קראתי ונהנתי,מאוד מחזק.אנשים שואלים למה יש סבל בעולם, קשיים ומחלות. לאדם אתאיסט אין תשובות לשאלות הללו, כי לשיטתו אין הבדל בין צדיק לרשע ובין אדם לחיה. האתאיסט רואה בעולם כאוס וחוסר צדק, כי זוהי אמונתו כלפי החיים.
האדם הדתי לעומת זאת רואה סבל בעולם כמשהו תכליתי, עם משמעות, שנועד לקדם אותו לקראת חיי נצח בעולם הבא. ליהדות מספר תשובות להסביר את הסבל הקיים, וכל תשובה ראויה למבט מעמיק.
1) עולם רגעי לעומת נצח:
כל סבל אפשרי מתגמד לעומת נצח נצחים. הרי בנצח ניתן לתגמל עד אינסוף. ומנגד אדם שמאבד נצח נצחים איבד הכל. הפרופורציה בין העולם הזה לעולם הבא לא ניתנת להשוואה בכלל. וזו הסיבה שכל מצווה היא כל כך חשובה בעולם הזה, וכל חטא הוא כל כך חמור. כי המעשים שלנו בעולם הזה קובעים את מקומנו הנצחי בעולם הבא, כך שכל מצווה מעלה אותנו בדרגה לנצח נצחים וכל חטא מוריד אותנו בדרגה לנצח נצחים. לכן כל מצווה וכל חטא חמורים כל כך - כי השכר הוא נצחי. לכן גם העונשים נראים לנו קשים.
2) חלום לעומת מציאות:
העולם הזה נקרא גם "עולם השקר". כי הוא בסך הכל עולם נסיון בפני העולם הבא, עולם זמני ורגעי, והוא חולף ונעלם כל כך מהר, אך הוא גורם לנו להרגיש רק אותו. האדם שקוע בעולמו הפרטי ולא רואה את התמונה המלאה. אך אם נביט על העולם הזה כמסדרון המוביל לעולם הבא, במילא מאבדים החיים פה כל חשיבות חומרית. נתאר לעצמנו אדם שמתעורר מחלום, אין זה משנה האם החלום היה סיוט או חלום-נעים, האדם ימשיך בחייו ויתעלם ממנו. כך הם גם החיים בעולם הבא, לאחר שנסתיימו החיים בעולם הזה. גם אדם שנהרג בשואה עם משפחתו, רואה את העבר בתוך חלום קצר, סיוט שחלף ונעלם, והנה הוא חי לנצח במציאות אחרת לגמרי מכל מה שהוא חשב והרגיש בעולם החומר. אם היחס שבין העולם הזה לבין העולם הבא הוא היחס שבין חלום למציאות, אין ספק שהסבל מקבל משמעות אחרת לגמרי ממה שהוא נתפס אצל אנשים. כי גם אחרי סיוט קשה, האדם מתעורר וממשיך בחייו כאילו לא קרה דבר. האדם יכול בחלומו לבכות, לחשוב שהוא מאבד את משפחתו, את ילדיו, האדם יכול לחלום שהוא נופל או נפצע - ואחרי כל הכאב הזה, האדם מתעורר ומגלה שהוא לא איבד דבר. כך הם גם החיים בעולם הבא אחרי החיים בעולם הזה, האדם מתעורר למציאות אמיתית, שונה לחלוטין מן החלום הילדותי שהוא חלם בעולם הזה, ומגלה שהחיים הנצחיים, רק הם החשובים באמת.
