בכך ואל יחטא באשה, אלא שהוא צריך כפרה48, ואף על פי שאמרו שעון זה חמור מכל עבירות שבתורה49, לאו דוקא הוא50. וכתבו אחרונים שהדברים אמורים במי שהכין את עצמו לבוא על הערוה והרהר תשובה בלבו, שלא יחשוב שעבירה זו שעל ידי מעשיו יצא זרעו לבטלה, אם יפרוש ולא יבעול, חמורה מכל עבירות51.
ב. לצורך. לצורך בדיקה לברר אם אינו כרות שפכה אמרו שעושים לו תחבולה שיצא ממנו זרע52. ויש שלמדים מזה שאף אם עושה לצורך בדיקה אחרת, כגון אם נמצא דם בעד שלה53 וספק אם הדם בא ממנה או ממנו, מותר להוציא זרע כדי לברר אם הדם ממנו54, וכן יש למדים מכאן שכל שעושה לצורך מצוה מותר אף להוציא זרע לבטלה בידים ולהשחיתו על הארץ55. ויש אוסרים, שלא התירו בבדיקת כרות שפכה אלא דרך תחבולה וגרם, אבל לא בידים56, ועוד שכל האיסור של השחתת זרע הוא משום פריה ורביה57, ולא התירו אלא כשזהו תיקון לפריה ורביה, שאם לא יבדקוהו יהיה אסור לישא אשה משום כרות שפכה58. מטעם זה יש מתירים להוציא הזרע לצורך בדיקת הרופאים כדי לברר אם מניעת ההריון היא ממנו או ממנה, שהרי זה לצורך מצות פריה ורביה59.
אם מותר להוציא זרע בשביל להזריק אחר כך הזרע לרחם אשתו על ידי רופאים במכונה המיוחדת לשם זה - וזו הזרעה מלאכותית שהמציאו הרופאים בדורנו - דנו בדבר כמה אחרונים, ורובם נוטים להיתר שאין זו לבטלה, מאחר שנכנס אחרי כן לגוף האשה, והרי היא אשתו, ואדרבה הרי עושים כן מפני שמועיל יותר להריון ועיבורה, אלא שלהזריע באופן זה לאשה אחרת, שאינה אשתו, פשוט שאסור60, ויש מחמירים, מפני שבשעת הוצאת הזרע הוא לבטלה, ועוד שיוכל להיות שלא יוכלו אחר כך להפעיל הזרע ברחם האשה ונמצא שהוציא לבטלה61.
ג. בגרם השחתה. כל היד המרבה לבדוק באנשים - שבודק עצמו באמתו, שמא יצא ממנו קרי62 - תיקצץ63, שמתחמם ומרגיש כשממשמש ומוציא שכבת זרע לבטלה64, שכל המרבה ליתן ידו על עינו מרבה להוציא דמעה65. ולאו דוקא המרבה אסור66, אלא אף בפעם אחת67. וכן אמרו: יד לאמה תיקצץ68, ולא שדין הוא לקצוץ את ידו, אלא קללה היא69. על בדיקת זב, ע"ע זב.
ר' אליעזר אומר כל האוחז באמה ומשתין כאילו מביא מבול לעולם - שזה היה חטא של דור המבול70 - אמרו לו והלא ניצוצות ניתזים על רגליו ונראה ככרות שפכה ונמצא מוציא לעז על בניו שהם ממזרים, אמר להם אפשר שיעמוד במקום גבוה וישתין או ישתין בעפר תיחוח, ואפילו אם אין לו מוטב שיוציא לעז על בניו ואל יעשה עצמו רשע שעה אחת לפני המקום71, וכל כך למה מפני שמוציא זרע לבטלה72. הלכה כר' אליעזר73. אם היה נשוי מותר74, ונחלקו אחרונים אם דוקא כשאשתו עמו והיא טהורה75 או אף כשאינה עמו76. ומידת חסידות להיזהר אף נשוי77. במקום שאין חשש הרהור כגון כשהוא בפחד שעומד על הגג ובלילה ולפני רבו ובמקום שכינה של בית הכנסת, מותר77א. ואסור לאדם שאינו נשוי לשלוח ידו במבושיו שלא יבוא לידי הרהור78, ואפילו מתחת טיבורו לא יכניס ידו, ובין נשוי ובין שאינו נשוי לא יושיט ידו לאמה כלל אלא בשעה שהוא צריך לנקביו79.
האוכל תרומה, והרגיש שנזדעזעו אבריו - שנעקרה שכבת זרע מגופו80 - אוחז באמה ובולע את התרומה81. ונחלקו אמוראים: אביי אמר במטלית עבה דוקא, שאינה מביאה לידי חימום, ורבא אמר אפילו במטלית רכה, שכיון שכבר נעקרה אין חימום אחר חימום82. הלכה כרבא83.
