האם יש לומר הלל ביום העצמאות?

[האלקשי]

האם יש לומר הלל ביום העצמאות?
מאת מרדכי בן חיים

אמר רבי יוסי: יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום. איני? והאמר מר: הקורא הלל בכל יום - הרי זה מחרף ומגדף! - כי קאמרינן - בפסוקי דזמרא (שבת קי"ח ע"ב)

אמנם אכן נעשו ניסים גדולים בכל התהליך הארוך והמופלא של קיבוץ היהודים לארץ ישראל, ואף הניצחון במלחמת השחרור היה נס עצום. ברם, צריך לזכור כי ההלל שנקבע על הניסים של חנוכה לא היה על מאורע זה או אחר במלחמה - לא על מעשה יהודית נקבע, ולא על כל אחד ואחד מהניצחונות המרובים, הגדולים והמופלאים. ההלל נקבע להאמר דווקא על השלב הסופי של התהליך, על גולת הכותרת. גומרים את ההלל על תהליך מוגמר - והוא שחרור בית המקדש וחידוש העבודה! אל לנו לשכוח שזו מטרתנו העיקרית בעצם הישיבה בארץ - והשלב הסופי הזה כולל את כל מה שהיה לפניו, בתהליך הארוך ורצוף הניסים.

ולכן אומר המהרש"א בפירושו:" והאמר מר הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף, היינו כיון שתקנו לומר את ההלל בימים מסוימים, על הנס, בכדי לפרסם שהקב"ה הינו בעל היכולת לשנות את טבע הבריאה ששינה בימים שתיקנו את ההלל. ולפי זה, מי שאומר את ההלל בשאר ימים, לא יתפרסם אמירת ההלל על הנס, גם בימים הראויים לפרסם ניסי השי"ת. והרי זה כמחרף ומגדף, שאין ביד הבורא חלילה לשנות את טבע הבריאה." (חידושי אגדות על שבת קיח ע"ב)

מדוע באמת לא לומר הלל בכל יום? הרי גם נשימה אחת יחידה של אדם היא נס, התעוררות של אדם בבוקר היא נס ועצם זה שיש לנו אויר לנשום הוא נס! אלא אומר המהרש"א, שההבדל בין הניסים במוסתרים בתוך הבריאה לבין נס שהוא שינוי בבריאה, הוא בכך ששינוי ממוקד בבריאה סותר את דעת הכופרים הסוברים שהקב"ה ברא את העולם אבל עזב אותו לגורלו. הנס הגלוי תפקידו ומהותו סותר את דעתם של הכופרים בהשגחה הפרטית של הבורא על עולמו - ואין השגחה פרטית מזו של השגחת הקב"ה על בניו, על בני ישראל. האומר הלל כל יום מחרף ומגדף, מפני שהוא מרוקן את ההלל ממשמעותו המקורית, ההכרה בהשגחה הפרטית.

לכן לא אומרים הלל על נס שאינו מוגמר, על תהליך שאינו מושלם, על כתר ללא היהלום שבכתר. מדוע לא אומרים הלל בפורים? הרי שם היה נס גלוי לכל הדעות. רבי חייא (מגילה יד) גורס שלא אומרים הלל על נס שנעשה בחוץ לארץ, אבל רבא חולק ואמר "בשלמא התם הללו עבדי ה' - ולא עבדי פרעה, אלא הכא - הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש? אכתי עבדי אחשורוש אנן." – אומר רבא: אי אפשר לומר הלל על גאולה שלא הושלמה. למרות נס ההצלה העצום, בני ישראל עדיין נשארו עבדי אחשורוש. ונתבאר טעמו של רבא באופן מופלא לפי דברי המהרש"א - עבדי אחשורוש לא יכולים לומר את שבחו של הקב"ה בצורת הלל משום שאין זה נס שסותם לחלוטין את פיות הכופרים בהשגחה הפרטית ובשינוי הטבע למען עם ישראל, שהרי עדיין יש להם פתחון פה לומר שבני ישראל עדיין נשארו משועבדים בגלות, ואחשורוש אינו מאפשר לבנות את בית המקדש, אפילו לא לאסתר המלכה. (כפי שנתבאר במסכת מגילה טו:).

מכל זה יש ללמוד על ימינו אנו - למרות כל הניסים העצומים, לא הגענו לשלמות הנס. עצם זה שהמלחמה והקמת המדינה היתה צריכה להעשות על ידי אנשים המוגדרים לפי תורתינו כרשעים ופורקי עול, וכמובן שהעובדה שהשלטון הנוכחי הוא שלטון הערב רב הנלחם עד כלות כוחותיו נגד תורת ישראל וארץ ישראל, מצביעה על כך שהתהליך האלוקי הניסי לא הגיע לסיומו. לא נסתם פיהם של הכופרים - אנו עדיין עבדים של הבג"צ, של הכנסת, של אמריקה ואפילו של הוואקף המוסלמי שיכול בהינף יד למנוע מאיתנו כניסה להר הבית. אמירת הלל ביום העצמאות משמעה אי הכרה בכך שהקב"ה יכול לחולל נס מושלם, חוסר אמונה בכך שהתהליך הניסי צריך להמשך ואכן ימשך, ובקרוב נזכה לגמור את ההלל על ההצלה המושלמת – הצלה של קידוש השם ורוממות שמו יתברך בעולם.

מדוע אומרים הלל בחנוכה?

לאמירת הלל בחנוכה נותנים רבותינו הראשונים שתי סיבות: הסיבה האחת היא נס פח השמן שהתרחש לאחר כיבוש וטיהור המקדש, והסיבה השניה היא הניצחון במלחמה נגד היוונים הסלווקים ושותפיהם היהודים המתיונים. את תיאור הניצחון ניתן למצוא ב"על הניסים" שאנו אומרים בתפילת העמידה בכל שבעת ימי החנוכה: "...מסרת גיבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים, וטמאים ביד טהורים, ורשעים ביד צדיקים, וזדים ביד עוסקי תורתך".

