יש לי בעיה נוספת עם נסיעה לחו"ל---זה דורש השקעה כספית לא מעטה, כסף שאפשר לעשות בו שימוש לקידוש שם שמיים, לתרום להתנחלויות, לימין האמיתי, לצדקה, לישיבה. זה חלק מההגדרה של "מסירות נפש"---העניין של הקרבה. אני מבין לחלוטין את הצורך לקחת פסק-זמן מהטירוף של מדינת ישראל ולהנות מעולמו היפה של הקב"ה, ואין לי כל זכות למתוח ביקורת. אבל מצד שני, אני מחוייב להזכיר את האידאל שאליו על כל יהודי לשאוף, והוא מסירות נפש על קידוש השם וביטול ה"אני". מנהיג הארגון שלנו מהווה דוגמא מצוינת למסירות נפש הלכה למעשה. הוא מקדיש כל דקה מזמנו, כל אגורה מהתרומות שהוא מקבל, לעניין היהודי.
גם אם הייתי נוסע לחופשה באירופה, למשל, כלל לא הייתי נהנה כי הייתי חושב כל הזמן על מה שהכולרות האנטישמיים האלה עשו לנו, ועל כל הסבל והבעיות שהם מנת חלקם של יהודים בא"י, והייתי מרגיש אשמה שבעוד שאני נהנה בגלות, כביכול, ישנם יהודים טובים בא"י שסובלים. הגדולה של חיים, הרב כהנא זצוק"ל הי"ד, משה רבנו, כל הנביאים, דוד המלך, ז'בוטינסקי ומנהיגים יהודיים אידאליסטים אחרים היא שהם כאבו את של כל יהודי, ולא היו מסוגלים לנתק את עצמם מהמציאות של עמם.
לא קל להיות צדיק כמו חיים וכמו רבו.
אתה כל כך מיתנשא אני ניגעל מאנשים מיתנאשים
דבר ראשון כסף שלי
דבר שני אני תורם לצדקה
דבר שלישי אתה לא מבין כלום על מזה לגור במושב כל החיים שלך ולא בעיר אתה לא יכול להבין איזה דיכאון זה לילד בגילי בין 17 שאין אף אחד בגיל שלך במושב
שכדי ללכת לחברים או סתם לחדר כושר זה צריך להיות סיפור בשבילך
אם כל הכבוד לאותם אנשים שאני מאוד מעריך שהזכרתה מה לעשות שאני חי בארץ ישראל ורוצה לקחת זמן מה להנות וליראות נופים חדשים
ואז אני חוזר לארץ ומיתגייס ליחדה קרבית ונותן מהחיים שלי 3 שנים למדינה
איך אתה פוסל כל דבר זה מדהים אותי
מדהימה אותי ההיתנאשות של אנשים שחושבים שהדרך שלהם היא היחדה והם מיתנשאים על כולם
כמוך
פאקו,
אני לא מנסה ללמד אותך איך לחיות. בסך הכל הבעתי את דעתי האישית. אני, באופן אישי, בשלב זה של חיי, אילו הייתי בארץ, לא הייתי רוצה לעזוב ולטייל. אולי זה מפני שכבר חוויתי את הגלות ויצא לי כל החשק. אני יודע על כל הנופים היפים. ביקרתי באירופה, בהוואי, בכל רחבי ארה"ב. אני יודע על חופי האלמוגים המהממים של אוסטרליה, המרחבים הירוקים המדהימים של סקוטלנד. אין ספק---אלו מקומות שמי שמבקר שם אף פעם לא ישכח, ויקח אתו זכרונות נעימים חזרה הביתה. אבל, מה לעשות, אני חזרתי בתשובה והפכתי לדוס כזה, קצת כמו חיים (רחוק מאוד מאוד מהמדרגה הרוחנית שלו, אבל עם אותה גישה לחיים, פחות או יותר). ככל שאני מתבגר, וההכרה שאני בן-תמותה, זמני בעולם הזה מוגבל, וסופי הולך וקרב, גובר בי הרצון לקשור את עצמי במשהו תמידי, אינסופי, וזוהי כמובן תורתינו הקדושה, שדרכה אנחנו קונים חיי נצח בעולם הבא. בו-זמנית, לימוד תורה נותן לי גם בטחון, אמונה ואומץ שלא היו לי בעבר. בעוד שפעם הדברים היחידים שעניינו אותי היו הישרדות אישית וסיפוק יצרים אנוכיים, היום אני חושב אך ורק על קידוש השם. כל דבר שאני עושה, אני שואף להצליח לא כדי לעשות יותר כסף או לזכות ביותר כבוד, אלא
אך ורק כדי לקדש שם שמיים. אני
כן רוצה לעשות יותר כסף---כדי שאוכל להעביר יותר כסף לחיים. עדיין לא נתקלתי בהזדמנות להפגין מסירות נפש, אבל אני מקווה שיום יבוא ואני אזכה בזכות הזאת.