אסור לאדם שיקשה עצמו לדעת84, מחשש של הוצאת זרע לבטלה85, ויהא בנידוי86, לפי שמגרה יצר הרע על עצמו87, והוא מגונה בתכלית הגינוי88. לפיכך אסור לאדם לישון על ערפו ופניו למעלה, אלא יטה מעט89, שלא יבוא לידי קישוי90, שידיו מונחות על אברו ומתחמם91, או שבגדיו נופלים על מילתו ומתחמם92, או שהשדרה מתחממת93. ויש מפרשים הטעם מפני שגנאי הוא שנראה לאחרים94. ויש אוסרים אף כשפניו למטה95.
אסור לרכוב על בהמה בלא אוכף96.
מכנסיים אסורים96א, אם אינם עשויים כבתי שוקיים, מפני שמביאים לידי השחתת זרע, ואף שיש מקום לומר שהדברים אמורים רק בזמן שאכילת תרומה היתה נוהגת, מכל מקום גם בזמן הזה אין לנהוג היתר אלא במרחץ מפני שהיא לשעה מועטת96ב.
אנציקלופדיה תלמודית הערות כרך יא, השחתת זרע
1. רמב"ם איסורי ביאה פכ"א הי"ח: טוש"ע אהע"ז כג א.
2. שמות כ יג.
3. ברייתא נידה יג ב.
4. תוס' שם ד"ה בין.
5. עי' רש"י על הרי"ף שבת פי"ד, וכן מבואר מהרי"ף שם שדרשה זו היא על הוצאת זרע לבטלה, וכ"מ ברמב"ם איסו"ב שם שכ' המנאפים ביד בענין זה, אבל בפהמ"ש להרמב"ם סנהדרין נד א מפרש ניאוף ביד וברגל על קריבה לעריות, ע"ע גלוי עריות כרך ו עמ' קיא.
6. ויקרא כ י. מעדני יו"ט על הרא"ש נדה פ"ב אות מ.
7. רש"י על הרי"ף שבת שם; מעדני יו"ט נדה שם.
8. מעדני יו"ט שם.
9. סמ"ק סי' רצב לגי' שבסמ"ק כת"י שהביא במעדני יו"ט שם, וכ"ה הגי' ברי"ף שבת פי"ד בכת"י כמש"כ בדק"ס שבת שם, ולפנינו בסמ"ק לא תהנה לאף בלי הסיום כגון כו', ועי' הר"י פרלא לסהמ"צ לרס"ג ח"ב ל"ת צב שר"ל שטס"ה בסמ"ק, ועי' תורה שלמה יתרו כ אות שדמ, ולא ראו הגי' בכת"י שבמעדיו"ט.
10. עי' במדבר רבה פ"כ ופסיקתא רבתי פכ"ד וזוהר הרקיע לרשב"ץ ל"ת יא, ושם לא הוזכר על השחתת זרע רק על סתם ניאוף אבל בסמ"ק מפרש על ניאוף ביד כו', ועי' תורה שלמה שם, ועי"ש שי"מ לא תהנה בריח בשמים ואינו ענין לכאן.
10א. שו"ת פני יהושע אהע"ז סי' מד, עי"ש בארוכה.
11. תוס' סנהדרין נט ב וד"ה והא.
12. ר"ת בתוס' יבמות יב ב ד"ה שלש. ועי' להלן: המוזהרים.
13. עי' רמב"ן נדה יג ב ותוס' יבמות שם וכתובות לא אף ועי' להלן, שם. ועי' ערוך לנר נדה שם ובתשובותיו בנין ציון סי' קלז שר"ל שהאיסור הוא מהלאו של בל - תשחית (ע"ע), וכ' שהדרשה מלא תנאף כו', עי' לעיל, היא אסמכתא בעלמא.
14. דברים כג י.
15. ע"ז כ ב. וע"ע הרהור עברה כרך י עמ' תריא.
16. עי' תוס' שם, וע"ע הנ"ל ציון 22.
17. אחיעזר ח"ג סי' כד. וע"ע הנ"ל עמ' תריב שי"א שדרשה זו היא אסמכתא.
18. בראשית ו יב.
19. רש"י נדה יג א בפי' הגמ' כאילו מביא מבול לעולם, והביא הפסוק כי השחית כו' ופירש כן מה שאמרו בר"ה יב א ברותחין קלקלו.
20. רש"י שבת מא א ד"ה כאילו.
21. בראשית לח ט, עי' להלן בער ואונן.