אנו מהללים את הקב"ה כי בזמן חנוכה נעשה נס, ונתקדש שמו לעיני כל הגויים. וכיצד נעשה קידוש השם הגדול הזה? היוונים הגיבורים נמסרו בידי החשמונאים החלשים – זהו אכן נס, כי אין זו דרך העולם שחלשים מנצחים את הגיבורים. רבים נמסרו ביד מעטים – שוב זהו בגדר נס, שהרי אין זו דרך הטבע שמעטים מנצחים את הרבים.
אבל מה לגבי שלושת השלבים האחרונים בתפילה? האם זה נס כשטמאים נמסרים ביד טהורים? מהו הנס כשרשעים נמסרים ביד צדיקים? האם זה יוצא מן הכלל כשזדים מנוצחים בידי עובדי השם? אלא, שאנשי הכנסת הגדולה שתיקנו את התפילה, מלמדים אותנו כלל חשוב בהגדרת המושג נס. נס אמיתי הוא כשהנס נעשה לצדיקים כנגד רשעים, וכל העולם רואים את מהות השכר והעונש, את ההשגחה הפרטית של הקב"ה בעולם. לא מספיק שמעטים ינצחו את הרבים. לא מספיק שחלשים ינצחו את הגיבורים. הנס האמיתי נובע משורש "נשא" – בהתנשאות מלכות ה' על כל הגויים, התנשאות שיכולה להיות רק כשטמאים נמסרים ביד טהורים והעולם רואה שטהרתם היא זו שגרמה לקב"ה לסובב לניצחונם, התנשאות מלכות ה' יכולה להיות רק כשרשעים נמסרים בידי צדיקים, וכל העולם רואה שרשעותם של הרשעים גרמה למפלתם וצדקתם של הצדיקים גרמה לניצחונם. קידוש השם יכול להיות רק כשלומדי התורה גוברים על שונאי התורה. אם כן, זו הסיבה לאמירת ההלל בחנוכה לדעת הסוברים כי ההלל נאמר על הניצחון במלחמה. לא סתם ניצחון במלחמה, אלא ניצחון ניסי של יראי ה' על שונאי ה' - שהוא קידוש ה' מושלם ושלם ועליו ראוי לומר את ההלל.

אין ספק שבמלחמת השחרור היה ניצחון של חלשים על הגיבורים ומעטים על רבים, אך האם היה כאן ניצחון של טהורים על טמאים, צדיקים על רשעים והעוסקים בתורה על זדים? עם כל הכאב שבדבר, צריכים אנחנו לחדול לשקר לעצמנו. כולנו יודעים שמפקדי הניצחון לא היו טהורים ולא היו צדיקים, הם היו ברובם מחללי שבתות בפרהסיא, שונאי תורה ומומרים להכעיס.

אז מהו היחס הנכון למלחמת תש"ח? ניתן לומר שהקב"ה עשה נס למען עם ישראל, בדרך לגאולה של "בעיתה". אבל למרות שהיה כאן יסוד של התערבות אלוקית שהיא למעלה מן הטבע, לא היה זה נס של קידוש השם, אלא נס בו החושך והאור שימשו בערבוביה, ויותר מגרעין חילול השם התערב בו כשהניצחון נמסר בידי רשעים הכופרים בהשגחת הקב"ה ומחללים את בריתו. לא היתה זו אלא אשמתנו, אשמת היהודים האמוניים, שומרי התורה והמצוות, על שלא השכלנו להקשיב לאזהרות רבותינו שראו כי הגאולה ממשמשת ובאה ולא התעוררנו למשמע קול התור הקורא לעלות לארץ הקדושה . ואכן, למרות כשלוננו, הקב"ה, כרחם אב על בנים, מחל על כבודו כדי להיטיב לעמו, ועל כך יש להודות לו. אבל מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול! את תודתנו לקב"ה נוכל להביע בתיקון מה שקלקלנו כשלא עלינו לארץ כמצוות גדולי ישראל והפקרנו את הארץ בידי פורקי עול תורה ומצוות. ההודיה לקב"ה אינה באמירת הלל על ניצחונם של רשעים, ההודיה האמיתית תהיה בהקמת מלכות מתוקנת שתקדש את שמו יתברך, במקום מלכות הרשעה הקיימת היום.

http://myehudit.org/index.php?option=com_content&task=view&id=44&Itemid=1

[mr.z]

בהלל ובהודאה
הרב אליעזר מלמד

נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
חנה בת חיים

יום העצמאות
שאלה: מדוע נוהגים לשמוח ביום העצמאות ולומר הלל, והרי ציוותה התורה שלא נוסיף על דבריה דבר, שנאמר (דברים יג, א): "את כל הדבר אשר אנכי מצווה אתכם אותו תשמרו לעשות, לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו", ואיך אפשר לקבוע חג נוסף? וכידוע זה היה אחד מחטאיו של המלך ירבעם בן נבט, שאין לו חלק לעולם הבא, שבדה והוסיף חגים מליבו והחטיא את ישראל (מלכים א' יב, לב-לג)?

תשובה: אמת כי אסור להוסיף מצוות על מה שכתוב בתורה, אולם מהתורה עצמה למדו חכמים שמצווה לקבוע יום טוב לשמחה והודאה לה' ביום שנעשית לישראל תשועה. ולמדו זאת בקל וחומר, שכך אמרו חכמים: ומה ביציאת מצרים שניצלנו מעבדות לחירות נצטווינו לחוג את הפסח ולומר שירה בכל שנה ושנה, קל וחומר בפורים שניצלנו ממיתה לחיים (עפ"י מגילה יד, א). ועל סמך זה קבעו חכמים את ימי החנוכה להודאה על הישועה (ריטב"א שם). ובאר החתם סופר (יו"ד סו"ס רלג, ואו"ח רח) שכיוון שמצווה זו נלמדת בקל וחומר, היא נחשבת כמצווה מהתורה. אלא שמהתורה אין הדרכה מפורטת כיצד לעשות יום טוב, וכל שעושה באותו יום איזה זכר לתשועה יוצא ידי המצווה מהתורה, וחכמים הם שקבעו שבפורים יש לקרוא את המגילה ולעשות משתה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים, ובחנוכה יש להדליק נרות.