אני שבע מהנאות העולם הזה. אני אמנם לא זקן, אבל אני כבר רואה את הסוף, את הריקנות שמסתתרת מאחורי הרבה תופעות, ריקנות שמרשימה ומוליכה שולל אפילו אנשים נבונים ו"נאורים". נניח שאתה תסע לסקוטלנד, תהיה מוקף בנופים מרהיבים שיאפפו את חושיך ויעתיקו את נשימתך, תהנה מכל שניה, ואולי תרגיש אפילו מין רוחניות כזאת, רגע של "התעוררות", כאילו אתה חלק מהבריאה. לעומת זאת, אני גם אהנה כמובן ממעשה ידיו של הקב"ה, אבל אני מיד ארגיש צורך להודות מקרב לב לקב"ה על הרגע היפה שאני חווה, ואני אברך באופן אוטומטי "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם שככה לו בעולמו!" אותו דבר קורה לי היום כשמבטי נתקל במקרה באשה נאה (למרות שאני משתדל לא להסתכל בדברים האסורים). בעבר מיד היו עולות בי מחשבות לא טהורות. היום, אני מברך "שככה לו בעולמו". בריאה יפה? אני נהנה מיופיה? מן הראוי שאודה לקב"ה! אין כמעט רגע שבו אני לא משתף את הקב"ה בחיי. כשאני מצליח בעבודה ומקבל מחמאות ושבחים, אני מרגיש תחושת הקלה ושמחה ואני מודה לקב"ה שהיטיב עמי ועזר לי לקדש את שמו. כשאני לא עושה חיל וסובל מתפוקה נמוכה, אני מרגיש איום ונורא, ומבקש מחילה על שחיללתי שם שמיים.
לכן, פאקו, אל תכעס ואל תחשוב שאני מתנשא. אני רימה ותולעה, לא רק כשאהיה בקבר, אלא כאן ועכשיו. עפר לרגליך. אני לא מותח ביקורת, אני בסך הכל מתאר את הלך המחשבה שלי בשלב זה בחיי, מלווה בהשקפה התורנית. מפריעים לי הרבה דברים כיום, שלא מאפשרים ולא יאפשרו לי להנות מ"חופשה" בחו"ל. עצם זה שבית המקדש עדיין לא נבנה, עצם זה שהמנהיגים של עם ישראל גורמים לחילול השם קולקטיבי שנושא כלל עם ישראל ושמאיים להביא עלינו
עונש קוקלטיבי רח"ל, עצם זה שנשפך דם יהודים חפים מפשע---כל זה מפריע לי להנות מהחיים. בעבר יכולתי לנתק את עצמי מהתופעות האלו ו"להנות" מהחיים. כיום המצפון שלי לא מאפשר לי. חשוב לרגע---יהודי או יהודיה שנהרגו רח"ל! הרי זה יכול היה להיות אחד מהוריך ח"ו! או אחד מאחיך או אחיותיך!
אולי אתה צודק---אולי צריך לחוות את הנאות העולם הזה במלואן כדי להרגיש באופן מוחשי שהן לא משביעות רעב עמוק יותר למציאת המשמעות האמיתית של החיים, למציאת האמת שמוצפנת בתורתינו הקדושה, ושניתנת להשגה ע"י לימוד התנ"ך, הגמרא, התלמוד וכל דברי תורה שמשקפים נאמנה את הרעיון היהודי
האמיתי.