22. עי' מדרש אגדה נח לפסוק כי השחית, וכן ברבנו בחיי וישב לפסוק ושחת ארצה. ובעיקר הדבר שזהו חטא דור המבול עי' עוד אבות דר' נתן פל"ב וזוהר ח"א סו ב ורמב"ן נדה יג א וריטב"א שם, ועי' תורה שלמה נח אות קנ.
23. יבמות לד ב.
24. בראשית לח ז.
25. שם י.
26. יבמות שם.
27. רש"י עה"ת שם.
28. פהמ"ש להרמב"ם סנהדרין נד א.
29. רמב"ם איסו"ב פכ"א הי"ח; טוש"ע אהע"ז כג ב.
30. שו"ע שם ג, ע"פ זוהר פ' וישב ופ' ויחי, עי' באר הגולה שם.
31. נדה שם א.
32. מס' כלה ובכלה רבתי פ"ב; רמב"ם שם; טוש"ע שם ב.
33. רש"י.
34. ישעיה נז ה.
35. נדה שם; מס' כלה שם.
36. ישעיה א טו.
37. גמ' שם ב; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
38. שו"ת חות יאיר סי' לא ח"ב. ועי' שו"ת צפנת פענח סי' ל וקסד ובכמ"ק שיש בהשחתת זרע ב גדרים גילוי עריות ושפיכות דמים. ועי' שו"ת פנ"י סי' מד שלא אמרו כן אלא להפליג העון, אבל אין זה לא ג"ע ולא שפ"ד אלא עון גדול ואינו בכלל יהרג ואל יעבור.
39. ישעיה נז שם.
40. גמ' שם. ומס' כלה שם.
41. רש"י שם, ועי' לעיל.
42. מס' כלה שם.
43. גמ' שם א וכלה שם; רמב"ם וטוש"ע שם.
44. בראשית לח ז"י. גמ' וכלה שם. ועי' לעיל בער ואונן שזה היה חטאם, ועי' שע"ת לרבנו יונה ח"ג סי' קיג שמנאו בין חייבי מיתה.
45. רמב"ם שם, ע"פ נדה שם במקשה עצמו לדעת; טוש"ע שם.
46. מ"מ שם בד' הרמב"ם, והביאו ב"י; ב"ש שם ס"ק ג בדעת השו"ע.
47. תוס' שם; רמב"ן שם, והביאו המ"מ שם ושכ"כ הר"י והרשב"א. ועי' שו"ת פנ"י אהע"ז סי' מד שמוכיח מרמב"ם ת"ת פ"ו הי"ד (וכ"ה בטוש"ע יו"ד שלד מג) המקשה עצמו לדעת. ועי' שו"ת הרדב"ז סי' אלף תקנא שכ' בדעת הרמב"ם שנואף ביד בנדוי מאליו ומקשה עצמו לדעת צריכים לנדותו.
48. ספר חסידים סי' קעו, והובא בח"מ סי' כנ ס"ק א וב"ש שם ס"ק א, ועי"ש על מספר התעניות והסיגופים שצריך.
49. עי' לעיל.
50. ב"ש שם. ועי' לקוטי אמרים (תניא) פ"ז שבכמות וריבוי הטומאה חמור מביאות אסורות ובאיכות של כח וחיות בטומאה ביאות אסורות חמורות יותר.
51. פתח עינים להחיד"א נדה יג. ועי' הגהות החיד"א לס' חסידים שם.
52. יבמות עו א מייתינן נהמא חמימא דשערי כו' ורש"י ד"ה אבי פוקרי. וע"ע כרות שפכה.
53. ע"ע בדיקת אשה כרך ב עמ' שלז ב.
54. ב"ש סי' כה ס"ק ב, ועי"ש שסיים שיש לדחות.
55. שו"ת שאילת יעב"ץ ח"א סי' מג, ועי' אחיעזר ח"ג סי' כד אות ד שהעתיק בשמו לצורך שעה במקום לצורך מצוה.
56. יש"ש יבמות שם סי' טז. וכן דחה באחיעזר שם מטעם זה ראיות היעב"ץ מיבמות שם.
57. עי' לעיל מתוס' סנהדרין נט ב ועוד.
58. ערוך לנר יבמות שם.
59. אחיעזר שם; שו"ת משפטי עוזיאל אהע"ז סי' מב. ועי' שו"ת זקן אהרן לר"א וואלקין ח"א סי' סז שמתיר רק באופן של דש מבפנים וזורה מבחוץ. ועי' שו"ת צפנת פענח סי' רלב שכ' שביבמות התיקון הוא בעצם המשחית ולכן מותר אבל לצורך תיקון האשה אסור.