וכן נהגו ישראל בקהילות רבות, שקבעו ימי שמחה לזכר ניסים שנעשו להם. בקהילות רבות קראו לימים אלו על שם חג הפורים, כגון 'פורים-פרנקפורט', 'פורים-טבריה'. ויש מקומות שנהגו באותם ימים לערוך משתה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים. וכתב מהר"ם אלשקר (סי' מט) שיש לקביעת אותן הקהילות תוקף, וכל זרעם חייבים לקיימם גם אם יעברו לגור בקהילות אחרות. וכן פסקו עוד אחרונים (מ"א תרפו, ה, וא"ר שם).

וכך כתב הגאון הגדול רבי משולם ראטה על יום העצמאות: "הנה אין ספק שהיום ההוא (ה' אייר), שנקבע על ידי הממשלה וחברי הכנסת (שהם נבחרי רוב הציבור) ורוב גדולי הרבנים לחוג אותו בכל הארץ זכר לנס של תשועתנו וחירותנו, מצווה לעשותו שמחה ויום טוב ולומר הלל" (שו"ת קול מבשר ח"א כא).

האם הציונות גרמה להתחלנות
שאלה: כיצד אפשר לשמוח ביום העצמאות כאשר ידוע שהתנועה הציונית היא זו שגרמה לעזיבת התורה והמצוות, שעד להופעתה היו היהודים כולם שומרי תורה ומצוות, ובעטיים של הרצל וחבר מרעיו רבים עזבו את דרך ישראל סבא ונעשו כגויים?

תשובה: האמת היא הפוכה. בזכות הציונות, היינו בזכות העלייה לארץ שהתחוללה בעקבות פעולתה, העם היהודי ניצל מבחינה חומרית ורוחנית.

נשווה את מצב היהודים שעלו לארץ לעומת אלו שנותרו בחוץ לארץ. בין היהודים שגרים בארץ כעשרים וחמישה אחוזים שומרי תורה ומצוות, ועוד כשלושים אחוזים מגדירים את עצמם כמסורתיים, ואף רוב החילונים שומרים מצוות מסוימות, כמו נישואין, ברית מילה, יום כיפור, פסח וחנוכה. לעומת זאת היהודים שנשארו באירופה, רבים מהם נרצחו בשואה, ומי שנותרו תחת השלטון הסובייטי הורחקו בכוח מהמסורת היהודית, עד שמרבית צאצאיהם התחתנו עם גויים. גם מצבם של אלו שהיגרו לאמריקה ואנגליה אינו טוב יותר מבחינה יהודית. רוב הצעירים היהודים בארצות אלה מתחתנים עם גויים. פחות מעשרה אחוזים שומרי תורה ומצוות. אלה שמוגדרים שם כמסורתיים קשורים לדת בערך כמו החילונים כאן.

אפשר גם לקחת לדוגמא את יהודי צפון אפריקה, שגם אצלם מצבם של העולים לארץ טוב לאין ערוך ממצבם של אלה שהיגרו לצרפת. בצרפת אחוז המתבוללים מקרבם כבר הגיע למרבה הצער ללמעלה מששים אחוז, ואילו כאן יותר משבעים אחוז מהם שומרי תורה ומצוות או מסורתיים.
גם מבחינה דמוגרפית, כל הקהילות היהודית בחוץ לארץ מתמעטות והולכות, עקב נישואי תערובת ומיעוט ילדים, ואילו בארץ ישראל מספר היהודים הולך וגדל.

כל מי שמתבונן במציאות ההיסטורית בלא דעה קדומה מבין כי התנועה הציונית הצילה את העם היהודי מבחינה רוחנית וחומרית.

הסיבות לעזיבת התורה
אמנם נכון שבאותה התקופה שהתנועה הציונית פעלה רבים מבני העם היהודי הפסיקו לשמור תורה ומצוות, אולם לא העלייה לארץ גרמה זאת אלא תנועת ההשכלה העולמית, שחוללה מהפכה בכל תחומי החיים. היא החלה לצבור עוצמה במערב אירופה לפני כמאתיים וחמישים שנה, ובתהליך הדרגתי התפשטה למזרח אירופה ולאחר מכן לערי הבירה של רוב ארצות ערב.

עד להתפתחות המדע די היה באמונה פשוטה כדי לקיים את אורח החיים הדתי. האדם חש שהוא תלוי בכוחות עליונים: כשלא ירד גשם אנשים מתו מרעב, נשים רבות מתו בשעת לידתן, ומגפות שהתפרצו מעת לעת המיתו המונים. הגויים פנו אז אל אליליהם, ואנו לה' אלוקינו שנגלה אלינו בסיני. אך לאחר שהמדע החל להתפתח, נוצרה הכרה כי האדם יכול להשפיע במידה רבה על גורלו. הוא יכול להוביל מים במשאבות וצינורות למקומות צחיחים ועל ידי כך למנוע רעב. הוא יכול לפתח תרופות וחיסונים נגד מחלות. הוא יכול לשנות סדרי חברה כדי להיטיב לבני האדם. לאנשים רבים נדמה היה שהדת היא דבר מיושן שכבר אין בו צורך.

האמת כמובן אחרת - רק על ידי האמונה ימצא האדם את תיקונו האמיתי, אולם לשם כך צריכים להתעלות לאמונה גדולה ועמוקה יותר, ועל כך הרחיב מרן הרב קוק זצ"ל בכל ספריו באמונה. אבל התפישה הדתית הפשטנית שהיתה רווחת אז התקשתה להחזיק מעמד מול תנועת ההשכלה, ורבים עזבו את הדת. רובם הגדול של עוזבי התורה התבוללו בגויים תוך דורות ספורים. מעטים מביניהם נתפשו לתנועה הציונית, ודווקא הם שמרו במידה רבה על זהותם היהודית, ויש לקוות כי צאצאיהם ישובו לשמירה מלאה של תורה ומצוות.

