מתוך פרוש המכבי, ספר שמות, פרק ג.
... וכיון שעמרם היה נשיא וראש הסנהדרין ואציל, בחר [הקב"ה] בבנם משה להיות המנהיג האפשרי, וסיבב את העניינים כך שכל התנאים האובייקטיביים הטובים והראויים למנהיג יימצאו בו. ולכן מצאה אותו בת מלך, כדי שיקבל חינוך של מלך, של אציל ומנהיג, שהרי זה היה דרוש לו להיות מנהיג, בעל שררה.... ומשה הותקן להיות גואל, ע"י התנאים האובייקטיביים של מוצא משפחתי חשוב, של חינוך כבן מלך, ושל חופש ושחרור מעבדות. ואח"כ, כאשר משה גם הפגין אהבת ישראל ומסירות נפש, וויתר על רכושו ועל מעמדו וברח למדין, התחזקה בה' ההחלטה לבחור במשה להיות הגואל. שהרי משה עשה את כל זה בלי רוח הקודש ובלי התגלות אלוקית... כל מה שעשה [משה], עשה בבחירה חפשית לגמרי, ומשום כך התחזקה בה' ההחלטה למנותו כגואל.
אך עדיין חסרו למשה העומק הנפשי, רחבות הנשמה הפנימית, המחשבה וההגות העמוקה, וכן הנסיון האישי של עמל ודאגה יומיומיים; ורק אדם בגלות יכול להבין סבל ודאגה. ולכן סיבב ה' שיגלה משה למדין; ושם היה עני, וסמוך על שולחנו של זר ... והיה רועה, דבר שהקנה לו הרבה דברים גדולים, כמו בכל המנהיגים הראשונים שהתעסקו בצאן ומרעה.... ופירש רבינו בחיי: "אחז משה רבינו האומנות הזה כמנהג הצדיקים הראשונים. כי כן מצינו בהבל הצדיק (בראשית ד:ב), גם באבות העולם, גם בשבטים, והטעם, כדי שיתרחק מן הישוב שהוא עלול אצל החטא, ועוד כדי להבודד בנבואה". והכלי יקר כתב: "כי רוב הנביאים באו לידי נבואה מתוך הרעייה [מרעה], כי הנבואה צריכה התבודדות וע"י שיראה השמים מעשה ידי אלקים, כמ"ש (תהלים ח:ד) 'כי אראה שמיך, מעשה אצבעתיך...', כי עי"ז תהיה כל מחשבתו במציאות ה' יתברך עד אשר יערה עליו ממרום רוח ה', מה שאינו מצוי כל כך ביושב בביתו או העושה איזו מלאכה אחרת בשדה, זולת הרועה היושב לו פנוי ברוב הזמנים". כלומר, הנביא בכח צריך להכין ולהתקין את עצמו, להיות הכלי המיועד לקבלת השפעת ה'. הוא צריך להרחיב את מושגיו ואת רעיונותיו, להעמיק את הבנתו ותפיסתו של העולם, להוציא מעצמו את המלאכותיות ולהכניס לתוך עצמו את האמת הטהורה והטבעית. דרוש לו פנאי: זמן לחשוב ולהתבונן. הוא יגשים זאת מתוך הימצאותו בחיק עולם הטבע, כאשר הוא רואה את זריחת השמש ואת שקיעתה, את הירח ואת הכוכבים בלילה, את החיים והמוות היומיומיים בצמח ובחי. בהיותו לבד, הוא מרגיש את קטנותו של האדם; מול כוחות הטבע הוא מושפל עוד יותר; הסתכלות בחיים הקצרים של הבריות והיצורים מכניסה בו את ההבנה של: "כי ארה שמיך מעשה אצבעתיך... מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו!" (שם:ד-ה). ובמקביל - בצד השפלות וההבנה עד כמה קטן הוא האדם, צומחת אצלו הידיעה עד כמה גדול ונורא הוא הקב"ה. פתאום נופלים ממנו כל ההבלים והשאיפות החומריות, בהבנתו עד כמה אינן רציניות ועד כמה חולפות הן. בנשמה עמוקה כזו יכולה רוח הקודש לשכון.
זאת ועוד: ה' סיבב שמשה יהיה רועה, משום שמלאכת הרועה מלאכה קשה היא, כמו שאמר יעקב אבינו (בראשית לא:מ) "הייתי ביום אכלני חרב, וקרח בלילה, ותדד שנתי מעיני". ואין מנהיג יכול לפתח את נפשו אלא בסבל וביסורים, שהם מצרפים את האדם מהסיגים שבו (כמו שנאמר [משלי ל:ה] "כל אמרת א-לוה צרופה"). ועוד, שע"י כך הוא יבין את הסבל של הזולת, ויבער בו הרצון לשחרר אותו מצרתו. כך אמרו חז"ל (ברכות ח.) "גדול הנהנה מיגיעו, יותר מירא שמים". ועוד אמרו (מדרש גדול וגדולה פי"ד, הובא בתורה שלמה ס"ק ו) "ולא שרתה שכינה על משה אלא מתוך מלאכה". וכתוב במשנת רבי אליעזר פ"כ (הובא בתורה שלמה כאן ס"ק ו) "חביבה היא המלאכה שכל הנביאים נתעסקו בה". החשיבות של מלאכה היא, שאדם העוסק בה נותן, ולא רק מקבל כמו פאראזיט. ועוד, שהעמל במלאכה לומד לבטוח בה', כדברי המדרש (שמביא התורה שלמה שם) "מפני מה כתב דוחקן של צדיקים ראשונים? להודיע לאחרונים שאע"פ שהיו [הראשונים] עניים, היו בטוחים בבוראם. לפיכך קנו חיי עוה"ז וחיי עוה"ב". ונ"ל שמשום כך דורשים בברכות (שם) "'אשריך וטוב לך' (תהלים קכח:ב) - 'אשריך' - בעוה"ז, 'וטוב לך' - לעוה"ב" - שזה בזכות הבטחון בה', משא"כ במי שיראת ה', שהוא מצהיר עליה, באה לו בלי מלאכה ויגיעה, שיראתו חולפת בעת צרה.