3) קושי לעומת שכר:
אין ספק שאנשים מוכנים להקריב מעצמם עבור שכר. אנשים מוכנים ללמוד ולעבוד שנים עבור משכורת טובה. אשה מוכנה לסבול הריון וצירי לידה קשים מאוד, פעם אחר פעם, כדי לזכות בילדים שתוכל לגדל. אנשים מוכנים להדיר שינה מעיניהם ולעבוד בפרך עבור עתיד טוב יותר. אם כך, אין לך עתיד חשוב יותר מאשר חיי העולם הבא. כי כל מה שהאדם יוצר בחייו על האדמה הם רגעיים, והוא עתיד לאבד כל חומר. האדם לא יכול לקחת עימו לקבר את כספו, את יצריו, את תענוגי החיים או הגוף. האדם מזדקן עוד בחייו, ולומד שהוא לא יקח איתו שום דבר חומרי לעולם הבא. אם כן, ראוי להשקיע עבור העולם הבא, וגם לסבול, לא פחות משאשה מוכנה לסבול עבור תינוק, ולקבל את הסבל באהבה עבור המטרה החשובה כל כך - חיי הנצח של העולם הבא. ואחרי שנגיע לעולם הבא, אין ספק שכל סבל וקושי יתגמדו בפני חיי נצח, ונראה שההתמודדות עם הסבל היתה השקעה ראויה בהחלט.
4) המטרה מקדשת את האמצעים:
אין ספק שאנשים מוכנים למות ולסבול עבור מטרות ראויות. אינספור אנשים בחרו למות עבור קידוש השם ואמונתם הדתית. אחרים נהרגו כדי להציל אנשים אחרים או לשמור על משפחתם. הם שנהרגו מתוך רגש לאומיות והרצון להתשייבות בארץ, אחרים נהרגו עבור מנהיג דגול או אידיאולוגיה בה האמינו. עד היום אנו מעריכים אנשים שמוכנים להקריב מעצמם עבור הזולת, ואדם שהיה מוכן לההרג כדי להציל אחרים יחשב בעיני רבים לגיבור. אנו רואים שהסבל והמוות הם שונים לחלוטין כאשר ניצבת מטרה מאחוריהם. ואם המטרה החשובה ביותר היא ההתקרבות לבורא, משמעות החיים, והעולם הבא - אין ספק שכדאי לעבור סבל ומוות בחיים הארציים עבורם, ואין לך מעשה גבורה גדול מזה הראוי לשבח. אנשים רבים אפילו ישמחו שנפלה בחלקם ההזדמנות להוכיח את נאמנותם, לעמוד בנסיונות, ולהביט על הקשיים כעל אתגרים בחיים. זו הגבורה האמיתית. ועבור המטרה הנעלה של העולם הבא, ראוי בהחלט לעבור את הסבל והקושי ולהביט אל העתיד.
5) חומר לעומת רוח:
בעולם הבא, שהוא העולם האמיתי, אין גוף או יצרים, משפחה או ילדים, אין מרדף אחרי כסף או תענוגות הגוף. בעולם הבא האדם מתעורר לחיים אחרים לחלוטין מחייו על פני האדמה, ולפתע הכל נראה שונה כל כך, והחיים הארציים נראים ילדותיים מאוד. כל החומריות נראית טפשית. אנשים שחוו מוות קליני מספרים על כך, שמחוץ לגוף החיים הארציים נראים חסרי-חשיבות, כל החומריות ומשמעות הסבל מקבלים מימדים הפוכים לגמרי מאשר במציאות הגשמית. כל הכאב והסבל של האדם בעולם הזה דומה לילד קטן הבוכה על סוכריה שהפיל, או שן חדשה שהוא מצמיח. כך הסבל בעולם הזה מתמגד לחלוטין בעולם הבא, ונראה לעיתים גם ילדותי. אדם שבוכה על אשתו שנפטרה אינו מבין שהיא עזבה אותו רק לרגע קט, ומחכה לו לנצח נצחים בעולם הבא. אדם שבוכה על איבוד יד או רגל, או כאב, אינו מבין שהם רק זמניים - כי הגוף מאבד כל חשיבות בחיי הנצח של העולם הבא. לאחר שנעזוב את גופנו ונחזור לעולם הנצח האמיתי, נראה את החיים על פני האדמה שונים לחלוטין ממה שחשבנו אותם. כרגע אנשים סובלים ורואים רק את הסבל מול העיניים שלהם, כי הם לא מסוגלים לראות את התמונה המלאה, ממש כמו תינוק הבוכה על ממתק או חולה שכואב לו אחרי ניתוח והוא רוצה למות - ואחרי כל אלה החיים ממשיכים, ואנו מגלים שההסתכלות על הסבל היתה קיצונית ומוגזמת מאוד.
