גני טל
איזה יישוב זה היה, הוֹ...
כמה שניסינוּ להגיע אליכם אז..
רק שמועצת-פש"ע האלה לא נתנוּ לנוּ, הפושעים הרמאים!
הייתם בליבנו כל הזמן. רק רצינו להיות איתכם. למנוע את הגירוש בגופנוּ...
הלכנו ברגל, יצאנו ל"מִבצעים סודיים" באישוֹן-לילה עם מפות מיוחדות בדרכים-לא-דרכים.. שיירוֹת-שיירוֹת נסענוּ בשבילים חשוכים באורות כְּבוּיים..
כדי להגיע אליכם.
עשינו תרגילי-הסחה,
דרכנוּ על קוצים ועל דרדר,
כתבנוּ שירים..
כדי להגיע אליכם.
מתחמקים משוטרים, מחיילים.. לא אחת נפל מישהוּ מאחינוּ בידי אחד החיילים או השוטרים, וחלקנוּ לא הסכים להמשיך בַּדרך עד שלא "נשחרר" אותו קודם..
ורק רצינוּ להגיע אליכם.
אני יודע, זה נִשמע כמו מלחמה. אבל זאת הייתה אהבה. אהבת-אמת.
אהבה-חינם.
כי כל שביקשנוּ – היה רק להגיע אליכם, אחינוּ היקרים!
אבל לא הצלחנוּ. לא הצלחנוּ...