הקב"ה עורר את הלבבות לעלות לארץ
עצם ההתעוררות של יהודים רבים ושונים לעלות לארץ ישראל בדורות האחרונים היא נס אלוקי. משמיים עורר ה' את עמו לחזור לארץ. וכדברי הרב יהושע מקוטנא בשנת תרנ"א (ישועות מלכו יו"ד סו) אודות המצווה הגדולה לעלות לארץ: "כי הקיבוץ הוא אתחלתא דגאולה, ונאמר 'עוד אקבץ עליו לנקבציו'. ועיין ביבמות דף ס"ד שאין השכינה שורה פחות משתי רבבות מישראל. ובפרט עתה שראינו התשוקה הגדולה הן באנשים פחותי ערך הן בבינונים הן בישרים בלבותם - קרוב לוודאי שנתנוצץ רוח הגאולה".

והכול מאת ה', שהוא מוביל בדרכים נסתרות את התהליכים ההיסטוריים. בתחילה ההתעוררות נקלטה בקודש, אצל הגר"א ותלמידיו, שדיברו מפורשות על בניין הארץ וקירוב הגאולה. ואף שהצליחו להניח יסודות ליישוב הישן בארץ, מכל מקום המוני העם לא נענו ובאו אחריהם. ומשלא נענו - גברו הצרות, ורבים החלו לעזוב תורה ומצוות במערב אירופה. ושוב התעוררו הגאונים הרב קלישר והרב גוטמאכר (שחיו באותם המקומות שכבר יהודים רבים הפסיקו לשמור תורה ומצוות) לקרוא לעלייה לארץ. אולם רק מעטים נענו, וגברו הצרות והתרבו עוזבי התורה. ושוב התעוררו רבנים גדולים (ממזרח אירופה) ובראשם הרב מוהליבר, הרב מקוטנא והנצי"ב מוואלוז'ין, לעורר את הציבור לעלייה לארץ. ואף שהעלייה התגברה במקצת, מכל מקום הציבור הרחב נותר אדיש, וגברו הצרות הרוחניות והגשמיות. ואז החלו להתעורר גם יהודים שכבר ניסו להתבולל בגויים והספיקו להתאכזב, וכך קמה התנועה הציונית, שבראשה עמדו יהודים חילונים, ועימהם כמה מגדולי הרבנים, וביניהם הרב ריינס. ועדיין לא עלו מספיק יהודים לארץ, והצרות גברו לאין שיעור. רק לאחר השואה הבינו המוני בית ישראל כי מוכרחים לעלות לארץ ולהקים מדינה לעם היהודי.

הלל כאשר הממשלה מחריבה ישובים
שאלה: אבל איך נאמר הלל לכבוד ממשלה שמחריבה ישובים?

תשובה: איננו אומרים הלל לכבוד הממשלה, אלא רק לכבודו של הקב"ה אשר דיבר טוב על עמו וזיכה אותנו במדינת ישראל. במשך דורות רבים התפללנו לה': "הושיענו ה' אלוקינו וקבצנו מן הגויים להודות לשם קדשך ולהשתבח בתהילתך" (תהלים קו, מז). ועתה שקיבצנו והושיענו משעבוד גויים, לא נודה לשם קדשו ונשתבח בתהילתו?!

וכל הייסורים המלווים אותנו במדינת ישראל רחוקים מאוד מהייסורים הנוראים שליוו אותנו בגלות, בהיותינו משועבדים לזרים. טובים לאין ערוך ייסורי ארץ ישראל מצרת הגלות. במשך כל שנות קיומה של המדינה נהרגו במלחמות ובפיגועים מעט יותר מעשרים אלף יהודים קדושים, ואילו רק מספר שנים קודם, נרצחו באירופה כששה מיליון קדושים, פי שלוש מאות יותר מאשר בכל שנות קיום המדינה. וכי אפשר שלא להודות על הישועה הגדולה הזו?!

תספורת וגילוח ביום העצמאות
שאלה: האם מותר להתחתן ולהסתפר ולהתגלח ביום העצמאות למרות שהוא חל בתוך ימי האבלות של ספירת העומר?

תשובה: לאחר שנקבע יום העצמאות כיום שמחה והודאה, התעוררה שאלה האם מנהגי האבלות של ספירת העומר נוהגים ביום העצמאות. נאמרו בזה דעות לכאן ולכאן. למעשה, הסכימו רבותינו שאין נוהגים במנהגי אבלות שפוגמים בשמחה, לכן מותר לרקוד ולנגן. אבל נישואין אין לערוך, מפני שההימנעות מנישואין אינה נחשבת כאבלות שמתנגשת בשמחת יום העצמאות.

הרגילים להתגלח, נכון שיתגלחו לקראת יום העצמאות, כפי שגם לובשים בגדי חג לקראת יום העצמאות. ולגבי תספורת, נראה כי רק מי שנראה לא מכובד בשערותיו, יכול להסתפר לקראת יום העצמאות. אבל מי שנראה בסדר, רשאי להסתפר ביום העצמאות בלבד, שאז השמחה מבטלת את מנהג האבלות הזה, אבל לא לפני יום העצמאות.

[ליעד]

בישיבת הרעיון חגגו, שרו ורקדו ביום העצמאות ואמרו הלל בערב ובבוקר. כתוב את הסיבה ב"צופה ומנהיג" בקטע של יום העצמאות אבל אני לא זוכר את העמוד.

[mr.z]

עמ' 296

[האלקשי]

בישיבת הרעיון חגגו, שרו ורקדו ביום העצמאות ואמרו הלל בערב ובבוקר. כתוב את הסיבה ב"צופה ומנהיג" בקטע של יום העצמאות אבל אני לא זוכר את העמוד.

בישיבה עדיין ממשיכים לחגוג וגם היום עושים מסיבה גדולה בשעה 20:00, בהשתתפות איתמר, מרזל והרב קרויזר.

ולמרות זאת ישנו מספר לא מבוטל של כהניסטים ובכירי כך לשעבר שלא חוגגים ולא אומרים הלל,
למשל נעם פדרמן, הרב יוסי דיין ועו"ד ברוך בן יוסף שכתב את המאמר הזה בנושא אמירת ההלל:
http://myehudit.org/index.php?option=com_content&task=view&id=25&Itemid=1

[דוקא_כך]

דברי אלקים חיים!  תודה, החכמנו.

