"שִינְטוֹ (ביפנית: 神道) הוא הכינוי לדת הקדומה של יפן. במרכז הדת נמצאת הסגידה לקאמי - אלים פשוטים, רוחות טבע או אפילו סתם "נוכחות רוחנית".
חלק מהקאמי מהווים רוח של מקום או חפץ בעוד אחרים יכולים להיות בעלי משמעות אלוהית גדולה יותר כמו למשל אמאטראסו - אלת השמש.
המילה שינטו היא למעשה שילוב של שתי מילים בסינית (神道 - שן-דאו) שמשמעותן המילולית הוא "נתיב אלוהי" (וגם "נתיב האלוהים") כך שמשמעותה של המילה ביפנית הינה "דרך הקאמי".
לאחר מלחמת העולם השניה איבדה השינטו ממעמדה כדת הלאומית. עקרונות הדת, דבר שהיה בולט בתרבות היפנית לפני המלחמה ובמהלכה, כבר כמעט ואינו מתקיים וחלק ממנהגיה הפכו לפעולות יומיומיות בחברה כמו למשל מנהג האומיקוג'י. ."
"קאמי (ביפנית: 神) היא המילה היפנית ל"רוח". המילה משמשת לציון כל סוג של אלוהים, ישות נעלה ונשמה. המילה מרמזת כריזמה, תבונה וכל דבר אחר הדומה לאלוהות.
בשינטו, הדת העתיקה האנימיסטית היפנית, קאמי הם הכוחות השמימיים של הטבע. סוגדי דת זאת ביפן הפאודלית רוחשים כבוד רב לבריאות הטבע אשר מפגינים יופי או כוח מיוחד כגון מפלי מים, הרים, סלעים, בעלי חיים, עצים, עשב ואף אורז. הם מאמינים כי נפשות ולשוכני קאמי ראויים לכבוד והוקרה רבה.
בעבר לא התייחסו לכל אדם אשר נפטר כאל קאמי אלא רק לאנשים חשובים, כגון משפחת הקיסר, אצילים ודאימיו. כמו כן, גם לסמוראים, נזירים, ובני אדם שלא מתו מוות טבעי יוחס המשמעות קאמי. בני משפחתו של המת היו מחויבים לסגוד לו ורק מי שאינו בן משפחה לא חויב לסגוד לו.
ישנם שני סוגי קאמי:
"קאמי אלוהי" (קאמי בדרגה של אלים).
"קאמי חלש" אשר מתחלק אף הוא לשני סוגים:
"קאמי רע" - קאמי אשר נוצר מתוך זעם, טינה, שנאה או קנאה אשר לא נפתרו ברגע מותו של אדם. ישנו האפשרות כי סוג זה היה בתחילה קאמי טוב ושדי הגאקי הפכו אותו לרע.
"קאמי טוב" - קאמי טוב אינו יכול להשפיע על העולם הגשמי. לעומתו, הקאמי הרע יכול לגרום לתאונות וטרגדיות אך ביכולתו של הקאמי הטוב לעצור בעדם. "
אם הדת הייתה באה מן היהדות, היא לא הייתה עתיקה יותר ממנה ובנוסף היא הייתה מונותאיסטית.
