אביר הקרנפים תודה על המקורות.
אצטט כמה עניינים גם כן,בעניין הערך של התוכחה ,מובא בהלכות תשובה פרק ד:ב
"ומהן חמישה דברים הן נועלין דרכי התשובה בפני עושיהן; ואלו הן: .... (ה) והשונא את התוכחות--שהרי לא הניח לו דרך תשובה, שהתוכחה גורמת לתשובה, שבזמן שמודיעין לו לאדם חטאיו ומכלימין אותו, חוזר בתשובה כמו שכתוב בתורה: "זכור, אל תשכח" (דברים ט,ז), "ממרים הייתם" (שם; דברים ט,כד; דברים לא,כז), "ולא נתן ה' לכם לב לדעת" (דברים כט,ג), "עם נבל, ולא חכם" (דברים לב,ו). וכן ישעיהו הוכיח את ישראל ואמר "הוי גוי חוטא" (ישעיהו א,ד), "ידע שור קונהו" (ישעיהו א,ג), "מדעתי, כי קשה אתה" (ישעיהו מח,ד); וכן ציווהו האל להוכיח לחטאים, שנאמר "קרא בגרון אל תחשוך" (ישעיהו נח,א). וכן כל הנביאים הוכיחו לישראל, עד שחזרו בתשובה. לפיכך צריך להעמיד בכל קהל וקהל מישראל חכם גדול וזקן וירא שמיים מנעוריו ואהוב להם, שיהא מוכיח לרבים ומחזירן בתשובה. וזה ששונא את התוכחות, אינו בא למוכיח ולא שומע דבריו; לפיכך יעמוד בחטאותיו, שהן בעיניו טובים."
אם כן מובן שלפי הרמב"ם צריך שת"ח יתן תוכחה לציבור ,וכל קהילה צריכה להעמיד להם מוכיח
ובעניין שציטטת "אם רואה שדבריו מועילים ונשמעים, אומר. ואם לאו, שותק." לא מדובר שם בתוכחה לציבור,עם כל הכבוד,אלא בעניינים שקשורים במקרים פרטיים . ואביא מדבריו בהמשך שם הלכות דעות ה:[ז]יב " אם ראה מקום שדבריו מועילין ונשמעין, אומר; ואם לאו, שותק. כיצד: לא ירצה חברו בשעת כעסו, ולא ישאל לו על נדרו בשעה שנדר עד שתתקרר דעתו וינוח; ולא ינחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו, מפני שהוא בהול עד שייקבר. וכן כל כיוצא באלו. ולא ייראה לחברו בשעת קלקלתו, אלא יעלים עיניו ממנו."