[mashras]

למי שיש ספק אם אומר הלל או לא - פשוט אומרים הלל ללא ברכה. (הלל עם דילוגים).
זה מה שעושים אצלנו בבית הכנסת.
כנ"ל לגבי הפטרה. אומרים הפטרה ללא ברכה.

הרב בבית הכנסת שלנו מנה 2 סיבות שבגינן לא מברכים על ההלל:
1. עדיין לא כל קהילות ישראל אומרים הלל.
2. עדיין רוצחים בנו, ואנו עדיין נלחמים על עצמאותינו - כשטוב לנו אנו רוצים לומר הלל. וכשרע לנו אנו לא רוצים לומר הלל. כלומר זהו לא מצב יציב. ולכן לא מברכים.

מוזר לי שנעם פדרמן לא אומר הלל בכלל, כי גם הוא מודה שהקמת המדינה היתה אתחלתא דגאולה.

[האלקשי]

מוזר לי שנעם פדרמן לא אומר הלל בכלל, כי גם הוא מודה שהקמת המדינה היתה אתחלתא דגאולה.

לי זה לא מוזר אלא ברור לגמרי - אמירת הלל מסמלת על כך שאתה לא באמת מאמין שהמדינה היא אתחלתא דגאולה,
והיא בסך הכל מדרגה חיובית בדרך לתיקון השלם, למלכות, למקדש, למדינה יהודית, לסנהדרין. אמירת ההלל מסמלת את
החולי הקשה של הציונות הדתית שמקדשת את הכנסת, את בתי המשפט ואת צה"ל כתחליפים למה שאמור להיות. אני לא מתכוון
כמובן לכהניסטים האחרים שאומרים הלל מסיבות אחרות ומוצדקות הרבה יותר (אם כי כלפיהם מכוון המאמר הראשון שהובא).

נעם פדרמן אומר דבר פשוט - הקמת המדינה היתה אתחלתא דגאולה, אבל המדינה כשלעצמה אינה קדושה ומוסדותיה אינם קדושים.
ועל זה לפי מיטב הבנתי אין מחלוקת בין הכהניסטים.

[דוקא_כך]

מוזר לי שנעם פדרמן לא אומר הלל בכלל, כי גם הוא מודה שהקמת המדינה היתה אתחלתא דגאולה.

לי זה לא מוזר אלא ברור לגמרי - אמירת הלל מסמלת על כך שאתה לא באמת מאמין שהמדינה היא אתחלתא דגאולה,
והיא בסך הכל מדרגה חיובית בדרך לתיקון השלם, למלכות, למקדש, למדינה יהודית, לסנהדרין. אמירת ההלל מסמלת את
החולי הקשה של הציונות הדתית שמקדשת את הכנסת, את בתי המשפט ואת צה"ל כתחליפים למה שאמור להיות. אני לא מתכוון
כמובן לכהניסטים האחרים שאומרים הלל מסיבות אחרות ומוצדקות הרבה יותר (אם כי כלפיהם מכוון המאמר הראשון שהובא).

נעם פדרמן אומר דבר פשוט - הקמת המדינה היתה אתחלתא דגאולה, אבל המדינה כשלעצמה אינה קדושה ומוסדותיה אינם קדושים.
ועל זה לפי מיטב הבנתי אין מחלוקת בין הכהניסטים.

אמת.

[נץ וגאה בזה]

אני אומר הלל, חוגג, ושמח בשמחת העם, אך ממאן בשום פנים ואופן לקורא ליום זה "יום העצמאות" זה שקר גס וסילוף שאין למעלה מהם, אין כאן עצמאות, ואני קורא לכל הכהניסטים בפורום לנהוג כמוני ולקרוא ליום זה: "יום החירות".

[eran]

בואו נקרא קצת דעות אחרות במקום לראות רק צד אחד של ההלכה:

דעתו של עו"ד ברוך בן יוסף, תלמיד הרב כהנא זצוק"ל:

לידיעת הציבור שאולי איננו יודע, לעומת תלמידי הרב קוק זצ"ל
האומרים הלל עם או בלי ברכה בתפילת שחרית של יום העצמאות, הרב
מאיר כהנא, הי"ד הנהיג את תלמידיו להגיד הלל ביום העצמאות עם
ברכה
  על בסיס נבואה זו, וויתרנו על הרבה עקרונות חשובים עד כדי הליכה
אחרי רשעים גמורים רק משום שהמדינה בהתנהלותה כלפי הגויים קדשה
שם שמים בכל העולם
מי שלומד תנ"ך יודע שלאורך ההיסטוריה היו ניצחונות אדירים
לצבאות ישראל נגד הגויים תחת מלכי בית דוד, שאול, השופטים,
אפילו מלכי ישראל וכו'. 
אילו הרב כהנא היה חי היום, לי אין ספק שהוא היה אומר לנו לא להגיד הלל
ביום עצמאות, אלא לפעול לאיסוף היהודים המוכנים לקדש שם שמיים על ידי
תנתקות ממדינת חילול ה' בדרך לגאולה האדירה העומדת בפנינו
לידיעת הציבור שאולי איננו יודע, לעומת תלמידי הרב קוק זצ"ל
האומרים הלל עם או בלי ברכה בתפילת שחרית של יום העצמאות, הרב
מאיר כהנא, הי"ד הנהיג את תלמידיו להגיד הלל ביום העצמאות עם
ברכה גם בתפילת ערבית וגם בתפילת שחרית של יום העצמאות.  למרות
שהרב כהנא כבר איננו איתנו, מאחר והוא הנהיג קו מאד קיצוני
לטובת אמירת הלל, ראוי שנבחן מדוע הנהיג כך ואיך היה מורה לנו
היום, אילו היה עמנו.
 
