את הקטע הזה השמיעו לנו מדריכים כשנסעתי לפולין לפני חודש
הסדר האחרון בגיטו ורשה
היה שם מוישלה אחד, מוישלה האחרון,
בגיטו ורשה,
שואל את אביו "מה נשתנה?"
מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?
למה הלילה הזה ארוך ומפחיד, מכל לילה אחר?
כשמוישלה שאל את השאלות, שמים וארץ עמדו דום,
המלאכים פחדו לעשות רעש, ואביו,
אביו, רצה לענות "עבדים היינו".
ומוישלה אמר tate ziser (טאטע זיסע- אבא יקר)
יש לי עוד שאלה אחת בעצמי, וזו שאלתי:
אני רוצה לדעת, אבא יקר,
האם עדיין אהיה בחיים, בשנה הבאה
לשאול אותך "מה נשתנה?"
האם ישאר איזה ילד יהודי בחיים לשאול "מה נשתנה?"?
האם ישאר איזה אבא יהודי לענות "עבדים היינו"?
ואביו ענה:
אני לא יודע, אני לא יודע אם אני אחיה
אני לא יודע, אני לא יודע אם אתה תחיה,
אבל אני יודע שתמיד יהיה מוישלה אחד,
איפה שהוא,
איפה שהוא, שואל את ה"מה נשתנה",
אני לא יודע אם אני אחיה,
אבל אני יודע דבר אחד..
כי בשם קדשך נשבעת לו שלא יכבה נרו לעולם ועד!
אנחנו אלה המייצגים את מוישל'ה ועוד חמישה מיליון שנספו בשל יהדותם שלהם.
לא נשכח את מויש'ל'ה הקטן ואביו,אשר חגגו את חג הפסח.
נרם לא יכבה כל עוד נחיה אנחנו.
אנחנו חיים והזיכרון נישא וחרוט על לוח לבבותינו.
איננו עבדים לעבודת פרך,אנחנו עבדים לדבר אחד בלבד
עבדים לזיכרון! אסור לנו לתת לשכחה להעפיל על הזיכרון.
עלינו להישבע למוישל'ה הקטן ולאביו שאנחנו כאן,ונמשיך להעביר את לפיד הזיכרון שלהם לבנינו ולבני בנינו.
