הרב מאיר כהנא הי"ד אומר בספר "צופה ומנהיג" את דעתו בקשר "לאהבת ישראל" , וז"ל: "אנחנו צריכים להיות מלאי אהבה, אהבת ישראל, כי שינאה- זה הרס. עם זאת אדם חייב להבין, כי יש גם עת לשנוא, שהרי לימדנו החכם מכל אדם: "עת לשנוא". יש הלכות אהבה וישנן הלכות שינאה ואדם שאינו לומד, אינו מסוגל להבחין בינהם".
הרבה אנשים עומדים נבוכים ומבולבלים נוכח החובה הזאת של "אהבת ישראל", וכי איך התורה מצפה ממני לאהוב את אחיי היהודים שהם קיבוצניקים, שמולאנים, מתיוונים ועוד כל מיני "שיקצה" שהרי הם סותרים את כל מה שהתורה מייצגת? ויותר מזה היהודי כל בוקר בטרם הוא בכלל פותח את שפתיו להתפלל לפני בוראו תפילת שחרית, תיקנו רבותינו (האר"י ז"ל) בסידור תפילה שלנו קבלת מצוות עשה מדאורייתא של "ואהבת לרעך כמוך", בנוסח של: "הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך". ויש לצערינו הרבה יהודים שמדלגים על זה בטענה של - איך אני יכול לומר שאני אוהב כל יהודי, כשאני מרגיש שינאה עמוקה כלפי ח"כ דוב חנין הקומוניסט שלוחץ ידים עם האויבים?!?
ובכן על מנת לתרץ את הדילמא הבאמת קשה הזאת עלינו לצלול לנבכי המקורות היהודים אשר הם אבן שואבת לכל חיינו, והתורה היא הבאר אשר ממנה ישקו את העדרים.
התורה בפרשת משפטים אומרת פסוק: "כי תיראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו, עזוב תעזוב עימו" (שמות פרק כג' פסוק ה').
התורה שם עוסקת במקרה שאדם פגש את חברו שאותו הוא שונא, והחבר הזה פורק משא מעל החמור והוא צריך עזרה, חייב אותו אדם שעבר שם לעזור לו לפרק את המשא מהחמור אע"פ שהוא שונא אותו.
התלמוד במסכת בבא מציעא דף לב' עמ' אומר שהפסוק עוסק ביהודים, גם זה שפרק את הסחורה מהחמור, וגם זה שפגש אותו- שניהם יהודים!
הרמב"ם בפרק י"ג הלכה י"ג מהילכות "רוצח ושמירת הנפש" מעלה קושיא והאיך יכול להיות שהפסוק עוסק בשני יהודים כאשר אחד שונא את השני והרי נאמר "ולא תשנא את אחיך בלבבך"?! הרמב"ם מעלה את הקושייא וגם מתרץ אותה, וז"ל הטהור: "ה"שונא" (ראה שמות כג,ה) שנאמר בתורה--הוא מישראל, לא מאומות העולם. והיאך יהיה לישראל שונא מישראל, והכתוב אומר "לא תשנא את אחיך, בלבבך" (ויקרא יט,יז): אמרו חכמים, כגון שראהו לבדו שעבר עבירה, והתרה בו ולא חזר--הרי זה מצווה לשונאו, עד שיעשה תשובה ויחזור מרשעו. ואף על פי שעדיין לא עשה תשובה--אם מצאו נבהל במשאו--מצוה לפרוק ולטעון עימו, ולא יניחנו נוטה למות: שמא ישתהה בשביל ממונו, ויבוא לידי סכנה; והתורה הקפידה על נפשות ישראל, בין רשעים בין צדיקים, מאחר שהם נלווים אל ה' ומאמינים בעיקר הדת, שנאמר "אמור אליהם חי אני נאום ה' אלוהים, אם אחפוץ במות הרשע, כי אם בשוב רשע מדרכו, וחיה" (ראה יחזקאל לג,יא).
וכך גם כותבים בעלי התוספות על הסוגיה שם במסכת בבא מציעא דף לב' ע"מ ב', וז"ל: " ומוקי לה (ומעמידים את פירוש הפסוק) בישראל שמותר לשנאותו כגון שראה בו דבר ערווה".