אפתח ואומר שהרב כהנא היה מצפה שלא ננהג כמו חסידים שוטים, אלא
שנבחון את הדרך בה נהג לאור מה שקורה היום לפי הקריטריונים
שהוא קבע.  אז, שנדע שהרב כהנא לא אמר הלל ביום העצמאות בגלל
הקמת מדינה לעם היהודי, העלייה ארצה, ההתיישבות בארץ, הקמת
צבא, או הרבה סיבות טובות אחרות, אלא משום סיבה אחת בלבד –
קידוש ה'.

תורתו של הרב בקשר למדינה התבססה בעיקר על הנבואות של נביאי
ישראל בכלל ועל הנבואה המובאה בפרק ל"ו של יחזקאל בפרט:
"...ואפיץ אותם בגויים ויזרו בארצות, כדרכם וכעלילותם שפטתים;
ויבאו אל הגויים אשר באו שם ויחללו את שם קדשי באמור לעם: עם
ה' אעלה ומארצו יצאו; ואחמול על שם קדשי אשר חללהו ביתי ישראל
בגויים אשר באו שמה; לכן אמור לבית ישראל: כה אמר ה' א-לקים:
לא למעכם אני עושה, בית ישראל, כי אם לשם קדשי אשר חיללתם
בגויים אשר באתם שם; וקידשתי את שמי הגדול המחולל בגויים אשר
חיללתם בתוכם, וידעו הגויים כי אני ה', נאם ה' א-לקים, בהקדשי
בכם לעיניהם;..."

הרב קשר את הנבואה הזאת להקמת המדינה עד כדי הוראה שכל יום
עצמאות צריכים ללמוד לשנן את הפרק הזה של הנביא יחזקאל.
  על בסיס נבואה זו, וויתרנו על הרבה עקרונות חשובים עד כדי הליכה
אחרי רשעים גמורים רק משום שהמדינה בהתנהלותה כלפי הגויים קדשה
שם שמים בכל העולם.
אין מה לעשות, עם כל מגרעותיה, מדינה קטנה
שמביסה את הצבאות של העולם הערבי הנתמך על ידי רוסיה, היא
מדינת מקדשת שמיים בעיני הגויים.

מאידך, מדינה שחייליה בורחים כמו שפנים מערי יש"ע, מלבנון ומכל
עימות אפשרי, כולל עימותים מול ילדים עם אבנים, מהווה מדינה
מחללת שם שמים בעיני הגויים.  כמו שכתב הרב בספר אור הרעיון,
עמ' קע"ה:
"ולא די בזיון וקצף, כי כאשר הבסיס והמניע לזיהום הרוחני הם
פחד הגוי ומה יאמרו ומה יעשו הגויים, ובכך מואסים באביהם
שבשמים ובוטחים בזרוע בשר ודם - אין חילול השם יותר מזעזע מזה,
ואוי לנו כי המרנו את כבודנו בעשיו אוכל ישראל, והפכנו את השי
הא-לוקי – מדינה יהודית – שניתנה לנו על ידי הקב"ה ברחמים
ובחסד למרות עוונותינו ופשענו, וכדי לקדש את שמו, לסיוט של
עמקי שאול ורפאים שם, רח"ל."

מי שלומד תנ"ך יודע שלאורך ההיסטוריה היו ניצחונות אדירים
לצבאות ישראל נגד הגויים תחת מלכי בית דוד, שאול, השופטים,
אפילו מלכי ישראל וכו'. 
למעט ניצחון המכבים שהביא לחנוכת
המזבח והמקדש, לא אומרים הלל היום על אף אחד מהניצחונות הללו,
למרות שבאותו דור בוודאי אמרו הלל.  קידוש השם של הניצחונות
הללו לא הביא לגאולה שלמה וסופית, לכן קלקול הדורות מחקו את
הקידוש השם עם חילולו.  אילו מדינת ישראל הייתה זוכה תוך הובלת
עם ישראל בדרך לגאולה הסופית, כפי שקיווה הרב כהנא, היינו
ממשיכים להגיד הלל.  אבל לאחר שלא תקנה עצמה והפכה למדינה
מחללת שמים המתרפסת בצורה מבישה בפני הגויים, אסור לנו להגיד
עליה הלל.

במקום לתפוס שיש ציבור הולך וגדל של יהודים נאמנים לה', הכמהים
לקידוש שם שמיים, שנמאסה להם מדינת ישראל המשחקת כבובה
למריונטה האמריקאית, רבים מתוכנו מעדיפים להנציח את מדינת
חילול ה' באמירת הלל ביום העצמאות.
אילו הרב כהנא היה חי היום, לי אין ספק שהוא היה אומר לנו לא להגיד הלל ביום עצמאות,
אלא לפעול לאיסוף היהודים המוכנים לקדש שם שמיים על ידי תנתקות
ממדינת חילול ה' בדרך לגאולה האדירה העומדת בפנינו.

הגר"ע יוסף שליט"א פוסק מפורש ב"יביע אומר" חלק ו' וז"ל:

"ומיהו שפיר דמי לומר מזמורי ההלל דרך קריאה בעלמא ותו לא. וכמ"ש כיו"ב בב"ב (פב) מכדי פסוקי נינהו ליקרי. ופירש רשב"ם, דהוי כקורא בתורה. וכיו"ב כ' התרומת הדשן (סי' ח). ע"ש. אלא שמבואר בדברי מרן החיד"א בשו"ת חיים שאל ח"ב (סי' יא), שיש ליזהר שלא לומר מזמורי ההלל אחר תפלת י"ח במקום שתקנו חז"ל לומר הלל ביו"ט ור"ח, כי נודע שכל עניני התפלות בנויים ומיוסדים על אדני רזי עולם, כמ"ש בזוה"ק ובכתבי האר"י ז"ל, שהכל מתוקן ומסודר בכוונות עליונות ונשגבות, וחז"ל תיקנו ביו"ט ור"ח אמירת הלל אחר תפלת י"ח לסוד כמוס, ואנן הדיוטות אנן, ואנחנו לא נדע אם אמירת הלל מישך שייכא במקום הזה, ולכן לא יאמרוהו אלא לאחר סיום התפלה כולה. ע"ש. וכ"כ בשו"ת ישכיל עבדי ח"ו (סי' י) הנ"ל. ע"ש. ומ"מ נלע"ד שאם הקהל רוצים לומר הלל בלא ברכה אחר תפלת י"ח אין למחות בידם"

האלקשי אנא גש בבקשה לבית מדרש אמיתי שם יסבירו לך מה זה בדיוק "אין למחות בידם".