60. עי' שו"ת מהרש"ם ח"ג סי' רסח, שו"ת זקן אהרן ח"ב סי' צז, שו"ת חלקת יעקב ח"א סי' כד, שו"ת יביע אומר ח"ב אהע"ז סי' א, קובץ נועם ח"א עמ' קיב וקכט וקמב וקנז, ועוד.
61. עי' שו"ת דברי מלכיאל ח"ד סו"ס קז וקח, שו"ת משפטי עוזיאל אהע"ז סי' יט, נועם שם עמ' קלא, ועוד.
62. רש"י.
63. משנה נדה יג א.
64. רש"י שם, ע"פ גמ' שם.
65. ירושלמי שם, ע"פ תוספתא שם, עי"ש במרה"פ.
66. גמ' שם, ומרבה שאמרו מוסב על הנשים שמשובחת, ובפ"מ לפי הירוש' אמרו מרבה לפי שכל המרבה מוציא יותר כלעיל.
67. רש"י ומאירי שם.
68. שבת קח ב ורש"י שם קט א.
69. נדה שם ב למסקנא, עי' רש"י שבת שם.
70. רש"י, ועי' לעיל.
71. ברייתא בנדה יג א.
72. גמ' שם.
73. רמב"ם פכ"א הכ"ו; טוש"ע כג ד ואי"ח ג יד. ועי' תוס' גדה שם ויומא ל א שנסתפקו אם חכמים הודו לר"א או שלא התירו אלא כשיש משום הוצאת לעז ולא לצורך אחר.
74. גמ' שם: רמב"ם שם: טוש"ע שם.
75. עי' ט"ז ומג"א או"ח שם.
76. עי' ב"ש אהע"ז שם.
77. פסקי תוס' נדה שם: ויש להחמיר: ס' היראה לרבנו יונה: שו"ע או"ח שם, ובטור שם סתם אף אם הוא נשוי, ועי"ש בט"ז.
77א. גמ' שם ואיבעית אימא כו', ועי' ריטב"א שם שכל הטעמים הלכה הם, ועי' באור הגר"א אהע"ז שם ס"ק יא שכ"ד הרי"ף והרא"ש, ובד' הרמב"ם כ' שלא אמרו כן אלא בנשוי ופסק כתי' א שבנשוי מותר בכל ענין. ועי' ב"י או"ח שם ומג"א שם שהפוסקים השמיטו מפני שאין בקיאים באיזה פחד או שלא ברור שהמסקנא כך.
78. וע"ע הרהור עברה כרך י.
79. רמב"ם שם; טוש"ע אהע"ז שם. ועי' ט"ז יו"ד סי' קפב ס"ק ג ומג"א סי' ג ס"ק יד אם תחת טבורו דוקא או לישנא מעליא הוא.
80. רש"י.
81. משנה נדה מ א; רמב"ם תרומות פ"ז ה"ד.
82. גמ' שם יג א.
83. רדב"ז על הרמב"ם שם שסתם ולא חילק.
84. נדה יג ב; רמב"ם איסו"ב פכ"א הי"ט; טוש"ע אהע"ז כג נ.
85. ב"ח שם; באור הגר"א שם ס"ק יא. וכ"מ מרמב"ם שכ' במוציא זרע שהוא בנידוי ובגמ' אמרו זה על המקשה. וע"ע צניעות פי' מהראב"ד על המקשה בע"א.
86. גמ' שם; רמב"ם ת"ת פ"ו הי"ד; טוש"ע יו"ד שלד מג. ועי' לעיל אם מאליו הוא בנידוי או שצריכים לנדותו.
87. גמ' שם.
88. פהמ"ש להרמב"ם נדה שם.
89. גמ' שם יד א; רמב"ם איסו"ב שם; טוש"ע אהע"ז שם.
90. רמב"ם שם וטוש"ע שם.
91. רש"י שם.
92. תוס' שם בשם רשב"ם.
93. גליון תוס' שם.
94. רש"י ברכות יג ב וכן בפי' א בנדה שם.
95. ערוך ע' פרקד; רמב"ם דעות פ"ד ה"ה.
96. סמ"ק סי' רצב, ע"פ נדה יד א; שו"ע שם ו.
96א. נדה יג ב.
96ב. רמ"א בשו"ע כג ו. ועי' פת"ש שם בשם עצי ארזים ובערוך השלחן שם שהאיסור הוא במכנסים העשויים כיס מיוחד להאבר, ועי' רא"ש שבת פ"א סי' יט בשם מחזור ויטרי.
נושא: נזקי הוצאת הזרע|ע"פ הרמב"ם שהיה רופא כידוע (נקרא 22074 פעמים)