אייל ברקוביץ' בטור אישי באתר "הארץ" (הקישור לא הובא כאן על מנת לא לפרנס ארגון אנטי יהודי):
בימים שכאלה, כשיש בריחה של קהל מהמגרשים, כשאנחנו רואים מדי שבת משחקים עם 500-1,000 צופים, תרשו לי להחמיא לאוהדי בית"ר ירושלים. כל השנים אנחנו מאשימים אותם בכך שהם אלימים, גזענים וחסרי תרבות. היום אני רוצה להגיד: אוהדי בית"ר הם אוהדים נהדרים, והלוואי על כל קבוצה כמות כזו של אוהדים.
נכון, אני לא מצדיק את גל האלימות של אוהדי בית"ר נגד הערבים, אבל בואו לא ניתמם: מעולם לא היתה ולעולם לא תהיה אהבה או ידידות בין שני העמים. הלוואי שכל המדינה היתה שומרת על עקרונותיה כמו אוהדי בית"ר. האוהדים המסורים של הקבוצה לא מוותרים על העקרונות שלהם ונלחמים עליהם. אפשר להתווכח אם הם צודקים או לא, אבל ייאמר לזכותם שכרגע הם המנצחים הגדולים. במשחק העונה האחרון נגד מכבי פתח תקוה הם ניצחו. זה היה מאבק אחד מתוך כמה מאבקי תחתית שיש בחודשים האחרונים למועדון הגדול הזה, ובית"ר היא המנצחת הגדולה.
אין ספק, האוהדים האלה, שבאים בכמויות לכל מקום בארץ, דוחפים את הקבוצה, ובזכותם הקבוצה תישאר בליגה. אפילו היו"ר איציק קורנפיין הבין, אמנם מאוחר מדי, שלריב איתם זו טעות גדולה. אחרי חודשים רבים הוא החליט להתפייס איתם. אחרת, הוא היה צריך לפנות את מקומו, כי כמו שכולם יודעים, מועדון כדורגל זה קודם כל האוהדים ורק אחרי זה יושב הראש, השחקנים והמאמן. מי שלא מבין את זה לא מבין בכדורגל ובכלל בספורט.
בית"ר נמצאת עכשיו על המדף במחיר מציאה. אני חושב שאנשי עסקים עושים טעות כשהם מסתכלים על קבוצות אחרות שמוצעות למכירה. בית"ר ירושלים זה הנכס הכי יקר ערך בכדורגל הישראלי, משתי הסיבות שציינתי: קודם כל, קהל האוהדים הענק, ושנית, ירושלים עצמה - עיר הבירה, שמוסיפה הרבה אותנטיות לעסקה.
מי שייקח את המועדון הזה לידיו ויעשה בו סדר מקצועי וניהולי יבין בעוד כמה שנים שבית"ר ומכבי תל אביב, שני המועדונים הגדולים בארץ, הם היחידים שגם יכולים להיות רווחיים אם ינהלו אותם נכון. קהל כמו של בית"ר אין אפילו באנגליה.
כמו שאתם יודעים, מי שאחראי על הכדורגל במדינת ישראל הוא הגוף שנקרא ההתאחדות לכדורגל. במשך שנים אני מבקר את הגוף הזה, לטוב ולרע; מפרגן כשצריך וגם קוטל כשצריך. בשנה החולפת יש לי הרגשה שההתאחדות לכדורגל ירדה מנכסיה. הגוף הזה מתנהל בצורה לא טובה.
מבקר המדינה עושה את הבדיקות שלו, וכרגע אנו ממתינים לתוצאות. אלא שמי ששם לב יותר מכל לבלגן שנוצר סביב הכדורגל הישראלי הם האוהדים, שהם הסובלים היחידים מכל הבלגן ומהרמה הירודה. פרשת הכדור המרכזי, בריחת הקהל מן המגרשים, פרשת שופטים באדום – כל אלה גורמים לאוהדים להרים גבה ולברוח מהמגרשים. ממוצע הצופים ירד בעשרות אחוזים, הרייטינג נמוך מאוד וגם האיצטדיונים החדשים לא ממש עוזרים.
הקהלים הגדולים של הקבוצות הגדולות החליטו לא להיכנע לניהול הגרוע של הכדורגל הישראלי, ואני מריח שבקרוב מאוד הם ייצאו למחאה גדולה נגד ההתאחדות לכדורגל והעומדים בראשה. האוהדים הבינו שרק הם יכולים לעשות את השינוי. הם הכוח המרכזי בכל הסיפור, ובלעדיהם אין כדורגל. אין לי ספק שבחודשים הקרובים אנו נראה התארגנויות של אוהדים מכל מיני קבוצות, מהקטנות עד הגדולות, וביחד כולם ינסו לעשות פה מהפכה, שאולי בסופה יהיה לנו כדורגל בריא ונקי.
אני חושב שהגענו לנקודת שפל שלא הגענו אליה הרבה שנים בכדורגל הישראלי. האוהדים הבינו, כלי התקשורת הבינו וכל מי שאוהב את הכדורגל הבין שחייבים לעשות שינוי, אחרת הכדורגל הישראלי יידרדר לתוך תהום שממנה לא תהיה דרך חזרה. כמו שאמרתי, אני מריח מחאת אוהדים, ואם היא תבוא, אני הראשון שיצטרף. כי ככה זה לא יכול להימשך.