אתם יודעים יש מדרש חז"ל שאומר שכאשר טבעו המצריים הרשעים בים סוף המלאכים רצו לומר שירה לקב"ה, והקב"ה אמר להם: מעשי ידי טובעים בים ואתם רוצים לומר שירה??
ואני שואל אתכם מעשי ידיו של הקב"ה (עם ישראל) טובעים בים של כפירה חילולי שבת חוסר צניעות ועוד שהציונות אשמה בהם , ואתם רוצים לומר שירת הלל??

[mr.z]

א. וכי לא היו נסיגות בתקופת הרב כהנא הי"ד(סיני)?
ב. וכי לא הייתה פריצות במדינת ישראל בזמן הרב כהנא הי"ד?
ג. ומה אם כל שאר הרבנים של הציבור שלנו (הרב גורן זצ"ל הרב דב ליאור הרב זלמן מלמד והרב אלעזר מלמד ועוד) שאומרים להגיד הלל בברכה ביום העצמאות?
ד. ואנא הסבר לי מה הכוונה בביטוי "אין למחות בידם"  (שאני מכיר רק את הצד הפשוט בעניין-יש להם על מי לסמוך ואל תפריע להם) ?
ה. והקול מבשר מתיר העיקרון, רק הוא אומר שצריך החלטה של כל הרבנים (משמע הרבנות הראשית) והנה הרב גורן זצ"ל פסק לומר הלל בברכה.

[דוקא_כך]

האלקשי אנא גש בבקשה לבית מדרש אמיתי שם יסבירו לך מה זה בדיוק "אין למחות בידם".

התכוונתי לכתוב משהו לא יפה, אבל פתאום נזכרתי שזה בדיוק הסגנון שבו אני הייתי עונה בזמנו להודעות שלך (ביזוי ת"ח)...  אז הייתי יכול להבין אם זאת היתה תגובה לאחת מהודעותי, אבל מה כתב לך האלקשי שמצדיק כזאת עזות פנים?  כל הודעותיו תמיד נכתבו ונכתבות מתוך ענווה---מדה שמאוד רחוקה ממך וממני (לצערי הרב).

[eran]

א. מה הקשר?
ב. מה הקשר?
ג. מה הקשר?
ד.לא נכון - זה עיוות של ההלכה.
ה. הרבנות הראשית היא לא הפוסק של עם ישראל עם כל הכבוד.
ו. לא התייחסת למדרש שהבאתי הסוף.

דווקא כך מה הקשר עזות פנים, כל הודעתי הקודמת הייתה ציטוט של דעות אחרות?

[נץ וגאה בזה]

Mr. z , הואל נא בטובך להסביר לי, איזה עצמאות יש פה בכלל שראוי שיקראו ליום זה בכלל יום ה"עצמאות"?

[שׂריון]

עצמאות חלקית, מה שקרוי גם אתחלתא דגאולא.
עקרונית לי לא משנה אם אומרים הלל או לא, אני הולך לפי החזן.
העיקר שלא יווצרו ויכוחים.. נניח אצלנו במנחה החזן שהציע לו לעלות הודיע מראש שהוא אומר תחנון.
ביהכנ"ס שלנו הרוב ציונים אבל נתנו לו לעלות, והייתה מנחה יפה נטולת צעקות ומריבות.

[נץ וגאה בזה]

עצמאות חלקית, מה שקרוי גם אתחלתא דגאולא.
עקרונית לי לא משנה אם אומרים הלל או לא, אני הולך לפי החזן.
העיקר שלא יווצרו ויכוחים.. נניח אצלנו במנחה החזן שהציע לו לעלות הודיע מראש שהוא אומר תחנון.
ביהכנ"ס שלנו הרוב ציונים אבל נתנו לו לעלות, והייתה מנחה יפה נטולת צעקות ומריבות.

דורון, מדינת ישראל היא מדינת וואסל, מקסימום אוטונומיה במרחב.
אין פה אפילו חלקיק מדומה של "עצמאות", להגיד שזה כן או לא "אתחלתא דגאולה" לא אני ולא אתה יודעים מהלכי ה'.

[שׂריון]

אם בעבר רוב ישראל שהו בתפוצות לאחר שגורשנו מהארץ,
הרי השיבה לארץ והכרזת המדינה נחשבת כעצמאות למרות שהיא לא מוחלטת.
ונכון, על אתחלתא דגאולה יש עדיין ויכוח.
אך כל זה לא מונע אמירת הלל ק"ו שאנו הספרדים אומרים ללא ברכה.

[נץ וגאה בזה]

אמור לי משהו, דורון, איך אתה מגדיר את המושג: "עצמאות מדינית"?

[שׂריון]

עצמאות היא שליטה של המדינה על שטח טריטוריאלי מסויים ,שאינה תלוייה באחרים,
ומתקיימת בזכות עצמה, כמובן בעזרת צבא, משטרה ושאר מוסדות.

[נץ וגאה בזה]

עצמאות היא שליטה של המדינה על שטח טריטוריאלי מסויים ,שאינה תלוייה באחרים,
ומתקיימת בזכות עצמה, כמובן בעזרת צבא, משטרה ושאר מוסדות.

דורון, ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר!
אתה אומר במפורש "שיש שליטה על שטח מסוים" וכולנו יודעים שלא זה המצב אצלנו.
אתה אומר "שאינה תלויה באחרים" וגם זה לא המצב אצלנו.
אתה אומר "מתקיימת בזכות עצמה" וכן זה לא המצב אצלנו.
אתה אומר שיש צבא וגם זה לא המצב אצלנו (זה בסך הכל מיליציית שמאל חובבנית עם נשק הייטק ושאין להם מושג ירוק מה באמת צריך לעשות איתו).
אתה אומר שיש משטרה וגם זה לא המצב אצלנו (בסך הכל חבורת אדיוטים במדים, מושחתים עד לרמת העצם, כנופיית בריונים במדים שאין הרבה בינם ובין הSA= החולצות החומות של אדולף  היטלר לפני תפיסת השלטון על גרמניה).