חוץ מכל המעלות הללו, המרעה בוחן את האדם, ומקנה לו רחמנות על מעשה בראשית, על הבריות, ובזה בוחן הקב"ה את המנהיג. כך אומר שמות רבה (ב:ב) "'עפעפיו יבחנו בני אדם, ה' צדיק יבחן' (תהלים יא:ד-ה)... ובמה הוא בוחנו? במרעה צאן. בדק לדוד בצאן, ומצאו רועה יפה, שנאמר (תהלים עח:ע) 'ויקחהו ממכלאת צאן'... היה מונע [הצאן] הגדולים מפני [הצאן] הקטנים, והיה מוציא הקטנים לרעות כדי שירעו עשב הרך, ואחר כך מוציא הזקנים כדי שירעו עשב הבינונית, ואח"כ מוציא את הבחורים שיהיו אוכלין עשב הקשה. אמר הקב"ה: מי שהוא יודע לרעות הצאן איש לפי כוחו, יבוא וירעה בעמי. הדא הוא דכתיב (שם:עא) 'מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו'. ואף משה לא בחנו הקב"ה אלא בצאן. אמרו רבותינו... ברח ממנו [ממשה] גדי ורץ אחריו... כיון שהגיע לחסית [נקיק סלע], נזדמנה לו בריכה של מים ועמד הגדי לשתות. כיון שהגיע משה אצלו, אמר: אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא, עייף אתה. הרכיבו על כתפו והיה מהלך. אמר הקב"ה: יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם כך; חייך, אתה תרעה את צאני ישראל". והזוהר אומר (ח"ב כא., בתרגום עברי) "הרועה את הצאן, כשהצאן יולדת הרועה נוטל אותם טלאים בחיקו כדי שלא ילאו וייגעו, ומוליכם אחרי אמותם ומרחם עליהם. כך המנהיג לישראל, צריך להנהילם ברחמים ולא באכזריות... מצילן מן הגוים ומדין של מעלה ומדריכן לחיי העוה"ב"....
שמור לך את כל האמור למעלה, ותדע מה צריך להיות מנהיג בישראל, וכמה זה קשה, וכמה זה דורש מהאדם. זכור את דברי יחזקאל (לד:ח-י) "... יען היות צאני לבז ותהיינה צאני לאכלה לכל חית השדה מאין רעה, ולא דרשו רעי את צאני, וירעו הרעים אותם [את עצמם] ואת צאני לא רעו, לכן הרעים, שמעו דבר ה'... הנני אל הרעים...". ישמע ויקח ללבו כל רועה ומנהיג בישראל, וידע שעליו מוטלות כל הבעיות והצרות של העם - גם הגשמיות וגם הרוחניות, וחייו אינם שלו באופן פרטי, ועליו למסור נפש על עמו. ומי שעושה את השררה קרדום לחפור בו, עתיד לתת את הדין. וגם מי שמתעלם מהצרות הגשמיות של כל העם בטענה שהוא "עוסק בתורה", עתיד לתת את הדין. ורועה שאינו מקריב את נפשו למען צאנו, מתחייב בנפשו.
דבר גדול לימדונו חז"ל (שמות רבה ב:ג) "'כל אמרת א-לוה צרופה' (משלי ל:ה) - אין הקב"ה נותן גדולה לאדם עד שבודקהו בדבר קטן ואח"כ מעלהו לגדולה". זכור זאת ואל תשכחנה: איך נוכל לדעת איזה מנהיג הוא אמיתי וראוי להנהיג את עדרו של ה'? רק לפי "דברים קטנים". קל מאד לדבר על דברים גדולים ואל אהבת כלל ישראל. אבל למעשה אין "כלל ישראל", אלא כל אחד ואחד בישראל ביחד מהווה את הכלל. קל לדבר על ה"חברה", אבל למעשה אין דבר כזה. כל יחיד ויחיד, כל פרט ופרט, ביחד מהווים את ה"חברה". אם כן, אם המנהיג הוא אדם שהתנהגותו ליחידים, לפרט, לקטנים היא טובה; אם הוא טוב ליחיד, לקטן - יש מזה הוכחה שגם בדברים ה"גדולים" יהיה אמיתי. ועוד: קל להתרכז בדברים הגדולים והמרשימים, שמביאים גדולה וכבוד למנהיג כאשר הוא מבצע אותם. אבל המבחן האמיתי הוא בדברים הקטנים, שצריך לעשות בשביל אנשים קטנים, שבהם אין כבוד ופרסומת. כללו של דבר: בדברים קטנים מודדים את גדלותו הנפשית והאמיתית של האדם. ואם הוא גדול בנפשו, מעלהו הקב"ה לגדולה של הנהגה....
נושא: מיהו מנהיג יהודי אמיתי---הרב כהנא זצוק"ל הי"ד (נקרא 2277 פעמים)