בִּתקופת הגירוּש מִגוש קטיף וּמִצְפוֹן-השומרון היוּ מתקשרים אליי מִמועצת פש"ע לבקש תרוּמה. נעניתי ברצון. יתרה מִּכּך- נִרתמתי ככל שיכלוּ איבריי: עזרתי, תרמתי, הִקרבתי, כתבתי שיר, השתתפתי בהפגנות-השווא שלהם, נסעתי קילומטרים על קילומטרים עד לאוֹפקים, לִשׂדרות וְלִמקומות אחרים שנִמצאים הרחק-הרחק מִמְקוֹם-מְגוּריי, הִיקפתי את כפר-מיימון רגלִית כמו עיוור בַּמִדְבּר, יחד עם כל 30,000 האנשים שהיוּ סְביבי. "באמונה וּבאהבה" צעדנוּ קדימה - מִבּלי לדעת שבעצם אנחנוּ מסתובבים סְביב עצמנוּ לריק...
היינוּ יכולים אז למנוע את הגירוּש!! היינוּ רבּים, היינוּ חזקים והיינוּ מְאוחדים! כּן!! זה היה בידינוּ! איש לא יכול היה לעצור אותנוּ. יכולנוּ למנוע את האסון הזה! חתוּם!! ..אִלְמלא המנוּולים המזוייפים האלוּ מִמועצת פש"ע, שפשוּט עמדוּ מוּלנוּ וחסמוּ לנוּ את הדרך...
ועכשיו, אחרי כל זה, יש להם החוצפה להמשיך להתקשר אליי וּלבקש "תרוּמה כספית עבוּר פעילוּיוֹת למען המתנחלים". "למען המתנחלים"?!!!? איך הם לא מתביישים!?!!...
אני כמובן מסרב לתרום להם בכל תוקף! ממני הם לא יקבלוּ אפילוּ אגורה חרוכה! הם רימוּ אותי ושׂיחקוּ בי כִּבְבוּבּת-צמר, ואני כמו אידיוט סמכתי עליהם והאמנתי בַּכּוונוֹת האמיתיוֹת שלהם. הם ניצלוּ אותי והשתמשוּ בי כּאילוּ הייתי חייל של פלסטיק בתוך לוח המִשׂחק האוֹפּוֹרטוּניסטי שלהם!!
לא! מאז הגירוּשׁ לא תרמתי להם יותר באף אחת מן הפעמים שהם התקשרוּ. נִגמר הסיפּוּר! אני תמיד מתעמת איתם כּשהם מתקשרים, והמִסכּנים הנבוכים לא יודעים מה לענוֹת לי. האמת? הם בכלל לא מקשיבים לי. זה נִראה כאילוּ הם לא מופתעים... הם בטח שומעים הרבּה את הטענות האלה מה"תורמים-לשעבר" שלהם מאז הגירוּש. הם כבר התרגלוּ.
בכל אופן, הם מסרבים לוותר וּממשיכים לנסוֹת את מזלם שוּב וָשוּב
בהפרשים חודשיים קבועים בסך-הכל.
האם גם אצלכם זה כך?