[שׂריון]

ההגדרה שנתתי מדברת על עצמאות מלאה. מעולם לא אמרתי שיש לנו עצמאות כזו...
שליטה על שטח מסויים דווקא כן יש לנו אחרת לא היית חי פה!
צבא ומשטרה גם כן יש לנו ותשווה אותם למי שתרצה... הם עדיין קיימים.
גם על עצמאות חלקית אפילו ברמה הנמוכה ביותר יש להודות לה' כיוון שביחס
לגלות מצבנו טוב מאוד.
ברמה הבסיסית של ההלכה אין לומר הלל אך במקומות שבהם נוהגים לומר אין בעיה בכך.

[נץ וגאה בזה]

עצמאות שהיא לא עצמאות מדינית, היא לא עצמאות בכלל, ועצמאות מדינית אין לנו בכלל, מה ששולט פה זה הקוורטט על ידי נציגיהם "השוטים השימושיים" בגוורדיית ה"עשירון הנאור".

[שׂריון]

נץ, כיצד אתה מגדיר עצמאות מדינית כשאתה אומר שאין לנו ממנה בכלל?

[נץ וגאה בזה]

עצמאות מדינית היא כשאתה מעביר את בניין הכנסת שלך לגבעת רם בירושלים, שנמצאת בבעלותה הכלכלית/נדל"נית של הכנסיה היוונית האורתודוכסית, אתה מלאים! הלאמה מלאה את הקרקע, ולא ממשיך לשלם דמי חכירה שנתיים על זה, אותו הדבר לגבי בית המשפט העליון ושטחים נרחבים אחרים בעיר (בסכומים המסתכמים במאות מיליוני דולרים כל שנה מכספי משלם המיסים היהודי) הבירה הנצחית שלנו.

עצמאות מדינית היא שמדינה אחרת לא מכתיבה לך עם מי לעשות עיסקאות נשק, וגם לא מבטלת אותם לאחר חתימתם (עיין ערך העסקאות עם סין ובמיוחד עיסקת הפאלקון).

עצמאות מדינית היא שמדינה אחרת לא מכתיבה לך באיזה מערכות נשק להשקיע בשביל תוצרת עצמית ובטח לא בגלל שיקולים כלכליים של החברות לייצור נשק אצלה בבית (עיין ערך פרוייקט ה"לביא").

עצמאות מדינית היא שמדינה שלא מייחלת בעצבים מתוחים לכל הטלת ווטו במועצת הביטחון של האו"ם כנגד כל החלטה אופרטיבית ולא אופרטיבית נגדה.

עצמאות מדינית זה שמדינה לא מאמצת מוסר מלחמתי נוצרי של הגשת הלחי השניה ברמה הלאומית, וכן חיי חייליה ואזרחיה קודמים לחיי "אזרחי" האויב.

עצמאות מדינית היא, כשהעיר השלישית בגדולה (בשטח ובאוכלוסיה) מופצצת ארטילרית במשך חודש בעשרות טילים, אזי אתה מוחק מהאוויר על ידי פצצות תרמובאריות (נאפלם שחור ודלק -אוויר) את המדינה ממנה נורים הטילים (על תשוביהם) וכן את המדינה המגבה אותה (סוריה).

עצמאות מדינית היא, שאתה לא הולך למנהיג השכן בכדי ללקק את רגליו ולהשיג ממנו תמיכה לכל נפיחה מדינית העולה על רוחך (עיין ערך מובארכ).

עצמאות מדינית היא, שאזרחיך לא מניפים דגל של מדינה אחרת ביום העצמאות שלך (עיין ערך האווילים שמניפים את דגל ארצות הברית ביום ה"עצמאות" שלנו).

עצמאות מדינית היא, שאתה לא תלוי ביבוא (לא משנה של מה, בין צבאי בין אזרחי) בשעת חרום.

עצמאות מדינית היא, שאם אתה מאוים בהכחדה, לפחות אינך מגמגם ואומר שזה פתרון ברמה בינלאומית.

עצמאות מדינית היא, שאתה מגרש את הגיס החמישי מתוכך ויפה שעה אחת קודם.

עצמאות מדינית היא, שאתה לא נוסע בכל רחבי העולם בשביל לגייס תרומות בשביל הצבא שלך כמו אחרון הקבצנים.

עצמאות מדינית היא, שאתה לא מאפשר למדינות אחרות לתרום כסף מכספי משלם המיסים שלהם (או מקסימום מחרים כספים אלה ושמתמש בזה כחלק מהתקציב שלך), בכדי שיממנו ארגונים חוץ פרלמנטריים בעלי אג'דנה פוליטית וסדר יום שמטרתו קידום עיניינים מדיניים (עיין ערך התרומות של האיחוד האירופי וקנדה וארגונים כמו עדאללה, מוסאווה ושלום עכשיו).

עצמאות מדינית היא, שהצבא שלך לא מפנה את אזרחיך שלך משטח היסטורי שלך שאתה השגת תוך מלחמת הגנה צודקת מבחינת החוק הבינלאומי, ואפילו אין בזה שום שיקול בטחוני מינימלי, בטח ובטח במדינה ללא עומק אסטרטגי (עיין ערך דו"ח ארל ווילר).

עצמאות מדינית היא, שאף אחד לא מעז לקרוא לך רק "השטן הקטן" ולא "השטן הגדול".

עצמאות מדינית היא, שאתה לא זורק שטח שהוא מהווה 75% משטח המדינה שלך ושדות נפט גדולים תמורת פיסת נייר חסרת כל משמעות.

ויש עוד הרבה פרמטרים, ושמפאת קוצר הזמן שלי לא עמדתי עליהם עדיין, אני אעשה זאת לכשיהיה לי זמן בסופ"ש הבא, שבוע טוב ואני מקווה שמה שכתבתי מספק אותך.