פרוש המכבי, שמות ב:כ
גדולתה של מצוות הצדקה אינה טמונה בזה שהעני מקבל, אלא בזה שבעה"ב [בעל-הבית] נותן. הרי אין גדלות בזה שאדם מקבל גשמיות, אבל גדול הוא האדם שנותן משלו, שמפריש מההנאה שהוא יכול לקבל מכספו, ונותנה לאחר. עשיית מצוה זו פועלת בנפשו, ומורידה מהאנוכיות ומהקליפה שעליה, ומרימה אותה ומקדשת אותה.... וכך גם בכך חסד שאדם עושה עם הזולת: גדולתו אינה בזה שהזולת מקבל, אלא בזה שהעושה נותן. וזה ההבדל הגדול בין התורה לבין הסוציאליזם: התורה מדגישה את הנתינה, והסוציאליזם את הקבלה; והרי הקבלה רק מגבירה את האנוכיות של האדם, שלעולם לא יסתפק במה שהוא קיבל.
