יש אומרים כי אין ערך למאבק על ארץ-ישראל כל עוד ישראל לא שבו בתשובה. האומרים כן, סבורים כנראה, שישיבת ארץ-ישראל היא זכות ולא מצוה. ואם מדובר בזכות, אי-אפשר לזכות בה אלא אם כן נהיה ראויים על-ידי כך שנשמור תורה ומצוות.
אבל הרמב"ן ז"ל, אביהם של ישראל, סובר (הוספות, מצות-עשה ד) שכיבוש ארץ-ישראל ויישובה, הוא מצות-עשה של תורה, שמחוייבין בה כל ישראל בכל הדורות, ומצות-עשה חייבים לקיים, ואסור לעבור עליה. וכל-שכן מצות יישוב-ארץ-ישראל שהיא שקולה כנגד כל המצוות. מצות יישוב-ארץ-ישראל, היא מצוה כללית, המוטלת על כל ישראל, וכל אחד מישראל מצוּוֶה בקיומה, גם בקיום הפרטי, דהיינו לשבת בארץ-ישראל, וגם בקיום הכללי - דהיינו שעם ישראל ישלוט בכל ארץ-ישראל. וכל אחד מישראל מחוייב להשתדל לקיומה של המצוה הכללית, שכן מצוה המוטלת על כלל ישראל מוטלת על כל אחד ואחד שיש ביכולתו לפעול לקיומה; אם הוא משתדל והמצוה מתקיימת, הוא קיים מצות-עשה, ואם הוא מתרשל ואיתו עוד אחרים, והמצוה מתבטלת, הרי הם עוברים בביטול המצוה. ואם הוא משתדל אבל אחרים מתרשלים, או שהוא נמנע לעשותה בשל כפיית הגויים, אזי הוא פטור כדין אנוס.
הווי אומר, יישוב-ארץ-ישראל אינו רק זכות, אלא מצות-עשה של תורה. ומצוה זו מוטלת על כל אחד מישראל, להשתדל שארץ-ישראל תהיה תחת שלטון ישראל. על-כן המאבק על שלטוננו בכל ארץ-ישראל ונגד נסיגה ויתורים על חלקים ממנה הוא מצות-עשה של תורה, וכמו שיש להשתדל לקיים את כל המצוות, כך יש להשתדל לקיים מצוה זו.
