למדתי את ההלכות האלה היום.
חלקנו ודאי מכירים אנשים שנכשלים בזה, לכן חשבתי שאולי כדאי לחזור על ההלכה; כדי להוכיח את הטועים, בצורה מדויקת. כי השיכחה מצויה.
כמו שכתוב: "...הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא" (ויקרא יט, יז). ואותם טועים לא יודעים עד כמה חמורה העבירה.
מתוך קיצור שולחן ערוך:
http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%A8_%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%9C(ו' סעיפים)
א.
כתיב (ויקרא יט, טז): "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ...". איזהו רכיל? זה שטוען דברים והולך מזה לזה ואומר: כך אמר פלוני, כך וכך שמעתי על פלוני; אף על פי שהוא אמת, וגם אין בו גנות, הרי זה עובר בלאו. והוא עוון גדול,
וגורם להרוג נפשות מישראל, לכך נסמך לו "...לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ..." (שם).
צא ולמד מה אירע לדואג האדומי, שאמר לשאול כי אחימלך נתן לדוד צידה וחרב. אף על פי שהדבר היה אמת, וגם לא הוי גנות לאחימלך, שהרי לא עשה בזה שום מעשה רע, וגם אם שאול בעצמו היה שואל לאחימלך, היה אומר לו מה שעשה, כי לא נתכוין לחטוא בזה נגד שאול, עם כל זה גרם הרכילות של דואג שנהרגו כמה כהנים.
ב.
יש עוון גדול מזה עד מאוד, והוא בכלל לאו זה, והוא לשון הרע, והוא המספר בגנות חברו אף על פי שאומר אמת. אבל האומר שקר, נקרא מוציא שם רע על חברו. אבל בעל לשון הרע, זה שיושב ואומר: כך וכך עשה פלוני, כך וכך היו אבותיו, כך וכך שמעתי עליו, ואומר דברים של גנאי. על זה אמר הכתוב (תהלים יב, ד): "יַכְרֵת ה' כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת".
והמקבל לשון הרע הוא גרוע יותר מן האומרו.
ולא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר, אלא על לשון הרע בלבד.
ג.
עד היכן לשון הרע? שאל אחד לחברו: אנה אמצא אש? ואמר לו: היכן נמצא אש, בבית פלוני, שיש לו הרבה בשר ודגים, ומבשלים שם תמיד.
ד.
ויש דברים שהם אבק לשון הרע. כיצד? אמר: שתקו מפלוני, איני רוצה להודיע מה אירע, ומה היה, וכיוצא בדברים אלו. וכן המספר בטובת חברו בפני שונאיו, הרי זה אבק לשון הרע, שזה גורם להם שיספרו בגנותו.
ועל זה העניין אמר שלמה (משלי כז, יד): "מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּים קְלָלָה תֵּחָשֶׁב לוֹ", שמתוך טובתו בא לידי רעתו.
וכן המספר לשון הרע דרך שחוק ודרך קלות ראש, כמי שאינו מדבר בשנאה, הוא ששלמה אמר בחכמתו (משלי כו, יח-יט): "כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּרֶה זִקִּים חִצִּים וָמָוֶת" : "...וְאָמַר הֲלֹא מְשַׂחֵק אָנִי".
וכן המספר לשון הרע ברמאות, שעושה עצמו כאילו מספר רק לפי תומו ואינו יודע שזהו לשון הרע, וכשגוערין אותו אומר: איני יודע שזהו לשון הרע, או שֶאֵלו מעשיו של פלוני.
ה.
אחד המספר לשון הרע בפני חבירו או שלא בפניו, והמספר דברים שגורמים – אם נשמעו איש מפי איש – להזיק חברו בגופו או בממונו, ואפילו להצר לו או להפחידו, הרי זה לשון הרע.
ואם כבר נאמרו הדברים בפני שלושה, מסתמא כבר נתפרסם הדבר. ואם סיפר הדבר אחד מן השלושה פעם אחרת, אין בו משום לשון הרע. והוא שלא יתכוין להעביר הקול ולגלותן יותר.
מה תקנתו של אדם שלא יבוא לידי לשון הרע? אם תלמיד חכם הוא, יעסוק בתורה; ואם עם הארץ הוא, ישפיל דעתו.
ו.
אמר רבי ירמיה בר אבא, ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה: כת לצים, וכת חנפים, וכת שקרים, וכת מספרי לשון הרע. כת לצים דכתיב (הושע ז, ה): "...מָשַׁךְ יָדוֹ אֶת לֹצְצִים" (פרש רש"י: משך ידו הקב"ה מהיות את לוצצים). כת חנפים דכתיב (איוב יג, טז): "כִּי לֹא לְפָנָיו חָנֵף יָבוֹא". כת שקרים דכתיב (תהלים קא, ז): "דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי". כת מספרי לשון הרע, דכתיב (תהלים ה, ה): "כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה, לֹא יְגֻרְךָ רָע" (ופרש רש"י: לא יגור עמך רע, וגבי מספרי לשון הרע כתיב, דכתיב בההיא פרשתא: "כי אין בפיהו נכונה" וגו'); צדיק אתה ה', לא יגור במגורך רע (סוטה סוף פרק ז').
ואמרו רז"ל: כל ליצנותא אסירא, בר מליצנותא דעבודה זרה דשריא (סנהדרין סג ב).
וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר (ישעיהו ס, כא)
תודה, וכל טוב.

אגב, נכון אמנם שקשה להוכיח בדורנו, שנאמר בגמרא "והאמת תהא נעדרת".
אני בעצמי הוכחתי פעם מישהו, די חטפתי (מילולית אמנם).
המקור של "והאמת תהא נעדרת":
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%A7%D7%91%D7%AA%D7%90_%D7%93%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%90