חיים שלום רב!
אני ממשיך בנושא ששאלתי בפעם הקודמת---היחס שלנו לגבי יהודים "ימניים" קטני אמונה כמו דיין, גולדה ודומיהם. בתשובה שנתת לי בפעם הקודמת, פרטת את התוצאות האיומות של החלטותיהם---אנחנו סובלים מהן עד היום, ובאמת, המצב אך מחמיר. אולם אני רציתי להתמקד בכוונותיהם של דיין, גולדה, וכו'. אתן לך דוגמא: נניח שילד קטן מחזיק בידו אקדח אמיתי, טעון ודרוך, עם אצבע על ההדק, מכוון כלפי יהודי (ח"ו) והוא מתכוון ללחוץ על ההדק. אם תשתוק והילד ילחץ על ההדק, איך אפשר יהיה להאשים אותו? הרי לא אמרת דבר, והוא בסך הכל ילד קטן וטפש שלא מבין מה הוא עושה. אבל אם תגער בו ותאמר לו לעזוב מיד את האקדח ולשים אותו בצד, והוא בכל זאת ילחץ על ההדק, אז ניתן לפחות להאשימו שהוא ילד רע ולא ממושמע.
מיד עם סיום קידוש השם של מלחמת ששת הימים, התקבלו החלטות אידיוטיות ע"י ההנהגה קטנת האמונה של מדינת הישראלים. הרב כהנא זצוק"ל הי"ד לא היה אז בארץ, לצערנו. אבל מאות אלפי חרדים וחסידים כן היו בארץ. האם הם התארגנו בעצרות מחאה המוניות כנגד חילול השם של החזרת קודש הקודשים לידיים מוסלמיות מלוכלכות? האם מישהו בכלל אמר משהו על החלטתו של דיין? האם היה לפחות יהודי אחד שהעביר מסר לדיין שמה שהוא עשה (או התכוון לעשות) היה פשע? האם מישהו בכלל קיים "הוכח תוכיח את עמיתך" לגבי דיין והפשע שלו? אני שואל את עצמי.
התפקיד של תלמיד חכם, כפי שאתה יודע כמובן, הוא לא רק לשבת כפוף כל היום בישיבה וללמוד תוירה ותלמוד, אלא גם ליישם את הידע שלו בתורה, לחנך את העם, להוות דוגמא ומופת אישי. האם מתוך כל אלפי תלמידי החכמים במחנה האנטי-ציוני היה מישהו שהבין את משמעות הניצחון הניסי של מלחמת ששת הימים, שם את ה"אנטי-ציוניות" האידיוטית שלו בצד, וארגן עצרות מחאה נגד החזרת הר-הבית לבעלות מוסלמית? אתה יודע מה התשובה. כשם שאי אפשר להאשים את הילד הקטן והטפש בדוגמא שהבאתי למעלה, במיוחד אם אף אחד לא אומר שום דבר, כך גם אי אפשר להאשים את דיין וגולדה החילוניים קטני האמונה שלא קיבלו תוכחה מאף תלמיד חכם. אילו הרב כהנא היה אז בארץ, מי יודע, יכול להיות שהוא היה מארגן התנגדות כל-כך אפקטיבית שמפתחות הר-הבית היו נלקחים בחזרה מהמוסלמים, והיה לנו עכשיו הר-הבית בבעלות יהודית, ואולי אפילו בית מקדש! דיין, גולדה וימניים רבים אחרים היו אנשים חדורי אידאליזם אך מחוסרי תורה, וזה תמיד מוביל לטעויות טרגיות. הם הקריבו הרבה למען עם ישראל בארץ ישראל ובמהלך הקרבתם הם עשו טעויות נוראות. גולדה מאיר אמרה לעתים קרובות דברים קשים נגד הישמעאלים שאף ראש ממשלה אחריה לא העז לומר. חבל שלא היתה ל"ימניים" אלו הדרכה; חבל שהדבר היחיד שהיה חשוב למפלגות הדתיות היה מקום בממשלה ותקציבים. אתה יודע, חיים, שכשיהודי שותק ולא מוכיח, זה גם נקרא חנופה. אני תולה אצבע מאשימה לא רק במנהיגים ה"ימניים" הבורים (שלרובם היו כוונות טובות, אידאליסטיות), אלא גם בתלמידי החכמים בדורות האחרונים שהם מחוסרי אמונה, ועושים את מצוות השם "מצוות אנשים מלומדה", עוברים על "עשה" של "הוכח תוכיח" תמורת בצע כסף ומחללים שם שמיים בכך שמפגינים קטנות אמונה.
יברכך ה' וישמרך,
דוקא_כך