6) עולם נסיון:
המאמין בעולם הבא מבין שהחיים בעולם הזה הם רק אמצעי, מבחן, בפני העולם הבא. אם כן, כל סבל וקושי בעולם הזה אינו אלא אתגר נוסף שנועד לנסות אותנו, עבור העולם הבא. אדם שמבין שהסבל הוא רק נסיון, רואה בו אתגר, תחרות שיש לנצח בה, בכדי לזכות בפרס. הסתכלות נכונה על החיים משנה את כל ההתייחסות כלפי הסבל והקושי, כי האדם המאמין רואה בהם רק נסיונות נוספים לשיפור המידות והתקרבות לבורא, עבור חיי הנצח של העולם הבא.
7) סבל שיש בו משמעות:
אין ספק שיש הבדל עצום בין סבל חסר הגיון, לסבל שיש לו משמעות. האדם מטבעו לא יכול לסבול חוסר צדק, ואינו עומד בקושי שהוא מרגיש שהוא חסר תכלית. לעומת זאת, האדם מוכן לסבול ואף למות עבור משמעות ראויה. אשה מוכנה לסבול צירי לידה קשים עבור תינוק, חיילים רבים מוכנים למות עבור ארצם ומולדתם. האדם המאמין בעולם הבא ובצדקותו של הבורא, מאמין שכל סבל שהוא חווה בעולם הזה הוא תכליתי, יש לו משמעות. סבל יכול להיות עבור כפרת עוונות, לעיתים כדי להפוך אדם לבוגר יותר בנפשו, סבל מסייע להתעוררות והתקרבות מחודשת לבורא, סבל מוביל לתפילה ושיפור המידות. האדם המאמין סומך על הבורא שהוא עושה הכל לטובה, ולכן הוא מאמין שגם הסבל הוא תכליתי, ויש בו משמעות. לכן ראוי לעבור את הסבל, הגם שהוא קשה, כאשר אנו סומכים על הבורא שהוא יוצר אותו מתוך אהבה ועבור מטרה ראויה.
סבל קצר:
החיים קצרים הרבה יותר משנדמה לנו. האדם מתמקד בסבל ולכן הוא נראה לו ארוך ומתמשך, אך הסבל הוא רק עניין זמני, והוא חולף ונעלם. כל אדם זקן יאמר לכם שהוא מרגיש שרק אתמול הוא היה ילד. זה אומר ש"מחר" אנחנו נהיה זקנים ונראה כמה מהר החיים חלפו. השנה החולפת נראית כמו שנייה, והחיים זורמים משבוע לשבוע, מחודש לחודש ומשנה לשנה, וכל מה שנשאר מהעבר הוא שניות והבזקי זיכרון קצרים. אם כך, כל סבל בעולם הזה הוא קצר מאוד, גם כאשר הוא נראה ארוך ומתמשך. ההתייחסות לסבל זמני לעומת שכר נצחי יכולים להסביר כל דבר.
9) גלגולי נשמות:
אין ספק שתורת הגלגולים בקבלה היהודית משנים מאוד את צורת ההסתכלות על כל סוג של סבל. לפי הקבלה, כל אדם היורד לעולם הזה (לפחות בדורות שלנו, מאז חורבן בית המקדש) הוא נשמה שכבר היתה בעולם בעבר - בגוף אחר שחי ומת. לאדם שמת ניתנה הזדמנות נוספת לתקן את מעשיו, והוא מתגלגל מחדש בחיים חדשים. בחיים הללו האדם עשוי לסבול, כדי לכפר על גלגול קודם. בן שחולה או מת בגיל צעיר אינו אלא גלגול של אדם מבוגר שירד לעולם הזה בכדי לכפר על עוונות אחרונים ולהגיע לחיי הנצח של העולם הבא. גם אב שסובל מכפר בכך על חטאים מגלגול קודם, וחוזר לעמוד בנסיונות שהוא טרם עמד בהם בגלגולו הקודם. כל בני האדם כבר היו בעולם הזה בעבר, וחזרו לעולם כדי לתקן את נשמותיהם. בכך מתאפשרת ליהודי אמונה בצדק גלובאלי שהבורא מנהל בעולם, והוא סומך על בוראו.