והנה אנחנו רואים שלכאורה מפורש להדיא מדברי רבותינו שיש סוג של יהודים שמותר ואף מצווה לשנוא אותם. אבל בעלי התוספות בתלמוד במסכת פסחים דף קי"ז מגבילים את הדין הזה, וז"ל: "אסור סתם כך לשנוא אדם מישראל, אלא הכוונה כאן (בפסוק הנ"ל) לאדם שראה בחבירו דבר עבירה, שאז מצווה לשנוא אותו- בכל זאת צריך להיזהר כי עלולה כל שינאה של מצווה להיפך במשך הזמן לשינאה אישית" (עיין גם ספר מעיינה של תורה ספר שמות עמ' קד' שמביא את הדברים בהרחבה).
אם כן מפורש להדיא מן דברי רבותינו בעלי התוספות שגם מה שמותר לשנוא יהודי, זה לא לשנוא ח"ו את אותו יהודי, שהרי כל יהודי הוא חלק אלוק ממעל וכולנו בנים של הקב"ה ללא יוצא מן הכלל גם סמולאנים, ומתיוונים, אלא יש מצווה עשה מן התורה לשנוא את החלק שהוא "דבר עבירה" בשמולאנים, ואת כל דעותיהם המשובשת, כיוון שאם יחליט כל יהודי ואפילו אולמרט לחזור בתשובה ולדרך האמת אנחנו נקבל אותו בידיים פרושות. וזה מה שאומר דוד המלך בפסוק: "אוהבי ה' שינאו רע", אם תדייקו בפסוק הוא לא אומר תשנאו יהודים ח"ו, אלא הוא אומר שינאו רע, את כל מה שרע בהם, ואת כל המושגים הרעים האלה שיש בתוכם.
לפיכך כל יהודי לפני שהוא מתפלל תפילת שחרית חייב להכריז בקול רם:"הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך,והריני אוהב כל אחד מבני ישראל כנפשי ומאודי". וזה לא סותר בכלל את העובדה שאתה שונא שמולאנים, כיוון שמה שאתה שונא בהם זה את עצם דעותיהם המשובשות, וה"דבר עבירה" שבהם ולא את עצם היותם יהודים, והשינאה הזאת שאתה מרגיש כלפי דעותיהם ועבירותיהם - זה טוב, וזה מצוות עשה מן התורה!
מעכשיו יהודים צריכים להפריד - אני אוהב את כל הנשמות היהודיות ואת כל העם היהודי ללא יוצא מן כלל בבחינת "ואהבת לרעך כמוך", אבל אני גם שונא ומצווה לשנוא מן התורה את כל דעותיהם המשובשת והכפרניות- ולא את עצם היותם יהודים- ודבר אחד אינו סותר את השני אדרבה הוא משלים אותו בצורה מושלמת, וזה הרעיון היהודי!!
ולכן אפשר לשלב בהתאם לרוח הדברים, את דבריו של מורנו רבנו מאיר כהנא הי"ד בסיפרו "על האמונה ועל הגאולה" בעמ' קכח'-קכט', וז"ל הטהור: "על היהודי להיזהר מקיצוניות מזויפת. חלילה לו להיכנס לשינאה- שאין שינאה ואהבה יכולים לדור בכפיפה אחת. עבודת ה' מלווה בסבלנות ובניחותא ובהבנה. אחינו, היהודים החילוניים, תינוקות שנישבו, איך יבינו ואיך ירצו לציית למיצוות ה' אם לא נסביר להם. ואינו דומה הסבר של מאה פעמים למאה פעמים ואחת, כאשר האדם מנותק מן המציאות - וכזהו אומנם מצב החילוניים, שאינם מבינים כי המציאות היא הקב"ה וגזרותיו, וכי כל היתר הוא חלום פורח. חייבים לחזור וללמדם ולחזור וללמדם, וכל זה באהבה אחווה ורעות. אך מאידך אחי, מינעו רגליכם מהתעלמות מחילול קודשי ישראל בגלל מושג מסולף על אהבת ישראל, מושג אדיר וחביב זה קיים, אך אל פירושו התעלמות וויתור על חילול הקודש". עכ"ל.
והדברים מדברים בעד עצמם והן הן דברי רבותינו ז"ל: "לעולם תהיה ימין דוחה ושמאל מקרבת"!
באהבת ישראל אמיתית - ערן!!