10) סבל בעולם הזה לעומת שכר בעולם הבא:
היהדות מסביר את ההבדל בין צדיק לרשע. לצדיק מובטח עולם הבא נצחי, אך גם לו יש עוונות מעטים. את העוונות הללו משלם הצדיק בעולם הזה, באמצעות סבל ויסורים, וזאת כדי שהוא יגיע שלם ומתוקן לחיי העולם הבא הנצחיים. הרשע לעומת זאת מלא עבירות והפסיד את העולם הבא שלו, אך גם לו יש מעט מאוד מצוות (כמו עזרה לזולת או אפילו רק מחשבה חיובית אחת). הבורא נותן שכר לכל בריותיו, ולכן הוא משלם לרשע את שכרו המועט בעולם הזה. לכן זה נראה לנו כאילו "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" - כי הרשע מקבל את שכר המצוות המעטות שלו בעולם הזה, בעוד הצדיק מקבל את שכרו העצום בעולם הבא. חשיבה הגיונית זו גם מלמדת אותנו דבר מבהיל: אפילו מצוות מעטות שוות הרבה מאוד - כי הרשע זוכה לעושר וכבוד עבור מעט הטוב שהוא עושה. ומנגד שאפילו עבירות מעטות הן חמורות מאוד - כי הצדיק סובל על מעט הרע שהוא עושה. אדם שמבין זאת באמת, יעדיף לסבול בעולם הזה ולזכות לחיי הנצח של העולם הבא, מאשר להנות לרגע קט בעולם הזה ואחר כך לסבול לנצח נצחים בעולם הבא.
11) יחס בין אב לבן:
יהודי שסומך על בוראו, במילא לומד להתגבר על הקשיים, ורואה בסבל מכה של אב אוהב, שנועדה לחנך או לכפר על עוונות. אדם שהוא מאמין בבוראו, סמוך ובטוח שאביו רוצה בטובתו האישית, כך שהבורא עושה הכל לטובה, ומתוך אהבה אמיתית. במילא הסבל לא צריך הסבר, כי היהודי סומך על אביו בלב שלם שהוא עושה הכל לטובתו.
סיפרו לי פעם על רב שקרה לו אסון נורא והבן היחיד שלו נפטר. כאשר שאלו אותו איך הוא מרגיש, הוא אמר: "זה כמו ללכת ברחוב ופתאום לקבל סטירה. אתה מתרגז, אתה כועס, אתה חושב שמישהו רוצה להזיק לך. אתה מסתובב לאחור לראות, ופתאום אתה מגלה שזה היה אבא שלך. אז אפילו שאתה לא מבין בהתחלה למה אבא נתן לך סטירה - אתה לא כועס עליו, אתה מכיר את אבא שלך שהוא אוהב אותך מאוד והוא אדם רציני, ולכן אתה גם יודע שהוא לא נתן לך סטירה מתוך שנאה. אז גם עכשיו אני מרגיש ככה, קיבלתי מכה קשה ואני לא מבין, כנראה שאני אצטרך לחכות עד שאגיע לעולם הבא כדי להבין באמת, אבל זה עדיין מנחם אותי בעולם הזה לדעת שאבא שבשמים עומד מאחורי כל זה, והוא אוהב אותי ורוצה בטובתי ולא ברעתי. אני מאמין בו וסומך עליו שהוא עשה זאת מסיבה טובה ומתוך אהבה אלי - כאהבה שבין אבא לבן. וזה מקל מאוד על הכאב".
בברכה,
דניאל בלס
נושא: הגיונות להסברת הסבל-ממליץ לקרוא הכל,מאוד מחזק (נקרא 2290 פעמים)